הלהקה שהפתיעה את כולם

הם הופיעו מול אובמה בבית הלבן והאלבום החדש שלהם נמכר במהירות הגדולה ביותר בארצות הברית השנה. איך נהפכה "ממפורד אנד סאנס" לאחת הלהקות המצליחות עולם ולמה במולדתה היא סופגת ביקורת קטלנית?

טום למונט, גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טום למונט, גרדיאן

הלהקה עושה בדיקת סאונד בהוליווד בול בלוס אנג'לס. זו שעת אחר צהריים מאוחרת, ואף ש-17 אלף מושבי האיצטדיון הפתוח עדיין ריקים, ארבעת חברי "ממפורד אנד סאנס", להקת פולק בריטית מצליחה, בעיצומו של סיבוב הופעות ארוך באוסטרליה, ארצות הברית ובריטניה, שאלבומה החדש "Babel" כובש את כל החזיתות - מתכנסים במרכז הבמה. הסולן הראשי והגיטריסט מרקוס ממפורד, בחליפה שחורה, אחר כך הבסיסט טד דוויין, במעיל עור ובחולצת טי. הבא בתור הוא נגן הבנג'ו המזוקן וינסטון מרשל, בחולצת פלנל כחולה ופתוחה, ובסוף הפסנתרן בן לאבט, עטוף במעיל צמר.

ממפורד מתחיל לבצע גרסת כיסוי ממולמלת לשיר קאנטרי, וכשהאחרים מצטרפים המקצב של המוסיקה משתלט עליהם. דוויין מכופף את פלג גופו העליון מהמותניים, ברכיו
פונות החוצה. ממקום מושבי בטריבונה אני תוהה אם זה משהו חולף, מין גירוד או כאב גב... אך ממפורד נסחף אף הוא ופותח בצעדי מחול. עד מהרה מרשל מצטרף אף הוא לריקוד, וכולם מנתרים על הבמה. הכתפיים צונחות. הם מחווים פרצופי "יי-הה!" זה ריקוד רביעיות ("הודאון", ריקוד אמריקאי כפרי ישן) מאולתר.

לאחר שביליתי כל היום בחברת חברי הלהקה החכמים, הידידותיים, הרציניים להפליא - והוקסמתי לחלוטין - אני מגלה שחלק מגונן בי היה רוצה שלא ירקדו. ארבעה אנגלים מנומסים באמצע שנות העשרים לחייהם, מכרכרים כשיכורים במחזה של יוג'ין אוניל: אלה
בדיוק הדברים שמוציאים את מתנגדיהם מדעתם. מאז הוקמה הלהקה ב-2007, "ממפורד אנד סאנס" מופיעים וכובשים להם נתח שוק נכבד בפולק גרוני, בדגש על בנג'ו ותוף בס. שני האלבומים שהוציאו נחלו הצלחה אדירה. אבל בבית הם סופגים ביקורת קטלנית.

"ממפורד אנד סאנס". מועמדת לשישה פרסי גראמיצילום: רבקה מילר

"הם נראים כמו בני האמיש", אמר ליאם גאלגר בשנה שעברה. "הם רוקנרול כמו שצבע שיער כחול של זקנות הוא רוקנרול", כתב עליהם "סאן" לא מכבר. בכתבה שהופיעה באוקטובר באתר "אן-אם-אי", שנקראה "למה כולם שונאים את 'ממפורד אנד סאנס'?", צוטטו תגובות של משתתפי דף פייסבוק ושמו "אני שונא את 'ממפורד אנד סאנס'". הם לא אותנטיים, זו התלונה הנפוצה ביותר. הם למדו בבית ספר לעשירים ועכשיו כל הסיפור שלהם זה עקבים גבוהים, וסטים וריקודי הודאון.

מה חושבים על כך חברי הלהקה? "אנגליה פשוט צינית מאוד. גם אני. כולנו, בעצם",
אומר מרשל. "אני חושב שכולנו, כל אזרחי בריטניה, לוקים בזה", אומר ממפורד, "אם
מישהו מצליח בגדול אנחנו מתחילים... אוף".

כמו דילן

יש הטוענים ש"ממפורד אנד סאנס", המועמדת לשישה פרסי גראמי ובהם לאלבום
השנה, היא כיום הלהקה המצליחה ביותר בעולם - האלבום "Babel" נמכר ב-600 אלף
עותקים בשבוע הראשון להפצתו בארצות הברית, והיה לאלבום הנמכר במהירות הרבה ביותר השנה. האלבום הקודם, "Sigh No More" מ-2009, הצליח גם הוא. ואף על פי כן הם נוטלים על עצמם חלק מהאשמה, באצילות (ואולי בפרוורטיות), מסיבות של תכונות אופי לאומיות.

"מאשימים אותנו בחוסר אותנטיות בגלל כלי הנגינה שאנחנו מנגנים בהם", אומר מרשל, שנגינת הבנג'ו הפראית שלו מן הסתם מעוררת את רוב התלונות. אבל הוא נותן כדוגמה את הגיטריסט הבריטי פיטר גרין. "הוא מבתנל גרין - והוא גיטריסט בלוז מדהים. גם בזה אין שום דבר אותנטי, נכון? אבל האמת היא שיש. הוא אוהב את זה. הוא טוב בזה. הוא לא אומר שהוא נולד בדלתא. גם אנחנו לא אומרים משהו כזה".

"עניין האותנטיות לא מטריד אותי", אומר ממפורד. "לפחות לא מאז הבנתי שדילן, הזמר הכי נערץ עלי, האמן העשיר ביותר בעיני, שם זין על אותנטיות. הוא החליף את השם שלו. הוא עיצב את דמותו בחיקוי לוודי גאתרי. הזהות שלו היא שקר, והוא שיקר לכולם".

ממפורד לבוש כיום כמו הגיבור שלו - החליפה הכהה והבלויה היא ממש דילן, וכך גם
הכובע השחור המונח בזווית על ראשו. מאחורי הקלעים בהוליווד בול, הכובע הזה מקבל
מחמאה ממישהו, וממפורד מסביר שהוא חובש אותו בעקבות קמפיין שנמשך שבועות רבים, שבהם היה עליו לשכנע את אשתו, השחקנית קארי מליגן, להסכים.

ממפורד ומליגן התחתנו באפריל, והיא נמצאת כאן היום, מרחפת כפרפר עליז מאחורי
הקלעים, לבושה בסוודר ועליו האות M בדפוס גדול. ממפורד קנאי מאוד לפרטיותו,
ומעדיף שלא לדבר על מליגן לציטוט. אני מספר את סיפור היכרותם על פי דיווחים
אחרים. הם הכירו כשהיו ילדים והחליפו ביניהם מכתבים כרעים לעט במשך תקופת מה,
שלאחריה נותק הקשר. ב-2011 הכיר ביניהם שוב ידידם המשותף ג'ייק ג'ילנהול, ובתוך
שנה הם התארסו. בחתונתם, שהתקיימה באביב, ניהל את הטקס אביו הכומר של ממפורד.

מאחר שהוריו של הסולן הם נוצרים פעילים (ג'ון ואלה ממפורד הקימו את האגף הבריטי
של ארגון "ויניארד צ'רץ'" האוונגליסטי), ולנוכח שפע האזכורים הרוחניים במלות
השירים של הלהקה, לא מפתיע ש"ממפורד אנד סאנס" נחשבת לפעמים ללהקה נוצרית. מרשל ודוויין אומרים שלפני זמן לא רב פנה אליהם אחד המעריצים וביקש לדעת אם כך הם מגדירים את עצמם. "אמרנו שאנחנו בכלל לא נוצרים, אז אנחנו לא יכולים להיות להקה נוצרית", מספר מרשל. "לא כולנו דתיים", אומר דוויין. "בעצם אף אחד מאתנו לא דתי. יש אצלנו כל הספקטרום של האמונות". מרשל, נדמה לי, הוא בקצה הספקני של הספקטרום. הוא מספר על מפגש אחר, לפני חצי שנה, שבו שאל אותו אחד המעריצים אם הוא מוכן להצטרף אליו בתפילה. מרשל מספר על סירובו הנבוך: "אהמ. מצטער, חבר".

ממפורד היא אחת הלהקות שמעשירות את שיריהן בציטוטים מתוך ספרים - מהתנ"ך וממקורות אחרים. אלבומה הראשון נפתח בציטוט מ"רוב מהומה על לא דבר", למשל, והאלבום החדש כולל משפט שלקוח מהספר "וולף הול" של הילרי מנטל. בשל כך מאשימים אותם ביומרנות של ילדי שמנת, אף שלדעתי שאילת קטעי טקסטים ממעיין התרבות הנרחב היא תופעה נפוצה למדי בקרב להקות. לפני הראיון שאלתי את מנטל מה דעתה על ה"גניבה" מספרה (ממפורד הודה בכך בראיון בבי-בי-סי), והסופרת ענתה: "אני מברכת על זה, כמובן. יש לי מיליוני משפטים". אם זוכת פרס בוקר הטרייה מתייחסת לכך בהומור, אני חושב שגם כולנו צריכים להתייחס לזה כך. אשר לציטוטים התנ"כיים: "אני לא מכיר הרבה זמרים שהצליחו להימנע מלהידרש לכתבי קודש בקריירה שלהם", אומר דוויין. "להגיד את המלה 'אלוהים', 'ישו' - זה מופיע במיליוני שירי רוק".

ואף על פי כן נפוצו בעניין כמה תיאוריות מוזרות. טענו למשל שמלות השירים של "ממפורד אנד סאנס" הן שיקוף מדויק של כתבי האפיפיור (בעיתון "קתוליק הרלד", 2010), או שהלהקה מתכננת "לטפח עדת מאמינים גדולה ואחר כך לגלות את האמת הגדולה" ("דיילי מירור", 2010). אם הלהקה עובדת על פי אג'נדה אוונגליסטית סמויה, אזי מרשל לפחות התבלבל בדוקטרינה. היום הוא מושיט לי עלון המבטיח למאמינים גישה ל"חוכמת היקום". מאחר ש"אין שום דבר אחר לעשות בלוס אנג'לס", הוא אומר, הוא שוטט כל הבוקר במוזיאון רון ל' הבארד (מייסד הסיינטולוגיה) במערב הוליווד. "אני מחפש תשובות", הוא אומר במבט פראי שנהפך אט אט לחיוך.

המוסיקה שלהם כל כך רצינית, כל כך חמורת סבר, לעזאזל, עד שאני מופתע לגלות
ש"ממפורד אנד סאנס" הם אנשים קלילים וחייכניים. כשמראיינים הרבה להקות שהצליחו
בגדול, לומדים לזהות מי מהם מצליחים להפגין אהבה עצמית מפלצתית, ספקות עצמיים, או תערובת תוססת של השניים, בדיוק למשך הראיון (ולפעמים לזמן קצר יותר אפילו).
לפעמים גם רואים מי מהם שמר על חוש ההומור ומי מהם דבק בשפיות. "ממפורד אנד סאנס" מעבירים את הזמן לפני צילומים וכדי להעביר את הזמן הם מבצעים את הבלדה "2 Become 1" של "ספייס גירלז" בגרסה רבת רבדים לארבעה אנשים. מרשל המרדני זוכה לתיאור מדויק מפי לאבט: "הוא תמיד נראה כאילו זכה בתחרות שהפרס בה היה לעמוד קרוב ללהקה". ממפורד מספר על מישהו שזיהה אותו וצרח מהתרגשות לפני זמן לא רב, כשעמד בתור לכספומט. ידו נשלחה אוטומטית לעט כדי לתת חתימה - ואז נאמר לו שהוא נראה בדיוק כמו אלק בולדווין (ואכן יש ביניהם דמיון מדהים).

הם מצחיקים בראיון והם נדיבים בזמן, ומי יודע, אולי זה כך משום שלפני זמן רב ראיון עיתונאי הוא שפתח את הקריירה של ממפורד ככותב שירים. הוא היה אז כבן 20, ונשר מאוניברסיטת אדינבורו ("לא הייתי פופולרי") כשקיבל הצעת עבודה לתופף בהקלטות
של לורה מרלינג. היא היתה אז זמרת וכותבת לא ידועה, שהקריירה שלה עמדה להמריא,
ובאולפן לונדוני קטן ממפורד הקליט את ערוץ התופים לאלבום שהביא אותה לתודעה
הציבורית, "Alas I Cannot Swim". כשמרלינג יצאה מהאולפן להתראיין לעיתון באותו
יום, ממפורד נשאר בתא באולפן למשך שעה וחצי, ואז כתב את "White Blank Page"
שלימים נהפך לשיר המרכזי באלבום "Sign No More", שיר מרגש שעוסק בתסכול רומנטי.

במשך כל השיחה ממפורד מדבר על מרלינג רק כמוסיקאית עמיתה נערצת - אבל כל מי שעוקב אחריהם יודע שהם היו זוג לתקופה מסוימת, משלב מסוים אחרי שהושלם האלבום שלה ועד 2010 בערך. הוא מדבר בחיבה על ההתחלות המוסיקליות המשותפות שלהם. "הופענו הרבה, רק אני והיא. ראית את "כוח 10 מנברון"? אני הייתי המומחה לפצצות, מילר, היה לי ארגז כלים קטן - מקלות תיפוף, מנדולינה. השתמשנו בארגז של אקורדיון בתור תוף רגל, עשינו תופי סנר מנייר תקוע על שולחנות. לורה לא היתה אומרת כלום על הבמה, אני הייתי ממונה על הדיבורים. ככה ליטשתי את כישורי הדיבור שלי לפני קהל".
ממפורד פנה למנהל של מרלינג, אדם טדהופ, והשמיע לו את "White Blank Page" ועוד כמה שירים שכתב, וטדהופ החל לייצג אותו. הלהקה נוצרה סביב ממפורד: לאבט היה חבר ותיק שלו מבית הספר קינג קולג' בווימבלדון, את מרשל הוא הכיר לראשונה בגיל ההתבגרות ופגש אותו שוב באדינבורו, ואת דוויין הכירו כולם דרך עבודה משותפת עם מרלינג.

בשם החדש "ממפורד אנד סאנס" (מעין גחמה - אין ביניהם שום קרבת דם), ההופעות
הראשונות שלהם, כך מספר לאבט, "היו איומות. אבל היינו מלאי אנרגיה, ושאפתנות,
ונתנו כל מה שיכולנו לתת, וזה לקח אותנו רחוק מאוד". הלהקה הופיעה הרבה מאוד למן
ההתחלה, ובעצם מעולם לא ריסנה את הלהט שבה היא מקבלת על עצמה עוד הופעות. לפי לאבט הם עשו עשרה סיבובי הופעות רק בארצות הברית. הם המשיכו להופיע לעתים תכופות בין אבני דרך מסוגים שונים: יציאת אי-פי מוקדם בחברת צ'ס קלאב, חתימה בחברת התקליטים איילנד בבריטניה וגלאסנוט באמריקה; "Sigh No More" זכה במועמדות לפרס מרקורי, וזכה בפרס בריט; הם נתנו הופעה סוחפת בטלוויזיה בטקס הגראמי ב-2011 בהופעה משותפת עם בוב דילן, מכירות האלבום נסקו מעבר למיליון בארצות הברית, והם הוזמנו להופיע בבית הלבן במארס.

זה לא המדד

בפגישה עמם, בהוליווד בול, הם לא מרגשים מכך ש"Babel" נמכר במיליון עותקים
בתוך חודש וחצי. יש להקות שהיו רואות בהישג הזה סיבה מספקת לפתוח בקבוק שמפניה, ואולי אף למלא את הבריכה הקרובה בשמפניה ולקפוץ לתוכה. כשאני מזכיר את ההישג החדש באוזני דוויין, מתברר שהוא לא שמע עליו. "אבל שמע, זה מדליק". גם לממפורד לא היה מושג. "אבל זה נהדר, זה נהדר". הזמר נראה נלהב יותר כשסיפר לי שהחליט ברגע האחרון להחליף את מרואן פלייני מקבוצת אוורטון בשחקן אחר בנבחרת הכדורגל הדמיונית שלו.

"ממפורד אנד סאנס" בהופעהצילום: אי–פי

חוסר עניין מופגן בנתוני המכירות - מה הסיפור שלהם? לאבט בטח מתעניין בצד העסקי
יותר מהאחרים (מחוץ לחברותו בלהקה הוא אחד ממייסדי לייבל עצמאי, קומוניון, המייצג
בין השאר את הזמרים מייקל קיוונוקה ובן האוורד) והוא אכן שמע על מכירות האלבום.
אבל אומר: "הרבה מוסיקה גרועה נמכרת במיליון עותקים. אני לא חושב שזה מדד נכון
להצלחה שלנו. אני לא חושב שיכול לצמוח משהו טוב מהמידע הזה. כמו שאנחנו לא
מתייחסים ברצינות לביקורת השלילית, חשוב לא פחות לא לטפוח לעצמנו על השכם
כשמדברים על הצלחה מסחרית".

הלהקה, הוא אומר, רוצה את החופש להתפתח בעבודה על האלבום שלישי ורביעי. הם גם רוצים להופיע במקומות קטנים, לצד האולמות הגדולים. "מעצם הידיעה על המכירות של 'Babel', באופן טבעי ובתת מודע אנחנו עלולים להתפתות להמשיך באותה דרך. האלבום הבא, שני האלבומים שאחריו, אנחנו יודעים שנעשה בהם תפנית מוסיקלית".
אני מעלה את הנושא גם בשיחה עם ממפורד, ואנחנו מדברים על השינויים שיחולו בכתיבת השירים שלו בהשפעת נישואיו למליגן. השירים המרתקים ביותר של הלהקה, בעיני, הם שירי האוהב המיוסר, כמו "White Blank Page" ¬ ואיך ישפיעו על כך חיי נישואים מאושרים? ממפורד צוחק מעט, ואחר כך מודה שיש משהו בדברי. "עשינו פגישת כתיבה לפני כמה זמן. שאר החברים העלו יותר רעיונות ממני".

אני שואל את דוויין איך נשמע החומר החדש. "סוג של אלטון ג'ון בתור הזהב שלו", הוא
אומר. מרשל עונה, "זה נשמע קצת כמו 'נשיונל', קצת כמו 'דה באנד' אבל שניהם לא
יוצאים טוב מההשוואה הזאת". הם אומרים לי עוד דברים, אבל אוסרים עיי לכתוב אותם,
ובהם חדשות על שינוי בתשתית כלי הנגינה, שמן הסתם ישתיק כמה מרטינות מתנגדיהם.

הייתי שמח אם "ממפורד אנד סאנס" היו משלבים ברפרטואר שלהם גם כמה שירים בסגנון ביל ויתרס, אם לשפוט על פי נגינתם בסוף בדיקת הסאונד. השמש כבר שקעה בינתיים, ההופעה תתחיל בעוד כמה שעות, וגדוד של אנשי הפקה עוברים בין שבעה עשר אלף המושבים ועוסקים בהכנות אחרונות. כמה מהם מניעים בראשם כשהלהקה מנגנת גרסת כיסוי יפה מאוד ל"Lean On Me" מול איצטדיון כמעט ריק.

אין בשיר הזה קטע מעבר בסגנון הודאון, אבל אחרי פזמון משיר של ויתרס, ממפורד
מתחיל לשבש את המלים. הוא מתגרה באנשי הסאונד: "הישענו עלי / בעוד אתם מפענחים / מה עושה כל כפתור". ואז הוא מתגרה, או כך נדמה, גם בחבריו ללהקה, וסונט בהם על המצב הנוכחי ההזוי שלהם ¬ ארבעה בני לונדון שעושים מוסיקת פולק בטעם אמריקאי וכובשים את השוק. "תישענו עלי / בעוד אנחנו מפענחים / מה אנחנו עושים כאן בכלל / כל הסיפור הוא טעות גדולה / תישענו עלי..."

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ