בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסקס אפיל של מייקל ג'קסון עדיין עובד

הווירטואוזיות, הסקס־אפיל, האקרובטיות והדרמטיות. ההוצאה מחודשת של “Bad” של מייקל ג’קסון מ–1987, מזכירה את ייחודו של האלבום

3תגובות

חגיגות 25 שנה לצאת האלבום “Bad” של מייקל ג’קסון אילו הוא עדיין היה בחיים. עכשיו, כשדמותו המאוחרת - טראגית ונרדפת - אינה ניצבת בינו ליצירתו המוקדמת כתזכורת כואבת לנזקי הסלבריטאיות, קל יותר לעכל אותו.

גרסה מיוחדת של האלבום, אחד החשובים שלו, יצאה בימים אלה ובה תוספות ובונוסים לצד די־וי־די המתעד הופעה בוומבלי בלונדון. בה בעת, סרט חדש של הבמאי ספייק לי, שישודר בסוף החודש בטלוויזיה האמריקאית, מתעד את העבודה על האלבום.
חגיגות 25 שנה ל”Bad” משלימות את התהליך שהחל עם מותו של ג’קסון - הדחקת הרכילות סביבו והתמקדות מחודשת בו כיוצר גאון ופרפקציוניסט, שעשה הכל גדול וראוותני יותר ומי שהאקצנטריות שלו העצימה את אמנותו כשמלך בפופ שנות ה–80 וה–90.

אי-פי

“Bad” היה מתחילתו ועד סופו מצגת של מצליחנות נטולת פספוסים בשביל ג’קסון - אלבום מלא סינגלים מצליחים שנוצר באווירה של מתקפת נגד. בתקופה שקדמה ליצירתו ספג ג’קסון ביקורת על התרחקות משורשיו האפרו־אמריקאיים וגם על הדימוי האנדרוגיני שלו. אם לא די בכך, עלייתו של פרינס איימה על מעמדו.

“Bad” נוצר מתוך כוונה להדוף את הביקורת וגם להפוך את הדימוי של ג’קסון למחוספס יותר, עם מראה הכולל אלמנטים של להקות מטאל וגלאם. בקליפ המשעשע לשיר הנושא, שביים מרטין סקורסזי, נראה ג’קסון כפושטק קשוח בגטו, פורץ בריקודים סוערים שאחר כך נערות ניסו לחקות בשיעורי מחול. כל זה לא עזר לג’קסון להיראות כגנגסטה, אלא דווקא הפך אותו למושא מחקר בחוגי מגדר.

קווינסי ג’ונס, שגם הפיק את שני אלבומיו הקודמים, תפר את הצליל המהודק של “Bad” עם סינתיסייזרים וחיבר Fאנק אלקטרוני עם פופ תקופתי, סול מתקתק וגוספל. שיר הנושא, לצד שירים כמו “Dirty Diana” ו”Leave Me Alone” היו מהמזוהים והאהובים שלו באלבום. כל אחד מהם ריכז בארבע דקות את הווירטואוזיות, הסקס־אפיל האקרובטי והדרמטיות שלו. גם עכשיו רבים מהשירים באלבום מזוהים בקלות, אבל “Smooth Criminal” עבר כנראה הכי טוב את מבחן הזמן. הוא לא נשחק מרוב השמעות ומלכתחילה היה שונה. עם בס מהיר ומכת תוף סנייר המזכירה ירייה הוא נשמע כמו פופ פרנואידי על ספידים.

באחד השירים שנוספו למהדורה החגיגית, “Price of Fame”, כתב ג’קסון על המתחים שחווה ככוכב פופ ועל החיים תחת מעקב ומחנק. מאחר שמיעט להתראיין, זהו אחד הביטויים היחידים בנושא שסיפק, לצד שיר אחר שנכלל בגרסה המקורית של האלבום ‏(“Leave Me Alone”‏), שתיאר את המיאוס שלו מהמעקב התקשורתי אחריו.

שיר בונוס אחר הוא “Song Groove "‏(a.k.a Abortion Papers) המספר, על רקע מקצב אלקטרוני תעשייתי, את סיפורה של נערה נוצרייה שמתמודדת עם הריון לא רצוי. ג’קסון ידע שהנושא עשוי להיות פרובוקטיבי לקהל שלו ולכן השיר לא נכלל בגרסה הסופית של האלבום, ונדמה שבצדק.

במהדורה החדשה אפשר גם לשמוע את ג’קסון שר בספרדית וצרפתית לצד רמיקסים של האוס מסחרי עכשווי ודאבסטפ. אלה דברים שאפשר בהחלט לחיות גם בלעדיהם. גם בגזרת השירים המקוריים אין מציאות מפתיעות ויהלומים שנותרו עד כה חבויים. עם זאת המהדורה המחודשת מזכירה עד כמה איקוני היה “Bad” לאלה שגדלו בשנות ה–80.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו