שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם מאחורי הפרסונה של סקאזי מסתתר מוסיקאי רגיש?

בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

עוד לפני שהתנחל בסלון שלנו כאחד מחמשת גיבורי הסדרה "מחוברים", היה משהו משעשע בפער שבין מקדם הסלבריטאות הגבוה של סקאזי ובין הנוכחות המועטה של המוסיקה שלו במרחב הציבורי. בדרך כלל, כשמוסיקאי נהפך לדמות מוכרת, רובנו יודעים איך נשמעים השירים שלו. במקרה של סקאזי זה לא עבד כך.

כבר כמה שנים שקשה להחמיץ את הדיווחים על ההצלחה העולמית שלו, על המסיבות ההמוניות שבהן הוא מככב, ועל מעלליו המיניים עם מעריצות בכל פינה בגלובוס. אבל מה בנוגע למוסיקה? לא הרבה. הרדיו הישראלי לא משמיע טראנס, ואם התקרחנות קולקטיבית היא לא צורת הבילוי המועדפת עליכם, רוב הסיכויים שלא שמעתם מעולם תו אחד מהמוסיקה של סקאזי. יכולתם כמובן לדמיין איך היא נשמעת, בהתבסס על דמותו של סקאזי ­ טראנס כוחני ונוסחתי, שלא מתעכב על דקויות בדרכו להרים את ההמון. אבל אולי זה לא נכון? באיזו זכות אנחנו מניחים כאלה הנחות? אולי מאחורי פרסונת הלא-שם-זין מסתתר מוסיקאי רגיש, מתוחכם, מעניין?

האלבום החדש של סקאזי, שנקרא ברוב צניעות "My way", מאפשר לענות על השאלות האלה, והלוואי שאפשר היה לדווח שהוא מספק תשובות מפתיעות. למרבה האכזבה, מה שרואים זה מה ששומעים. ההיפך מרגיש, ההיפך ממתוחכם, ורוב הזמן גם ההיפך ממעניין. "My way" הוא לא האלבום שיגרום למעריצות בנות העשרה של סקאזי בברזיל להפסיק לאהוב אותו. כדי-ג'יי כוכב, זה בוודאי ישמח אותו. כמוסיקאי ששואף להצלחה אמנותית ולא רק מסחרית, לא בטוח שאלה חדשות טובות.

אולי זה בכלל אלבום שאין טעם לצרוך ולהעריך בשמיעה ביתית? אולי המוסיקה הזאת אמורה לעבוד רק בסיטואציה של מסיבה המונית? המחשבה הזאת מתחילה לנקר כבר ברצועה הראשונה, והיא מוסיפה ומתחזקת לנוכח אינפלציית העליות שקיימת באלבום. העלייה, למי שאינו יודע דבר על טראנס, זאת התחבולה המוסיקלית העיקרית של הז'אנר: קטע מעבר שמוביל בצורה הדרגתית מהפרק המתון של רצועת הטראנס לפרק ה"בום-בום-בום" שלה. התחושה שהעלייה מעניקה היא של התרוממות, של המראה, ולבסוף של פורקן. המקצב מתגבר, מתגבר, וכשנדמה שההתנפצות היא בלתי נמנעת הוא משתהה, ואז מוסיף ומתגבר, ושוב משתהה, ושוב מתגבר, עד ש... בום! אורגזמה של ביט רצחני. 

מה שיפה בעליות זה שהן לא נמאסות. התכסיס הזה מבוסס על משהו בסיסי כל כך בנפש האדם, שאפשר לחזור עליו שוב ושוב. אבל בתנאי אחד: שזה יקרה בלייב, במועדון או בטבע, עם המוני רוקדים. בבית, לבד, זה לא יכול לעבוד. ואם זה בכל זאת עובד בהתחלה, זה נמאס מהר מאוד. אז מדוע סקאזי משבץ באלבום שלו כל כך הרבה עליות? האם הוא לא יכול להתאפק? או שהוא לא מכיר שום דרך אחרת? כך או כך, ברוב המקרים זה נשמע כמו עלייה לצורך ירידה.

לצד העליות יש גם ניסיון לייצר אלמנטים שמתאימים יותר להאזנה ביתית, כמו מלודיות ותפקידי שירה, אבל הם נשמעים כל כך תעשייתיים ושטחיים, שקשה מאוד ליהנות מהם. גם השילוב בין ז'אנרים שונים ­ בעיקר טראנס ורוק גיטרות, אבל מדי פעם גם נגיעות של דאבסטפ, פופ או מלודיה מזרחית ­ לא מניב רגעים מקוריים. שלא לדבר על הטקסטים: "!s my revolution'It", "Let me be the fire in your eyes", "give me the answer,take me away" ­ הכל נשמע פומפוזי ומצועצע, דרמה חלולה שאין מאחוריה תוכן אמיתי.

76 דקות נמשך האלבום הזה, במיטב המסורת של אלבומי הטראנס הבלתי נגמרים, ואם לנוכח הפסקאות הקודמות והמסויגות נדמה שזאת עוד בעיה של "My way", זה דווקא לא נכון. למרבה ההפתעה, ובניגוד להיגיון, אורכו המופלג של האלבום מתגלה כיתרון, והוא אפילו שופך אור על התעלומה עתיקת היומין סביב המנהג של מוסיקאי טראנס להפיל על המאזינים שלהם באופן שיטתי אלבומים שנמשכים כמעט 80 דקות.

בערך בדקה ה‑50 של "My way", ברצועה התשיעית שנקראת "פיזדץ" ומוותרת על קישוטי הפלסטיק של המלודיה לטובת ביט אגרסיבי ונותן בראש, סגרתי את התריסים בבית. לא הבנתי מדוע אני עושה את זה. בערך בדקה ה‑60, ברצועה ה‑12 שנקראת "Bass Flavor", הזזתי הצדה את השולחן בסלון. עדיין לא הבנתי מה בדיוק קורה. ברצועה ה‑13, שנקראת "בום" וגם נשמעת כך, ניתן האות לפתיחת החפירות (ריקוד אינטנסיבי בז'רגון של הטראנס).

אורכם המופלג של אלבומי טראנס, כך התברר באמצעות המטמורפוזה הזאת, הוא אסטרטגיה מתוחכמת שמטרתה להתיש בהדרגה את חושיו של המאזין, לערער את תחושת ההתמצאות שלו, לשתול במוחו אשליה שהבית הוא בעצם מועדון, או לפחות שלוחה שלו, וליישב את הסתירה המובנית של האזנה ביתית לאלבומי טראנס. אלבומי טראנס טובים הם כאלה שבהם כל מה שקודם למטמורפוזה הוא טוב ומה שקורה אחריה הוא אקסטטי. האלבום החדש של סקאזי משתייך לקבוצה נחותה יותר של אלבומי טראנס, שבהם הפרק שעד למטמורפוזה הוא משעמם ואינסופי והפרק שאחריה נחמד וקצר.

סקאזי ­ "My way". הליקון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ