בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמה כולה שלהן: ההיסטוריה של נשים בעולם הרוק

מהזמרות שנלחמו להקליט את שיריהן במאה ה-20 ועד הלבוש הפרובוקטיבי של מדונה וליידי גאגא. הכל בתערוכה חדשה בוושינגטון

8תגובות

זמרות הרוק נחשבות כיום לחלוצות מרדניות שדגלו בביטוי גלוי ובחירות מינית, אבל כפי שעולה מתערוכה נודדת חדשה, דרכן אל ההכרה היתה קשה וחלקן התפרנסו בדוחק.

התערוכה עוקבת אחר נשים בבלוז וברוק משנות ה-20 ומציגה כוכבות לצד זמרות פחות ידועות. היא נפתחת בנשים כגון בסי סמית ומא רייני שהופיעו בדרום בתקופת ההפרדה הגזעית ונלחמו להקליט את שיריהן ומגיעה עד הרוקרית פאטי סמית וליידי גאגא.

"נשים היו תמיד אאוטסיידריות ברוק", אומרת מרדית ראטלדג'-בורג'ר, מאוצרי התערוכה ששמה "Women Who Rock: Vision, Passion, Power" (נשים ברוק: חזון, תשוקה, כוח). "רצינו להראות שנשים התמידו ונאבקו ושהמוסיקה שלהן - מוסיקה מכל מיני סוגים - נהפכה לחלק מתעשיית הרוק", היא אומרת. "הן היו זמרות והן היו יוצרות, נגניות, מפיקות ואפילו בעלות חברות תקליטים".

רקס, באדיבות היכל התהילה של הרוק בקליבלנד

לפני שנים החלו היא ועמיתיה במוזיאון היכל התהילה של הרוקנרול בקליבלנד לאסוף לתערוכה שמלות, נעליים, עלוני פרסומת, גיטרות ומלות שירים כתובות בכתב יד. אבל לדברי ראטלדג'-בורג'ר, הזמרת סינדי לאופר היא שדחפה אותן לאצור תערוכה בנושא. כאשר הזמרת, שזכתה בגראמי ובאמי, ביקרה במוזיאון ביוני 2010 היא שאלה: "איפה הנשים?"

במוזיאון, שנפתח ב-1995, כבר נצברו מזכרות שהגיעו ממכירות פומביות, מהאתר eBay, מחברות תקליטים ומזמרים. הן האיצו את החיפושים, מספרת ראטלדג'-בורגר, ורכשו אוספים מגוונים ובהם אוסף עלונים ממועדוני לילה בהארלם. מתוכם לקוחים 250 הפריטים שבתערוכה, המייצגים כ-70 נשים.

גם זמרות תרמו למוצגים; טינה טרנר נתנה לתערוכה שמלה קצרה באורך הירכיים שעיצב לה ג'יאני ורסאצ'ה, ומג וייט, המתופפת מצמד הרוק "וייט סטרייפס", תרמה תוף נחושת. ליידי גאגא נתנה לתערוכה את השמלה שעשויה מ-2.5 ק"ג של בקר ארגנטינאי, שלבשה בטקס פרסי הקליפים של אם-טי-וי ב-2010. היא רצתה שהבגד, העשוי בשר חי, יירקב כחלק מהתצוגה, אבל אוצרי המוזיאון שיכנעו אותה להסכים לייבש אותו.

רקס, באדיבות היכל התהילה של הרוק בקליבלנד

אנשי המוזיאון חברו לערוץ הביוגרפיה של רשת A&E וריאיינו זמרות ובהן מישל פיליפס מה"מאמאס אנד דה פאפאס", דארלין לאב, ונדרה טאלי רוס מה"רונטס". המוזיאון כלל בתערוכה סוגות מוסיקליות רבות, וראטלדג'-בורג'ר מציינת ש"הרוק צמח ממוסיקה מכל מיני סוגים".

התערוכה תנדוד בארצות הברית במשך שלוש שנים ואחר כך תחזור לארכיוני המוזיאון בקליבלנד. התחנה הראשונה שלה תהיה המוזיאון הלאומי לנשים באמנויות בוואשינגטון, וזו תהיה התחנה היחידה שלה בחוף המזרחי (בימים אלה היא מוצגת בוואשינגטון, ובינואר היא תינעל ותעבור לאומהה, לסיאטל ולפיניקס).

התערוכה נפתחת בפעילות למען זכויות ההצבעה לנשים ובזמרות ממועדוני לילה של שחורים בתחילת המאה ה-20. היא מספרת את סיפורן של זמרות קאנטרי כגון מייבל קרטר ושל זמרות ג'ז כגון סיסטר רוזטה תארפ, ועוסקת גם בבסי סמית ובגרטרוד "מא" רייני, שהיו מלכות הבלוז. כמו סמית, הן היו פורצות דרך, כמה מהן שתו לשוכרה והרבו להיקלע לקטטות, לרוב התקיימו בדוחק.

רקס, באדיבות היכל התהילה של הרוק בקליבלנד

הקריירה המפוארת של מא רייני החלה ב-1923. היא הקליטה מאה תקליטים, ובהם "See See Rider Blues" בחברת פרמאונט. אבל כשהפופולריות של הבלוז החלה לדעוך בשנות ה-30, היא חזרה לעיר מולדתה קולומבוס שבג'ורג'יה וניהלה שני תיאטרונים מקומיים.

בשנות ה-50 היו הנשים בתעשייה בעיקר זמרות ליווי, ורק למעטות מהן היתה קריירת סולו. "כמה מאתנו מכירים את שמותיהן של הנשים החלוצות שהיו יוצרות, זמרות, נגניות, בשנות ה-50?" שאלה יוקו אונו בהקדמה שכתבה לספר של ג'יליאן גאאר, "She's a Rebel: The History of Women in Rock and Roll" (היא מורדת: תולדות הנשים ברוקנרול).

התערוכה מצדיעה לרות בראון שהקליטה שירי בלוז בחברת אטלנטיק. שיריה הגיעו לטבלת המכירות של בילבורד לעתים כה קרובות - כ-25 פעמים - עד שחברת התקליטים זכתה לכינוי "הבית שבנתה רות". אבל כשחדלה להופיע כדי לגדל את התינוק שלה, הקריירה שלה התמוטטה.

רקס, באדיבות היכל התהילה של הרוק בקליבלנד

כדי לפרנס את ילדיה היא עבדה במשק בית של משפחה בפורטסמות שבווירג'יניה, עד שיום אחד שמעה אחד משיריה ברדיו. בעזרת רד פוקס, כוכב סדרת הטלוויזיה "סנפורד ובניו", היא עשתה קאמבק וב-1989 זכתה בפרס טוני על המחזמר בברודוויי "Black and Blue". אפילו למלכת הרוקבילי, וונדה ג'קסון, שהקליטה 40 להיטים ובהם "Let's Have a Party" והופיעה עם אלוויס פרסלי, אמרו בתחילת הקריירה ש"תקליטים של זמרות לא נמכרים".

הנשים החלו לכבוש מקום ברוק בשנות ה-60. ציר זמן המוצג בתערוכה מאפשר להציב את הנשים בהקשר של אירועים לאומיים ועולמיים. התערוכה מציגה את ה"סופרימס" ואת ה"רונטס", וממשיכה אל תרבות הנגד והגלולה נגד הריון בסוף שנות ה-60, ואל הנשים שהתחילו את דרכן אז, ובהן ג'ניס ג'ופלין, גרייס סליק, ג'וני מיטשל ואריתה פרנקלין.

את שנות ה-70, תקופה שבה הנשים קיבלו שליטה רבה יותר בקריירות המוסיקליות שלהן, מייצגות בתערוכה בין השאר ג'ואן ג'ט וה"ראנאווייז" ודונה סאמר. לאחר מכן מגיעה תקופת הפאנק והפוסט-פאנק, שבלטו בה נשים כגון פאטי סמית, דברה הארי מבלונדי וקים דיל מה"פיקסיז" ומה"ברידרס".

התחנה הבאה היא מדונה ופריצת הפופ, ובה נוספים לתערוכה תלבושות וקליפים שלה וכן של לאופר, כריסטינה אגילרה, גוון סטפני ואחרות. היא מסתיימת בתקופה הנוכחית, שבה, לדברי הקטלוג, זמרות כמו ליידי גאגא, ריהאנה ואלישיה קיז מצליחות לא פחות מזמרים גברים.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו