שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עם כיוון השעון

OMG! אלבום חדש ללהקת הבנים התורנית

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

השיר הזה שבוקע מהטלפון של הנערה בת ה-12 שחולפת לידכם ברחוב? וגם מהטלפון של חברה שלה? ושל הנערה שהולכת בצד השני של הרחוב? רוב הסיכויים שזה "Live While We're Young" , הסינגל החדש של "One Direction". הוא יצא רשמית לפני כמה ימים (אחרי שדלף כמתחייב כמה ימים לפני כן) וכבר הספיק לשבור שיאי צפיות והורדות: הזמנה מראש של הכי הרבה עותקים דיגיטליים, מספר שיא של צפיות ב-VIVO (התשובה של תאגידי התקליטים ליוטיוב) ב-24 השעות הראשונות. ג'סטין ביבר, לפניך. אם לא עכשיו אז מחרתיים.

העובדה שלסינגל החדש של "ואן דירקשן" יש טריליון צפיות לא צריכה להפתיע. הלהקה הוציאה לפני כמה חודשים את אלבומה הראשון, "Up all Night", שקבע תקדים: זאת היתה הפעם הראשונה שאלבום בכורה של להקה אנגלית נכנס היישר למקום הראשון בטבלת מכירות האלבומים באמריקה. חמשת הבחורים של "ואן דירקשן" עשו את מה שהביטלס, "קולדפליי" ו"טייק דאת" לא הצליחו לעשות.

חברי "ואן דירקשן". סיימון קאוול מושך בחוטיםצילום: רויטרס

משהו כאן מריח מסיימון קאוול. ואכן, טייקון הטלמוסיקה הוא האיש שמושך בחוטים. חמשת חברי הלהקה נפגשו על הסט של תוכניתו "אקס פקטור", שאליה באו כמתמודדים נפרדים. קאוול ייעץ להם לחבור ללהקה, הביע זעזוע כשהגיעו רק למקום השלישי בתוכנית, ואז החתים אותם בחברת התקליטים שלו והתחיל לשנע את גלגלי המכונה, שפלטה בינתיים אלבום אחד, שלושה ספרים ואינספור פריטים לחדר הנעורים. בחודש הבא ייצא האלבום השני של הלהקה, "Take Me Home".

ההבדל העיקרי בין "ואן דירקשן" לבין להקות הבנים של שנות ה-90 ("טייק דאת", "אן סינק" ודומותיהן) הוא ש"ואן דירקשן" לא משחקת במגרש החלקלק של תנועות ריקוד אחידות ושל צליל שמושפע ממוסיקה שחורה. המוסיקה שלהם הרבה יותר לבנה ופסבדו-רוקיסטית, המקצב הרבה יותר מרובע ומשעמם, ונראה שאין בלהקה פנתרים גמישים, גופנית וקולית, כמו ג'סטין טימברלייק ורובי ויליאמס. המסר, כמו שאמר אחד מחברי הלהקה, הוא שלהקות בנים "זה לא רק ריקוד ולבוש אחיד".

אז מה כן? מוסיקה? הבעיה, מנקודת מבטו הלא רלוונטית של מי שחצה את גיל 13, היא ש"ואן דירקשן" לא ממש חזקים בהיבט הזה. שיר עשוי היטב של להקת בנים יכול להיות בידור טוב גם בשביל מאזין בוגר, וראו את להקות הבנים שהוזכרו, אבל "ואן דירקשן" לא מספקים את הסחורה הזאת. השירים שלהם מצטטים כל מיני אבני דרך בתולדות הפופ: הסינגל החדש נפתח בפריטת הגיטרה המזוהה של "Should I Stay or Should I Go" של "הקלאש", והשיר "What Makes You Beautiful" מתנהל במקצב של "Summer Nights" מ"גריז". היה כבר מי שטען שזה שימוש פוסט מודרני מתוחכם, אבל הטענה הזאת מפסיקה להחזיק מים ברגע שהציטוט מסתיים ומתחילים לשמוע את קולותיהם החיוורים של הבחורים ואת קלישותם של השירים.

כל הרטינות הקשישות האלה לא מעסיקות כמובן את קהל היעד של "ואן דירקשן", והאלבום החדש יהיה קרוב לוודאי הצלחה מסחרית גדולה. סיימון אמר והעולם יציית. כמה זמן זה יחזיק? מן הסתם לא הרבה. מבקר של "ניו יורק טיימס" שהיה בהופעה של הלהקה (ונהנה, כצפוי, בעיקר מהצליל הנפלא של צווחות ההערצה), ניסה לתהות לאן יתגלגלו הבחורים בעוד כמה שנים, כשהתהילה הרגעית תחלוף. מאליק, חזה, ייהפך לזמר אר-אנ'-בי מצליח, ובנוגע לארבעת האחרים - אחד יעבור למיוזיקל, שני יהיה מנחה טלוויזיה, שלישי ישחק בקומדיות והרביעי יככב בצהובונים.

לפני כמה ימים שאלה אותי ילדה בת תשע אם אני מכיר את "ואן דירקשן". היא עדיין צעירה בשביל להיות קהל היעד הטבעי של הלהקה, אבל היא שמעה אותה אצל בת דודה שלה, בת 12. כשהיא אמרה את המלים "ואן דירקשן" היה לה מבט מצועף בעיניים. מעניין מה יקרה כשהיא עצמה תגיע לגיל 12. אפשר להמר שהיא תעריץ להקה של בחורים חמודים אחרים. "ואן דירקשן" כבר תושלך עד אז לפח הזבל של הבוי-בנדס.

לאתר המעריצים הרשמי של הלהקה

לאתר המעריצים הישראלי של הלהקה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ