בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החזיונות הפסיכדליים של הטריו "גרידיאדם"

הם משלבים טקסטים של לואיס קרול, אלן גינזברג ושירי רחוב הודיים, ובה בעת מנסים לשחזר באמצעות הסגנון החזני את המנגינות שהושרו בבית המקדש. הטריו "גרידיאדם" מנסה להגדיר מחדש מהי מוסיקה ניסיונית

7תגובות

חברי הטריו החדש "גרידיאדם" ‏("GreedyAdam"‏) מתארים את עצמם כמי ש"מנגנים פוסט־פולק מדיטטיבי, קרנבלי־סולידי, המשלב חזיונות פסיכדליים, מיסטיקה להמונים ואימפריאליזם לשוני". על פניו, נדמה כי זהו לא יותר מגיבוב נונסנס הומוריסטי. אבל המלים נבחרו בקפידה. אף שהומור לא נעדר מהן, הן רציניות לחלוטין.

"גרידיאדם" הם נעם ענבר ‏("הבילויים", "אוי דיוויז'ן"‏), הסולן שמנגן על אקורדיון, פסנתר, בס חשמלי ונבל פה, אדם שפלן ‏("The Girls" והרכבים רבים נוספים‏), שגם שר ומנגן על גיטרה חשמלית וגיטרה בס ‏(לעתים בו בזמן‏) והמתופף אריאל ערמוני ‏("פיסוק רחב"‏) שמנגן על מערכת תופים מורחבת, הכוללת גם פעמונים וטאבלה הודית. ב–5 בחודש הם יופיעו בלבונטין 7 בתל אביב.

מוטי מילרוד

בראיון שהתקיים עמם בדרום תל אביב הם מספרים שכלל לא רצו להקים להקה. ענבר ו"הבילויים" עתידים בקרוב להוציא את אלבומם השלישי ואילו שפלן משקיע באחרונה את זמנו בלהקת "עבודות עפר".

השיר "Back To My Burrow" שכתב ענבר בהשראת הסופר לואיס קרול הוא הטקסט המקורי היחיד של "גרידיאדם". בין השירים שהלחינו: "O Mother" של אלן גינסברג ‏(קדיש שכתב אחרי מות אמו‏), "Paradox", המשלב קטע של גינסברג עם תרגום לאנגלית של מלים אקזיסטנציאליסטיות מאת זמרי רחוב הודיים, "Our Garden" של המשורר היידי משה לייב הלפרין ‏(ששפלן שר‏) ו"The Dead Are Here" שכתב המשורר הקשמירי אג'ה שאהיד עלי.

זוהי לא הפעם הראשונה שענבר ושפלן משתפים פעולה. לפני כשנתיים כתבו מוסיקה לעבודת המחול "אישונים" של הכוריאוגרפית דנה רוטנברג ושם החל "השעטנז הזה של גניבת חומרים ממקורות לא כשרים". ענבר מספר ש"כשאדם ואני נפגשנו כדי להתחיל לעבוד יחד על משהו חדש משלנו, אמרתי לו שאני משנה את דעתי ושהדבר האחרון שאני צריך עכשיו זו עוד להקה". הם שתו תה ונפרדו לדרכם, "אבל אז הגיע הלחן של 'ג'ברווקי' וזו כבר היתה קריאה לפעולה".

"Jabberwocky", השיר הראשון שהטריו הלחין והקליט, הוא יצירת איגיון שכתב הסופר הבריטי לואיס קרול. ענבר מודה כי יש לו אובססיה רבת שנים לטקסט שהופיע לראשונה ב–1871 בספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם". אהרן אמיר תירגם את השיר לעברית בגרסה ששמה "פטעוני". גרסה נוספת, ששמה "גבריקא", תירגמה רנה ליטוין. היצירה כבר הולחנה בעבר. בין השאר הוקלטה גרסה ב–1951 שיועדה לסרט האנימציה "עליסה בארץ הפלאות" של דיסני, אבל לא נכללה בו. מחזה פנטומימה אוסטרלי "Jabberwocky" הועלה לראשונה ב–1973 ו"החבובות" ביצעו אותו ב–1980.

במבט ראשון נדמה כי השיר מורכב ממלים בשפה האנגלית, אבל כשקוראים אותו ביתר תשומת לב מבחינים כי הוא עושה שימוש במלות קישור מוכרות ובמבנה לירי ולשוני מוכר ועם זאת מתעתע. "היופי בטקסט קשור באפשרות לפרש אותו מבלי להבין אותו", מסכימים השלושה. "בסופו של דבר אתה מגיע למסקנה שמדובר בבלדת חניכה, שבה הגיבור הצעיר יוצא להילחם ב'ג'ברווקי', יצור פלאי־דמיוני", מוסיף ענבר. משמעות השיר נובעת, לדבריו, רק מההקשר. "זה שיר שהוא בעצם מטא שפה, כמו תהייה על מה זו בכלל שפה. היות שהמלים מומצאות, המפגש עם השיר נהפך לעבודת פרשנות מגוחכת ונפלאה".

מה שלא נכתב במשפט הבומבסטי שאתו בחרו חברי ההרכב לתאר את המוסיקה של "גרידיאדם", הוא הפולחניות שביצירה. "יש כאן ניסיון לקרב בין הרעיון של שיר רוק לרעיון של לחש, של מנטרה", הם מסבירים. "יש במוסיקה להפוך לפעולה טקסית, פולחנית בחיים חילוניים, שאין בהם טקס ואין בהם פולחן", אומר ענבר. הפולחן, לדידו, קשור לאלתור במוסיקה, בחופשיות שבה, ואכן הטריו עושה שימוש במבנים קבועים של ליריקה ועם זאת נוטל לעצמו את החופש להשתחרר מן המבנה המגביל אל נגינה שהיא לא מתוכננת, הרבה בהשפעת מוסיקאים כגון רוברט וייאט וסאן רא. "זאת מוסיקה
שאתה מזמן אותה כמו שמזמנים שד או רוח בזמן סיאנס".

דניאל צ'צ'יק

המוסיקה של "גרידיאדם" קשה לעיכול גם לאוזניים מיומנות ‏(אפשר להקשיב לה באתר soundcloud.com/greedyadam‏). "הרבה מהחיפוש שלנו הוא בכיוון הזה, של מבנה המתנגש עם נגינה פתוחה, פרומה, חופשית מתפקידים קבועים מראש", מסביר ענבר. "כי מה שקורה בדרך כלל זה שאני מחזיק איזו הרמוניה, איזה קו מלודי ואילו אדם ואריאל פועלים מתוך אנרגיה חופשית בלתי מרוסנת. מה שהם מנגנים הוא כל פעם חדש, כל פעם אחר, ולפעמים אני גם מצטרף לזה ומתנתק מהמבנה".

ערמוני אומר שיש משהו במוסיקה מאולתרת שהוא נטול מחשבה, מדיטטיבי. "המטרה שלנו היא להיכנס לאיזשהו מסע מוסיקלי שבו המוסיקה מצליחה להשתחרר, אך בו בזמן לשלב את זה עם משהו שהוא יותר מובנה כמו שיר. זה משחק עדין בין השניים".

תוך כדי הניסיון לפרוט את המרכיבים של אותו משפט תיאורי להסברים קוהרנטיים הדיבור על "חזיונות פסיכדליים" נהפך לשיחה על חזנות. "כאן הממד הפולחני הוא הברור ביותר", אומר ענבר. בהופעות, החזנות טוענת את האווירה באיזו אנרגיה קדמונית, ואחר כך לשיר שיר כמעט פופי באנגלית זו כבר חוויה לגמרי אחרת, עמוסה בקונוטציות באמת מיסטיות, לא עכשוויות ולא אמריקאיות".

זו לא הפעם הראשונה שענבר שר בסגנון המזכיר חזנות. האופן שבו הוא שר ב"גרידיאדם" הוא, במלותיו שלו, "החמרה של מה שעשיתי ב'אוי דיוויז'ן', הליכה לעבר מקום עוד יותר כבד ומסובך". אמנם ב"אוי דיוויז'ן" הוא לא שר לגמרי כמו חזן בבית כנסת, אך הדמיון בהחלט קיים, וזאת משום שבהרבה מוסיקה יידית קיימים אלמנטים מעולם החזנות. ענבר: "יש משהו מסתורי מאוד בלחנים החזניים. כמעט ניסיון לשחזר את המוסיקה האבודה של בית המקדש". בהופעותיהם, "גרידיאדם" מבצעים קטעי חזנות של ממש.

אבל מאיפה הם בכלל יודעים איזו מוסיקה באמת נוגנה בבית המקדש? הרי אמצעי הקלטה ותיעוד אודיו לא היו אז. ענבר: "חזנות בשבילי היא צורה לדמיין את המוסיקה מתקופת בית המקדש. אף אחד לא באמת יודע מה היא הייתה ואיך נשמעה. יש את כל המיתוסים עליה שעגנון דיבר עליהם. היה להם שם כל מיני כלי נגינה שאבדו מן העולם. היה להם מין אורגן ענק של צופרים. חזנות מנסה, באמצעות מעבר בין אלמנטים וסולמות מזרחיים למערביים, להגיע לשפה שיש בה מסתורין".

חברי "גרידיאדם" אומרים שביצירתם בא לידי ביטוי אימפריאליזם לשוני. בדומה ללהקות רבות ששרות באנגלית, גם חברי הטריו גדלו על מוסיקה אמריקאית ואנגלית. "האנגלית היא סוג של שפה שנייה שמלווה אותנו, למרות שהיא למעשה לא חלק מהיום־יום שלנו ברמה המעשית. גדלנו עם שירים הלקוחים מהוויה זרה לחלוטין שהשתלטה על ההוויה שלנו. אנחנו קורבנות שמחים של איפריאליזם תרבותי".

שפלן: "אנחנו בראש וראשונה מגיעים ממקום של גלות. אנחנו משהו שבור ומעוות שמגיע מהמון מקומות שונים. אם אתה שואל מה אימפריאליסטי בנו, אז התשובה היא - אנחנו. דווקא לשיר בעברית היא המלחמה האמיתית, כי הטבעי בשבילנו הוא לשיר את אותם המקומות שמהם אנחנו מגיעים, שאליהם אנחנו שואפים, שאליהם לבטח נחזור".

לשיר בארמית

אשר לבעיה המאפיינת את רוב המוסיקה הישראלית שמושרת באנגלית, שוררת הסכמה בין חברי הלהקה למראיין; פעמים רבות מלווה אותן תחושה של זיוף. "באנגלית, כמו בשאר שפות אירופיות, מבטא הוא דבר קריטי", קובע ענבר נחרצות ואז שואל "אז באיזו מין אנגלית אנחנו שרים? גרסה דלה, מזויפת, לא אמינה, שטחית של אנגלית אמריקאית?"

התשובה, במקרה של "גרידיאדם", נעוצה לדעתו "דווקא במסורת של החזנות ושל הזמרים היידים החילונים שהגיעו לארצות הברית בתחילת המאה ה–20. אנחנו מאוד מתחברים לדמויות האלה ולתפקיד שהיה להם בגיבוש התרבות האמריקאית שאחר כך חזרה אלינו ועיצבה את הילדות שלנו כאן".

כחלק מפעילותו בלהקת "הבילויים", ענבר טוען שהעברית שבה הוא משתמש מובנת מאליה. ב"אוי דיוויז'ן", לעומת זאת, ניסה לעקוף את העברית, "לעבור למצב קדם־ציוני, קדם־ישראלי ולבחון את הדמות הזאת בתוכי, של הזמר היידי, של היהודי החילוני הקוסמופוליטי". אף שאנגלית שלטת בשיריהם הם לא כובלים את עצמם לשפה כלשהי. בעתיד הם מתכננים להקליט שיר בארמית.

את השם "GreedyAdam" הציע חברו של ענבר, הבמאי אבי מוגרבי ‏("נקם אחת משתי עיני"‏). חברי ההרכב אהבו את הרעיון לקרוא את מיתוס אדם וחווה באופן מפוכח יותר, שכן לא יכול להיות שרק חווה אשמה בסיפור הגירוש. "צריך שניים לטנגו", אומר ענבר.
האם הם מתכננים להקליט אלבום? רוב הסיכויים שלא. הקונצפט של אלבום מיושן לדעתם. "כל עוד ההרכב הזה יהיה קיים נמשיך להוציא שירים באינטרנט". כיצד הקהל מגיב לכובד הראש ולניסיוניות? שפלן: "המאזין יכול לבחור להיאבק, לשים את עצמו במצב שהוא לא נוח. מה שקידם מאוד את המוסיקליות שלנו, וזה דבר שיהיה נכון להגיד על כל אחד בהרכב הזה, הוא הנכונות להיות לא רק היכן שנוח לנו - הרצון לגלות, להאזין ולנגן חומרים שבהתחלה עשו רושם של 'וואט דה פאק', אבל יש קהל שמוכן לקחת את הצעד הזה, להקשיב ולעבור אתך חוויה. זה כבר לא משנה אם הוא אוהב או לא, ואני לא אומר את זה מתוך ניהיליזם אמנותי".

עם כל הכבוד לתרבות הגבוהה שמתנקזת לתוך היצירה, ענבר עומד על כך שהמוסיקה של "גרידיאדם" היא לא מחקר. החוויה אינה שכלתנית אלא מאוד רגשית ובלתי אמצעית. שפלן מוסיף ש"המלודיות שלנו יותר פשוטות מבשירים של ביונסה". ענבר מסייג את דבריו. "זה נכון, אך עם זאת ההרמוניות מורכבות, ושבחירת האקורדים לא קונבנציונלית ומערפלת את המלודיות הפשוטות. אנחנו להקה ששואלת שאלות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו