שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ההופעה של כריס קורנל: פרש בודד וטוב לו

מופע יחיד עם גיטרה אקוסטית - מה למינימליזם המעודן הזה ולרוקר בעל גרון נפץ כמו כריס קורנל?

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

אחד האנשים שישבו בשורות הראשונות הניף שלט ועליו שם של שיר שהוא רצה שכריס קורנל יבצע, וזמן קצר אחרי תחילת ההופעה קורנל הביט בשלט ואמר: "אני אפילו לא זוכר איך לנגן את השיר הזה. תאי המוח שהיו אחראים על הזיכרון הזה מתו מזמן". תאי המוח שאחראים על האחסון של ההופעה הקודמת של קורנל בישראל עדיין חיים ובועטים, אף על פי שעברו שלוש שנים מאז. זאת היתה הופעה מצוינת, מפתיעה ומרגשת, שבה קורנל התאושש מתבוסה קשה (אלבומו הכושל "Scream" בדיוק יצא אז והתרסק) וחישמל את גני התערוכה בתל אביב.

אורך החיים של התאים שמאחסנים את ההופעה הנוכחית של קורנל בישראל צפוי להיות יותר קצר. זאת לא היתה הופעה מרגשת, וגם לא מפתיעה, והיא לא סיפרה סיפור הרואי של נפילה ותקומה. אבל זאת היתה הופעה טובה. טובה מאוד אפילו. אחלה הופעה, אם לדייק ממש. קורנל עלה לבמה כפייבוריט וירד ממנה כמנצח, והיה תענוג לעקוב אחרי הזכייה הצפויה-אך-משכנעת שלו.

כריס קורנל בהופעה בתל אביב, ביום שניצילום: דודו בכר

הפורמט של ההופעה נראה על הנייר קצת מפוקפק. מופע יחיד עם גיטרה אקוסטית ­ מה למינימליזם המעודן הזה ולרוקר בעל גרון נפץ כמו קורנל? השירים הראשונים, שבהם קולו של הזמר לא היה לגמרי מכויל והפריטה הבסיסית שלו בגיטרה הזכירה אווירת קומזיץ, היו מהוססים, אבל אחרי 20 דקות העניינים התחילו להסתדר והלבוש האקוסטי הפסיק לצרום. השירים אמנם לא היו במגרש הטבעי שלהם ללא תופים וגיטרה חשמלית, אבל המגרש הזמני שנמצא להם התגלה כמתאים לרוחם, או לפחות כמגרש שאינו נוגד אותה.

והכל בגלל קולו של קורנל. הקול הזה, שנעשה מעט צרוד יותר עם השנים אבל לא איבד את עוצמתו הצרחנית, מקודד בתוכו את כל האינפורמציה שקשורה ליצירתו של קורנל, לרבות התופים והגיטרה החשמלית, גם אם הם אינם נמצאים על הבמה. ומכיוון שכך הוא יכול היה להאציל על הביצועים האקוסטיים משהו מהרוח הכבדה והדחוסה של המקור ומנע מהם להישמע כמו גרסאות חלושות ומדוללות לחלוטין. האם הייתי מעדיף לראות להקה טובה מאחורי קורנל? בוודאי. אבל גם בגרסת הפרש הבודד רוב השירים עבדו.

קורנל השתמש בשתי תחבולות כדי להקל מעט על הבדידות האקוסטית. תחבולה אחת, מיותרת, היתה שימוש במכשיר שהקליט את הנגינה החיה ואיפשר לעשות בה מניפולציות שונות. קורנל לא השכיל להשתמש בו כראוי וסתם העמיס והכביד על השירים. התחבולה השנייה היתה חביבה: קורנל הניח תקליט בתוך פטיפון שעמד בצדי הבמה והשמיע פלייבק, שעליו הוא הוסיף את קולו. אחד השירים שכיכבו בקטע הזה היה "Scream", מתוך אותו אלבום איום שקורנל הוציא ב‑2009 והביצוע המוצלח עם הפלייבק הפשוט והיעיל (לא האלקטרוניקה הטראשית מהאלבום) נשמע כמו סגירה סופית של הטראומה.

ההדרן נפתח עם "Sunshower" הנהדר, נגמר עם ביצוע קצת דביק ל"Imagine" (הקאוור ל"Thank you" של "לד זפלין" היה יותר מוצלח), וכלל כמובן את "Black hole sun", התרומה של קורנל למאגר להיטי הנצח של שנות התשעים. שיר גדול, "בלק הול סאן", אבל בגרסה אקוסטית הוא נשמע בהכרח כמו גבר-גבר שאיבד את אונו. עם כל ההערכה והסימפטיה לפורמט האקוסטי, בפעם הבאה שקורנל יבוא לכאן ­ והוא יבוא שוב, לנוכח האהבה הגדולה שהקהל הגדול באמפי שוני הרעיף עליו ­ אנחנו רוצים שהשיר הזה יוגש בתוך אגרוף של דיסטורשן.

כריס קורנל. אמפי שוני בבנימינה, 16/7

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ