שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ג'ונתן דמי בעקבות ניל יאנג

"Neil Young Journeys", הסרט השלישי בטרילוגיה, הוא סרט מסע-הופעה ישיר ונטול פוזה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ניל יאנג הולך קדימה ואחורה עם הזמן. ההליכה קדימה מתבטאת בפעלתנות מוסיקלית, יצירתית ודעתנית בלתי פוסקת, שרק בחודשים האחרונים הביאה לנו אלבום חדש, "Psychedelic Pill" (עם להקתו המיתולוגית ה"קרייזי הורס", ע"ע צעידה אחורה) וספר אוטוביוגרפי עב כרס, "Waging Heavy Peace: A Hippie Dream". אם זה לא מספיק, לפני כמה חודשים נודע שהוא עובד על פורמט מוסיקלי חדש בשם "פונו" שצפוי להתחרות באם-פי3-. אבל במקביל יאנג הולך גם אחורה, נוסע במכונית עתיקה, נוסע לעיירת הולדתו ובוחן מחדש את חייו, למשל בסרט התיעודי החדש שיצר עם בעל בריתו הקולנועי, ג'ונתן דמי.

זהו הסרט השלישי בטרילוגיית ניל יאנג של דמי. "Heart of Gold" מ 2006 תיעד את הופעתו של יאנג בנשוויל בתוספת ראיונות עמו ועם חברי להקתו. שלוש שנים לאחר מכן יצא "Neil Young Trunk Show", שכלל צילומים של מופע בפנסילבניה, ובחודשים האחרונים יצא בקנדה ובארצות הברית "Neil Young Journeys", סרט מסע מוסיקלי אטי ויפה.

ניל יאנג בסרט

המצלמה של דמי מלווה את יאנג כשהוא נוהג במכונית שלו, פורד קראון ויקטוריה משנת 1965, ברחבי העיירה שבה גדל באונטריו, קנדה. לפניו על הכביש נוהג אחיו, גם הוא במכונית עתיקה, ויאנג משבח אותו על הנהיגה שלו ¬ לא מהירה מדי, לא אטית מדי. בין קטעי הנהיגה הללו ¬ שבהם יאנג מביט ימינה ושמאלה ונזכר בסצינות מילדותו, יוצא מהאוטו ומנסה להיזכר למשל היכן עמד בית ילדותם ¬ שיבץ דמי קטעים ארוכים מהופעות שערך יאנג בקנדה בשנה שעברה.

השירים מלאים ואינם נקטעים באמצע, לרוב אפילו לא על ידי קאט. דמי והעורך זרמו עם הנטייה הטבעית של יאנג להתפרק ללא חשבון של זמן וללא צורך להתנצל על סולואים ארוכים של גיטרה סולו, פידבקים וכו'. החלטה מעניינת ובלתי שגרתית נוספת היא שהקהל לא נראה על המסך כמעט אף פעם, ואנו רואים רק את יאנג באמצע הבמה החשוכה.

דמי בחר בשיטת הקלטה שהבטיחה שצליל קולו של יאנג יגיע לצופה המאזין בשיא איכותו, ושהמלים יהיו ברורות לחלוטין. הצילום של דקלן קין מעניין, מתביית על הזמר מזוויות בלתי צפויות, בין היתר קרובות מאוד. רגע זכור במיוחד הוא שיר שלם המצולם באמצעות מצלמה שהותקנה על המיקרופון עצמו. הפה של יאנג ממלמל מקרוב, הפנים זזות ומתנועעות מצד לצד, ולרגעים נדמה שהרוק (לא הסגנון המוסיקלי) כמעט פוגע בעדשה.

התסריטאי והבמאי ג'ונתן דמי זכור לקהל בעיקר מהסרטים "שתיקת הכבשים" ו"פילדלפיה", אבל במקביל לקריירה העלילתית שלו הוא מיצב עצמו כדוקומנטריסט מסקרן (בין היתר בסרטו עטור השבחים על הנשיא ג'ימי קרטר). מערכת היחסים שלו עם יאנג מרתקת: בסרטים הללו דמי מביט במאסטר הנערץ בשתיקה ומאפשר לו לספר את סיפוריו במלואם, מדוברים או מושרים. יאנג, שדי אוהב להאריך בדברים (לדוגמה, האוטוביוגרפיה שכתב מונה 500 עמודים, והאלבום החדש שלו נפתח בשיר של 27 דקות), חש בנוח עם נוכחותה של המצלמה. כל אלו הופכים את "יומני ניל יאנג" לסרט מסע-הופעה ישיר ונטול פוזה, שנותן לשירים ולזמר לדבר בזכות עצמם, לשמחתם הרבה של חובביו.

"Neil Young Journeys", האוזן השלישית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ