שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי זר אביב
אורי זר אביב

מקרה שקרה באמת למוסיקאי ישיב כהן: מישהו מגרמניה פנה אליו בפייסבוק, כנראה מכיוון ששם המשתמש שלו הוא Tel Aviv Soul Club, ושאל אם הוא מכיר את "Men of North Country", להקה ישראלית שמנגנת בסגנון נורת'רן סול. הוא ידע על הסינגל שהלהקה הוציאה באנגליה לפני שנתיים, ובעצם רצה לשאול אם יש לכהן רעיון איך אפשר ליצור אתה קשר. "הוא מאוד הופתע לגלות שהוא מתכתב עם לא אחר מאשר הסולן", אומר כהן, ומצביע על אחד מצירופי המקרים הרבים שסיפור הסינדרלה של להקתו משובץ בהם.

פרט לכהן, מנגנים ב"Men of North Country" חברי להקת "אלקטרה": ניצן חורש (גיטרה), בועז וולף (תופים, גיטרות, קלידים) ודורון פרחי (בס, גיטרות וקולות). אליהם חברו הסקסופוניסט עונגי ציזלינג והחצוצרן ספי ציזלינג ("פאנקנשטיין"), האחים הנשפנים.

האחרון שהצטרף ללהקה היה עורך הדין הצעיר עידו קרצ'מר (28), שבימים עובד בבית המשפט העליון ובלילות מנגן בטרומבון ("בלהקה אני נחשב לאיש הרציני, בבית המשפט אני הצעיר הזה שמנגן בלילות"). באחת מהופעותיה של "אלקטרה" ניגש קרצ'מר אל חורש, סיפר לו שהוא מנגן בטרומבון ושאל אם הוא יכול לתרום מריאותיו. "התקבלת", אמר לו חורש ומספר חודשים לאחר מכן הם החלו לעבוד יחד ב"מן אוף נורת' קאנטרי".

חברי "Meb of North Country"צילום: דודו בכר

אלבום הבכורה, "The North", רואה אור בימים אלה בחברת התקליטים האנגלית הוותיקה "Acid Jazz", שבלטה מאוד במחצית הראשונה של שנות ה-90 והתמקדה בלהקות ואמנים עם זיקה לרטרו ולסול. "ה'נורת'רן סול'", מסביר חורש, "הוא תת-ז'אנר מסיבתי, רוקנרולי יותר, של מוסיקת הנשמה האהובה משנות ה-60. למרות שהמוסיקה היא אמריקאית, שם הז'אנר הוצמד לה דווקא בצפון אנגליה, היכן שהיא באמת להטה - במועדוני ה'מודז' - והיום הוא נהפך שם גורף למוסיקת נשמה לריקודים".

ה"מודז" היתה תת-תרבות של צעירים שפרחה בלונדון בשנות ה-50, הגיעה לשיאה בשנות ה-60 ומאז חוותה מספר תחיות. מאפייניה הבולטים הם אהבה למוסיקה אמריקאית שחורה, לסגנון הסקא הג'מייקני, לאופנועים ולתרבות "הביט" הבריטית. ציזלינג מעיר, כי זו מוסיקה מחתרתית שמוכרת בעיקר לאספנים.

עם כל האנגלופיליות של חברי הלהקה, ואף שהז'אנר התפתח בצפון אנגליה, אור שמש לא נעדר משיריהם. להיפך, "The North" הוא אלבום נהדר לנסיעה בחלונות פתוחים על קו החוף הישראלי. אחרי שתשיק אותו בהופעת בכורה במועדון אוזןבר בתל אביב, ב-23 באוגוסט, תצא הלהקה לסיבוב הופעות מרוכז של שבוע ימים ברחבי גרמניה. "קיימות סצינות קטנות של "מודז" באירופה, חבר'ה שאוהבים מוסיקת סול", אומר חורש. "המועדונים שבהם נופיע בגרמניה מזוהים עם הקבוצות הללו".

ישיב כהן, בן 36, אספן בלתי נלאה של תקליטים וסינגלים נדירים, די-ג'יי ועורך מוסיקלי בתוכניות טלוויזיה, הוא מי שאחראי כבר שש שנים למסיבות ה"תל אביב סול קלאב", שבהן מנוגנת מוסיקת נשמה ורוקנרול אשר הופיעה ברובה עד 1972. "משהו השתנה אחרי אותה שנה... אבל עזוב אותך עכשיו. זאת הרצאה", הוא מקצר. כהן מרצה לחובבי מוסיקה ב"החוג לתולדות המוסיקה", שפועל כבר יותר מעשור בתל אביב, ובו משתתפת גם אשתו, העיתונאית והמוסיקאית דנה קסלר.

למרות שקיימת חשיבות למלים שכהן כותב, "The North" הוא אלבום שניתן להפיק ממנו הנאה גדולה גם מבלי להבין מלה אחת באנגלית. כהן סבור שכל אלבום טוב אמור לעבוד גם ברמה שהיא לא טקסטואלית. על הלחנים אחראים חורש ופרחי. באלבום גם שלושה קאברים, אחד לשיר של רם אוריון ("Ringtone"), שיר הנושא מתוך פסקול הסרט "O Lucky Man" של אלן פרייס, שיצא באנגליה ב-1973 ואחד נוסף, ובאופן מפתיע, לשיר של להקת "The Human League" ("Mirror Man").

באלבום שזורים רפרנסים נוספים לאהבות המוסיקליות של חברי הלהקה ובעיקר של כהן עצמו. בשיר הראשון, ישנה פרפראזה על שורה של בוב דילן מתוך שירו "Girl From North Country", שבו הוא בעצמו מצטט את קטע מ"Scarborough Fair" של סיימון וגרפונקל ("She once was a true love of mine").

עטיפת האלבום

עוד יש באלבום יש שיר אהבה שקט, אינטימי ויפה בשם "Teenage Frost", שהלחינו "The Faithful Brothers", הלוא הם האחים נאמן, שמתקלטים יחד ב"תל אביב סול קלאב".

ישיב, אתה שר שם על מישהו או מישהי שהציל אותך מאבדון, מישהו עם "עיניים כחולות ארורות". למי שייכות העיניים האלה?

כהן: "לאשתי דנה".

כלי נשיפה דומיננטים

הרבה צירופי מקרים והרבה מזל היו כאמור באופן שבו התגבשה הלהקה. המזל, מסתבר, מגיע לפעמים גם לאלה שראויים לו, ועל "מן אוף נורת' קאנטרי" הוא נשפך בגאלונים בשנתיים האחרונות.

איך הגעתם לאוזניה של חברת התקליטים Acid Jazz?

כהן: "השיר הראשון שלנו התגלגל אל בחורה ישראלית שגרה בלונדון ושמה מיטל הילל. היא זו שהעבירה אותו לאנדי לואיס - בסיסט שמנגן עם פול וולר (לשעבר סולן "הג'אם") שחתום ב"אסיד ג'ז". הוא פשוט הביא לחברה את השיר שלנו על דיסק ואמר להם שהם מוכרחים להוציא אותו לאור. זה סיפור סינדרלה מטורף. מה גם שזה היה השיר היחיד שהיה לנו אז". כשלואיס שאל את כהן אם יש לו עוד חומרים מוקלטים, הוא ענה לו "בטח", על אף שלא היה להם כלום. "אמרתי לו שתוך שלושה חודשים נספק להם אלבום מלא. בפועל זה לקח לנו יותר משנתיים".

וולף: "הם שאלו אותנו באיזה אולפן מדהים הקלטנו את התופים בשיר, כשבפועל הם הוקלטו בסלון של דירה שכורה בתל אביב, כשצלילי אוטובוסים שחולפים ברחוב נקלטים במיקרופון".

חורש: "רמת האקראיות בסיפור של הלהקה היא בל תיאמן. למשל, יום אחד ישיב מתקשר אלי ואומר שהוא מעוניין שאכתוב לו נעימה לפתיח של איזו תוכנית טלוויזיה". כהן ממשיך ומספר: "היוצר של אותה תוכנית טלוויזיה מאוד אהב את הסאונד של חברת התקליטים האמריקאית ‘מוטאון', "אז הוא אמר לי: בוא נעשה פתיח בסגנון הזה. אבל מה, אין בארץ מוסיקה כזאת. אז ביקשתי מחורש לכתוב קטע מקורי".

חורש: "כתבתי אותו תוך ארבע דקות. בהתחלה המלים היו בעברית ומי ששרה אותו היתה שרון קנטור ("The Girls"). האמת היא שהם לא אהבו את התוצאה ובסוף שיר של ‘היי פייב' נבחר במקום - אבל אנחנו ממש אהבנו אותו והחלטנו להקליט אותו מחדש, עם ישיב בתור סולן. כך נולד השיר השני שלנו, ‘Debut', שמופיע בצד השני של התקליט עם הסינגל הראשון".

לולא שרון קנטור, ייתכן שהלהקה לעולם לא היתה קמה, אומר כהן. "היא זו שהעלתה את הרעיון שאני אשיר בעצמי".

מה, לא שרת קודם?

חורש: "הוא עשה קאברים לאתניקס בקיבוץ".

כהן: "בקיבוץ בצפון הייתי משתעשע עם הרעיון, אבל לא ממש היתה לי להקה קבועה והייתי מרכיב כל פעם אחת לקראת ההופעה".

כהן מספר שכשיצא באנגליה הסינגל הראשון של הלהקה ("Man of North Country"), "עשו אתי איזה ראיון קצר לבי-בי-סי ושאלו למה ויתרתי על ה' הידיעה בשם השיר. השבתי שלא מדובר במקום גיאוגרפי ספציפי, אלא בתכונה או בשאיפה". שמה של הלהקה אף הוא נגזר משם אותו שיר.

"התכונה או השאיפה" שעליהן מדבר כהן, מתכתבות עם ילדותו בקיבוץ הצפוני כפר בלום, או, במלותיו של כהן, "להיות מהצפון אבל לא להיות בו". כל חברי הלהקה מבוססים בתל אביב אבל רובם התבגרו בצפון הארץ. מוטיב עכבר העיר מול עכבר הכפר חוזר בוואריאציות שונות בשירים נוספים באלבום. "Debut" נפתח במלים (בתרגום חופשי) "הפסקתי לחלום על החיים השקטים" - ציטוט מתוך "Town Called Malice" של להקת "הג'אם". ואילו השיר "North" נפתח באסוציאציות מנופי הילדות של כהן. "תראה, ישיב חי בתל אביב רק 15 שנה, זה עדיין טרי אצלו ", מתבדח חורש.

כהן צוחק. "כן, אבל זאת הילדות שלי. חוץ מזה, כתבתי את השיר הזה לפני יותר מחמש שנים".

ספי ציזלינג, שנחשב לאחד המוסיקאים הבולטים בסצינת הגרוב והפאנק התל אביבי, הכיר את כהן כשנהג לפקוד את חנות התקליטים בה עבד האחרון. "הוא המיר אותי מפאנק לסול", מצהיר ציזלינג.

כלי הנשיפה מאוד דומינטיים אצלכם.

ניצן חורש: "נכון, והגיטרות הן משניות. השירים נכתבו בעיבודים לכלי נשיפה. זה משנה את הכל, את כתיבת המלים ואת ההפקה".

ניצן, איך זה מרגיש לא להיות הפרונט-מן בלהקה, לשם שינוי?

חורש: "כיף. תשמע, רק לנגן בגיטרה או רק לשיר זו עבודה כל כך הרבה יותר קלה. לא ייאמן שב'דיי-ג'וב' שלי אני עושה את שניהם".

באופן מוזר, מסכם כהן, נוצרה בישראל איזו דיכוטומיה בין מוסיקת הנשמה לרוקנרול, למרות שמדובר בשני סגנונות שאמורים להתחבר באופן באופן טבעי. "יש מין סצינה אחת של גרוב ואחת של רוקנרול. אבל המקום הכי יפה הוא המפגש ביניהן".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ