שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תחרות הנבל הבינלאומית תיפתח הערב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

תחרות הנבל, שנערכת זה עשרות שנים, מדי שלוש שנים, היא מוסד ישראלי־בינלאומי. אירועיה ייפתחו הערב במרכז למוסיקה ביפו בקונצרט בכיכובו של סיון מגן, שהיה המנצח בתחרות ב–2006. מגן נמנה הפעם עם חבר השופטים.

הנבלאית היפאנית נאוקו יושינו ‏(היא ניצחה כאן ב–1985‏), שביטלה את בואה, היתה אמורה לשפוט אף היא, ולהופיע הערב. במקומה תצטרף אל מגן החלילנית אסתי רופא, בנגינה קאמרית. בנוסף יבצע מגן עיבודים לנבל סולו ל”פנטסיה כרומטית ופוגה” של באך ולאינטרמצי של ברהמס. מסקרן מאוד להאזין ליצירות נפלאות אלה במתכונת המיוחדת הזאת.

סיון מגן (משמאל) והחלילנית אסתי רופא בחזרותצילום: דניאל צ'צ'יק

התחרות עצמה, ובה 24 נבלאים מארצות שונות ‏(רק שלושה מהם גברים‏), תיפתח במוצאי שבת ותימשך כמעט שבועיים, בשלושה שלבים. בסיום יופיעו שלושת הפינאליסטים עם התזמורת הפילהרמונית.

המתכונת של התחרות הולכת הפעם בתלם הקבוע, למרות השינויים בהנהלה. מבחינה אמנותית המנהלת היא הנבלאית הוותיקה יהודית ליבר, ואילו המנהל הכללי ‏(החל מפעם זו‏) הוא יוסי פרוסט, שהיה בעבר בין השאר ראש מינהל תרבות במשרד החינוך. יו”ר עמותת התחרות היא מעתה קולט אביטל ‏(במקום אסתר הרליץ‏). פרוסט: “מהפכות ארגוניות, אם יהיו, ייושמו בתחרות הבאה, ב–2015”.

מה בכל זאת חדש? בתחרות הקודמת, ב–2009, לא חולק פרס ראשון כלל - השופטים חשבו שהרמה האבסולוטית של הנגינה אינה מצדיקה זאת; הפרס השני הוענק לנבלאית ממולדובה ושמה אינה זדורובצ’י ‏(היא נמנית עם המתחרים גם הפעם‏). בתחרות הנוכחית, אומר פרוסט, הוחלט מראש כי פרס ראשון יחולק גם יחולק.
הפרס הוא נבל חדש שערכו המוצהר 50 אלף דולר, תרמה אותו יצרנית הנבלים האמריקאית “ליין אנד הילי”. מגן מברך על ההחלטה להעניק פרס ראשון בכל מקרה. לדבריו, אף שאפשר להבין כי להחלטת השופטים ב–2009 היה מן הסתם בסיס, חלוקת פרס ראשון חיונית לשמירת מעמדה של התחרות. “תחרות שאינה מעניקה פרס ראשון עלולה להיעלם מהמפה הבינלאומית”, הוא אומר.

במאמר שפירסם ב”הארץ” לאחר התחרות הקודמת כתב המלחין עמי מעייני, שהזיקה שלו לאמנות הנבל אמיצה ורבת שנים, כי נראה שהתקציב של התחרות נמוך מדי, ובמצב כזה אולי אין כלל טעם לקיימה. המנכ”ל החדש פרוסט, בתשובה לשאלה, אומר שהתקציב לא השתנה. תקציב התחרות הוא כ–2.5 מיליון שקל, מתוכם כרבע מיליון שקל ממומנים ממשרד התרבות ‏(עם הבטחה לעוד 200 אלף‏) והשאר ממקורות שונים ורבים. פרוסט מזכיר חידוש נוסף: עמותת התחרות מארגנת גם תחרות ישראלית בנגינת נבל קלאסי, וסביבה נערכים גם מופעים של נגינת נבל בסגנונות אחרים, לא קלאסיים.

כאמור, מגן היה המנצח בתחרות ב–2006 ‏(הוא היה אז בן 26‏), וכפרס ראשון קיבל נבל שערכו עשרות אלפי דולרים. “זה היה הנבל הפרטי הראשון שלי”, הוא אומר, “ואני משתמש בו עד היום”.

ערכו של נבל בעל מוניטין רבי שנים גבוה יותר?

“לאו דווקא. בנבלים, עתיקות אינה מעלה ערך. בכלל, תיבות התהודה לא יכולות להחזיק מעמד יותר מכמה עשרות שנים, בגלל הלחץ של המיתרים”.

סצינת הנבל ככלי סולו היא מיוחדת. מזכירים שהמלחינים המפורסמים כמעט לא כתבו יצירות לכלי זה.

“כן, אבל יש לזכור שהנבל המודרני הומצא רק ב–1830. אני בהחלט חושב כי יש לנבל אפשרויות הבעה גדולות יותר ממה שנהוג לחשוב, ושהקביעה כי זה כלי שרק תורם צבע מסוים, כאחד מכלי התזמורת, אינה מוצדקת”.

מהן יצירות הצמרת ברפרטואר של הנבלנים?

“בלי ספק אלו יצירות שחיברו דביסי וראוול. מלחינים אחרים כתבו יצירות לחליל, ויולה ונבל, מאז הסונטה המופתית של דביסי להרכב זה”.

הפעילות שלו עצמו כנבלאי, אומר עוד מגן, מתבטאת בעיקר במסגרות קאמריות ולא בהופעות כסולן עם תזמורות ‏(אגב, לדעת המלחין מעייני, נבל אינו יכול מטבעו להתבטא היטב כנגד תזמורת שלמה‏). מגן מנגן בקביעות בשלישייה שחבריה האחרים הם הוויולנית קים קשקשיאן והחלילנית מרינה פיצ’יניני.

אתה מסכים עם מעייני שמעמדה של התחרות הישראלית ירד, שנבלאים ברמה גבוהה ממעטים לפקוד אותה?

“לתחרות בישראל מגיעים מתחרים ברמה טובה. נכון שזו כבר לא התחרות היחידה בסדר גדול כזה בעולם, אבל עדיין אחת מהשתיים הכי חשובות. התחרות החשובה האחרת נערכת בבלומינגטון, אינדיאנה, ויש עוד עשרות תחרויות קטנות”.

במאמר מ–2009 כתב עוד מעייני כי נאוקו יושינו, הנבלאית היפאנית, היא הטובה בעולם. מה דעתך?

“אני לא חושב שנאוקו עצמה היתה מסכימה, באופן עקרוני, לדירוגים מסוג זה”.
על ההסבר לעובדה שרוב הנבלאים הן נבלאיות אומר מגן שנושא זה אינו מעסיק אותו במיוחד. “בתחילת המאה ה–20 כל הנבלאים החשובים היו גברים, מאז מחצית המאה הרוב הן נשים. באירלנד ובוויילס גברים מנגנים בנבל ככלי עממי ורבים מהם עוברים גם לנבל ‘קלאסי’, בארצות הברית נבלאים גברים הם עדיין תופעה נדירה. אגב, כשהתחלתי ללמוד נבל לא ידעתי כלל שהוא מזוהה כ’נשי’, ובכלל באותן שנים לא הכרתי אפילו נבלאי אחד בגיל קרוב לי”.

כיום המצב בתחום הנבל בארץ, שונה, אומר מגן, וזאת בלי קשר לחלוקה מגדרית. “בלי ספק יש כאן כיום עשרות נגנים טובים, הרבה יותר ממה שהיה לפני 15 שנה”.

מהביטלס עד ג'ואנה וינסם

בן שלו

הופעת הבכורה של הנבל במרכז הבמה של המוסיקה הפופולרית היתה גם רגע השיא של הכלי הזה בפופ עד היום. “She’s Leaving Home” של הביטלס - קשה מאוד להתחרות ביופיו המוחלט של תפקיד הנבל הזה, שנשמע כמו פרח יפהפה שנפתח ואולי נועד לבטא את לבלובה של האשה הצעירה שפורחת מקן ההורים.

בניגוד לסיטאר, שכיכב אף הוא בצורה נקודתית באלבום “סרג’נט פפר” וביטא את חדירתה המסעירה של הפילוסופיה ההודית אל תודעתם של צעירי המערב, הנבל לא גילם את רוח הזמנים המשתנים. ועם זאת, לא היה אפשר להתכחש לקסם הבדולח הטהור שלו, והוא נכנס אל תוך מערכת ההפעלה של הפופ, לא ככלי דומיננטי ורווח אלא כצליל למשימות מיוחדות.

לרוק הגברי והגיטרות החשמליות שלו לא היה צורך בנבל ‏(שהוא ההיפך הגמור מגיטרה חשמלית‏), אבל בטריטוריות יותר רכות ו”נשיות”, כמו סול או דיסקו, נעשה מדי פעם שימוש במיתרים הרוטטים, וכך גם ביערות הקסומים של הפולק האלטרנטיבי, שממנו יצאה הנבלאית הראשונה והיחידה עד כה שנהפכה לכוכבת: ג’ואנה ניוסם הנהדרת, שפרטה על מיתרי לבם של 1,500 חובבי מוסיקה נלהבים שבאו לראות אותה מופיעה בתל אביב לפני כשנתיים.

אבל עם כל הכבוד לניוסם, נדמה כי השימוש המסעיר ביותר בנבל מחוץ לעולם המוסיקה הקלאסית נעשה על ידי שתי ג’זיסטיות שחורות שכבר אינן בחיים: האחת היא דורותי אשבי, שהראתה שאפשר לנגן ג’ז נפלא בנבל, והשנייה היא אליס קולטריין, שהפיקה מהנבל שלה נחשולים של רוך מוסיקלי מהפנט ושל עומק רוחני מפעים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ