לטפס במדרגות ביהודה הלוי

המופע של להקת “המדרגות” הוכיח שלא כל מפגש בין מוסיקאים עכשוויים לבין שירת ימי הביניים בשיאה יכול להניב אוצר מוסיקלי

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

פסטיבל העוד עשה לעצמו מסורת נהדרת במחצית השנייה של העשור הקודם. בכל שנה הפגיש מופע הפתיחה של הפסטיבל אמן מרכזי במוסיקה הישראלית עם שירתו של אחד מגדולי משוררי תור הזהב. ב–2007 היו אלה ברי סחרוף ורע מוכיח בשירי אבן גבירול, ב–2008 אתי אנקרי בשירי יהודה הלוי, ב–2009 “נקמת הטרקטור” בשירי משה אבן עזרא.

פירות המפגשים האלה היו מרהיבים במקרה הטוב ‏(סחרוף־מוכיח ואנקרי‏) וטובים במקרה הפחות מוצלח ‏(“נקמת הטרקטור”‏), והם עוררו רצון לחזות במפגשים נוספים בשנים הבאות.

בשנתיים האחרונות מופעי הפתיחה של הפסטיבל לא המשיכו במתכונת הזאת ‏(המופע של מאיר בנאי, שפתח את הפסטיבל הקודם, היה מאכזב ולא כל כך קשור לאופיו של הפסטיבל‏), אבל השנה חזר פסטיבל העוד אל המסורת הצעירה שלו וחידש את מופעי המחווה למשורר תור הזהב.

משמח? בעיקר על הנייר. מפני שהפעם הופקדה האחריות הכבדה בידי להקת “המדרגות”, והתוכנית שהיא בנתה סביב שירי אברהם בן עזרא, כפי שנוגנה במופע שפתח את הפסטיבל ביום חמישי שעבר, הבהירה שלא כל מפגש בין מוסיקאים עכשוויים לבין שירת ימי הביניים בשיאה יכול להניב אוצר מוסיקלי כמו “אדומי השפתות” של סחרוף־מוכיח או כמו שירי יהודה הלוי בביצועה של אנקרי.

ההתרשמות שלי היתה שהפיוטים של אבן עזרא גדולים בכמה מספרים על להקת “המדרגות”. זה צמד סימפטי שמנגנן רוק רך, ואין ספק ששני חבריו ‏(הגיטריסט הוד דיין והזמר אילן דמרי‏) חיים ונושמים את הפיוטים העתיקים. אבל אין להם שיעור הקומה הדרוש על מנת לייצר אמירה מוסיקלית סוחפת על בסיס השירה של תור הזהב. הלחנים שלהם נעימים וזורמים אך נעדרי מקוריות. במקרים מסוימים הם אפילו נשמעו כמו הטלאות של שירים ישראליים מוכרים.

המחשה קומית לבעיה הזאת ניתנה בשיר “אלו ביום גשם”, שהמנגינה שלו הזכירה את “חלום כחול” של פורטיס ‏(וברסיסים קטנים גם את “הגלשן” של סנדרסון‏). היה מצחיק לחשוב על שירי החולין האלה בהקשר של שירת ימי הביניים, אבל המוסיקה לא הותירה ברירה.

מאחר ש”המדרגות” היא תא יצירתי קטן, שהמוסיקה שלו לא לגמרי תואמת את המהות של פסטיבל העוד, הלהקה חוזקה לצורך מופע הפתיחה בשני נגני עוד, יניב רבה ויניב טייכמן, וכן בסוללה של אורחים נכבדים: אהוד בנאי, שלומי שבן, שאנן סטריט, ליאור אלמליח ואלברט עמר. התוספות האלה עיבו את המערך, הוסיפו נפח למופע ומן הסתם סייעו למשוך אליו קהל, אבל האם הן יצרו ביחד עם “המדרגות” הרכב אורגני שנשמע כמו יחידה יצירתית אחת? לא. בעיקר אמורים הדברים בשני נגני העוד המצוינים, ששימשו קישוט ולא נהפכו לחלק אינטגרלי מהמוסיקה.

האורחים לא איכזבו. אלמליח, עמר ושבן שרו יפה ועדין, איש איש בתורו. השיר שבו התארח בנאי היה פחות מוצלח. הלחן לא התאים לו. הוא אילץ אותו לשיר בצורה מוחצנת מדי. שאנן סטריט היה מקסים בלחן הרגאיי לשיר “אשכים לבית השר”. רעיון יפה, להלחין את השיר הנפלא הזה, על שרירות לבם של בעלי השררה, כקטע רגאיי. ועם זאת, ההשוואה ללחן של שם טוב לוי לאותו שיר ‏(מתוך האלבום האחרון שלו‏) גורמת ללחן של “המדרגות” להחוויר, כשם שההשוואה בין הטיפול של “המדרגות” ב”לך אלי” לבין הטיפול של מאיר בנאי באותו פיוט מדגישה את המגבלות המלודיות והווקאליות של הלהקה.

לקראת סוף המופע, בפיוט “אל אל שובי יחידה”, קרה דבר תמוה ואפילו מרגיז. זה פיוט שהטון שלו קודר וקשה, רצוף ייסורים והתחבטויות ובדידות. אבל המוסיקה ש”המדרגות” הצמידו לו היתה שמחה ואקסטטית והזמר דמיר רקד משולהב. למה? מה השמחה הגדולה? אני חושב שהבנתי. הפיוט מציב כאידיאל את חזרתו בתשובה של האדם החוטא, ו”המדרגות” נתפסו לממד הזה של השיר והפכו אותו לחזות הכל.

גם אם הפרשנות הזאת נובעת מהחוויה הפרטית שלהם ‏(דיין הוא חוזר בתשובה‏), היא בעייתית. האקסטזה שלהם רקדה ברגל גסה על הממדים האחרים, העדינים והמתלבטים, של הפיוט. היא גרמה לי לחוש דחייה ביחס לסצינה המשולהבת שהתרחשה על הבמה.
בסיומו של השיר האחרון הלהקה ירדה מהבמה ולא מעט אנשים בקהל קמו לצאת בלי לחכות להדרן. “המדרגות” מיהרו לחזור ולעצור את הנהירה החוצה, והביצוע לפיוט “צמאה נפשי” ‏(עם אהוד בנאי המרוגש בעליל, ובהשתתפות פעילה של הקהל‏) היה יפה מאוד.

יפה היה גם השיר שחתם את ההדרן. זה היה שיר מקורי של “המדרגות”, ודיין ודמרי שרו אותו לבדם, קול וגיטרה בלבד. קטע קטן, עדין וצלול, מעין גרסה יהודית צנועה ל”More than words” של להקת “אקסטרים”. זה הגרעין האמיתי של “המדרגות”, את הדבר המינורי הזה הם יודעים לעשות מצוין, והשיר המקסים רק חיזק את הדעה שהאחריות שהועמסה על הכתפיים שלהם במופע הפתיחה של פסטיבל העוד היתה פשוט כבדה מדי.

מופע הפתיחה של פסטיבל העוד. להקת “המדרגות” במחווה לר’ אברהם אבן עזרא. תיאטרון ירושלים, 8.11

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ