בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ג'יזס אנד מרי צ'יין" בישראל: פער גדול בין העבר להווה

הצליל של “ג’יזס אנד מרי צ’יין” היה מהודק ולא מאכזב, אבל רוב הזמן הם גם לא ריגשו. הבידור האמיתי היה בקדמת הבמה

3תגובות

על פי החוקיות האכזרית של הופעות איחוד נוסטלגיות, כדאי לכל המעורבים בטקס להיכנס לעניין מודעים מאוד ובעיניים פקוחות. כמו פגישה מחודשת עם אהבה ראשונה מהתיכון, הפנטסיה שהניצוץ יידלק מחדש בעיניים ויוביל למערכת יחסים חדשה הוא מסוג התרחישים שמתממשים בעיקר בסדרות של הולמרק.


ביום חמישי שעבר, כשאלילי האלטרנטיב של שנות ה–80 וה–90 “ג’יזס אנד מרי צ’יין” עלו להופעה ראשונה מתוך שתיים בבארבי התל־אביבי, היה נדמה שהמודעות של הלהקה ושל הקהל למשמעויות העבר הכבידה מעט. כשבאים עם רף ציפיות נמוך כמו רבים מפוקדי הבארבי יש פחות סיכוי להתאכזב, אבל יש גם נטייה לצלם בלי הפסקה דרך פילטרים רטרו אירוניים במכשירים סלולריים את חברי הלהקה. שם, דרך המסכים הסלולריים, ההתרחשות על הבמה נראתה מסעירה באמת. אורות סגולים זרחניים עטפו את הדמויות המסתוריות של צמד האחים ויליאם וג’ים ריד, ושאר חברי הלהקה. שלא מבעד למסכים ההתרחשות על הבמה נעדרה הילה מיסטית.

הפער בין העבר להווה היה גדול במקרה של “ג’יזס אנד מרי צ’יין”. זה לא דבר יוצא דופן באירוע מסוג כזה. אבל אצל האחים ריד לדימוי היה מרכיב משמעותי במיוחד. האסתטיקה של עטיפות התקליטים והקליפים, הכרבולות הפרועות והאדישות הרוקנרולית תרמה מאוד לאופן שבו ראה הקהל את “ג’יזס אנד מרי צ’יין”. בהופעה בבארבי, שהתקיימה חמש שנים אחרי שהאחים איחדו את הלהקה, נשארו בעיקר האדישות וחוסר הרצון להתחנף או לשחק לפי חוקי המשחק.

דודו בכר

אבל ההתעלמות של “ג’יזס אנד מרי צ’יין” לא היתה סקסית בסיבוב הזה, אלא פשוט עניינית ומנוכרת. אם הגישה הסרבנית של הלהקה לספק בידור בעבר היתה חלק מהעניין בהם - גישה שנהפכה לסוגה בפני עצמה עם הולדת ז’אנר השוגייזינג - הפעם נוצר מצב שבו היה מעניין הרבה יותר לעצום עיניים מאשר לחפש עניין על הבמה. הצליל שלהם היה מהודק ולא איכזב לרוב, גם אם היה פחות מלוכלך מהרצוי. הם לא ביישו את המורשת של עצמם. רוב הזמן הם גם לא ריגשו.

בין החשמל המרחף של קטעים כמו “Just Like Honey” לגרסה שלהם על רוקנרול בסיסי נוסח “Head on”, הם גם אירחו את נינט לקטעי ההדרן, בין השאר לדואט “Sometimes Always” שבו מילאה נינט את תפקידה של הופ סנדובל מ”מאזי סטאר”. החיבור בין נינט ללהקה לא עבר בלי הרמת גבה בזמן ההופעה וטוקבקים סוערים אחריה. עיקר הדיסוננס לא נבע מהביצועים שלה, שלא היו רעים, אלא מההתנגשות בין המותגים “נינט” ו”ג’יזס אנד מרי צ’יין”.

"ג'יזס אנד מרי צ'יין" בהופעה בבארבי בתל אביב

גם אם הלהקה התנהגה רוב ההופעה כאילו היא מנגנת בחדר חזרות, בקדמת הבמה היה הבידור האמיתי. מעגל פוגו אנרגטי לאורך רוב ההופעה עורר את הבארבי וגרם לו להרגיש לכמה רגעים כמו מועדון רוקסן. השומרים אפילו הוציאו החוצה רוקד שיכור ואלים במיוחד, ממש כמו בימים ההם.

זה היה מרענן לא רק בגלל הנטייה של קהל הרוק הישראלי שלא להיסחף ולעמוד בידיים משולבות בהופעות, אלא גם כי זו היתה תזכורת שלמרות כל החסרים, המוסיקה של “ג’יזס אנד מרי צ’יין” בכל זאת עדיין עובדת ומנצחת את הזמן. וברוקנרול כמו ברוקנרול, ההנאה של אדם אחד היא לפעמים הבירה השפוכה של אחר, וגם זה ערך מוסף לא מבוטל לחזור אתו הביתה מהופעת רוקנרול בתל־אביב.


“ג’יזס אנד מרי צ’יין”. בארבי בתל אביב, 18.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו