בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמתו של "בן המתופף" בעיריית תל אביב

אמנות או הפרעה לציבור? בן סלע, המכנה עצמו “בן המתופף”, לא מבין למה עיריית תל אביב נלחמת בו, בשעה שבמיאמי, לוס אנג’לס ולאס וגאס הוא ניגן בלי הפרעה ברחובות ואף הצליח להתפרנס מכך

194תגובות

אולי ראיתם את בן המתופף באחד הצמתים המרכזיים בתל אביב, כשלרגליו טייפ שמשמיע מייקל ג’קסון או סנופ דוג, והוא מתופף כאילו חייו תלויים בכך. בשיער ארוך, מכנסיים קצרים ובלי חולצה הוא מנגן כאילו היה “באצטדיון מול קהל של 50 אלף איש”, אם להשתמש במלותיו.

בן המתופף הוא בן סלע, מוסיקאי בן 28, דוגמן לשעבר שגדל בגן יבנה ובחולון והיה חבר בלהקות רוק וP־אנק. הוא מעיד על עצמו ש”בא ממשפחה עם קשיים כלכליים”, מוסיקה תמיד היתה מה שהציל אותו. זה מה שהוא אוהב, “זה הדרייב שלי בחיים”, הוא אומר, והוא מתופף מצוין. “אני לא רוצה להיות כמו כל אותם אנשים שלא מקשיבים לעצמם ומנהלים אורח חיים מסוים שמנוגד לקול הפנימי שלהם, ואז להגיע לגיל 40 מלא חרטה”.

מוטי מילרוד

לפני כשנתיים טס לארצות הברית, “להיות איש מכירות, כמו כל הישראלים”, אך דווקא שם, ברחובות, על מערכת התופים שלו, מצא מפלט ונחמה, כבוד ופרנסה. אמנות הרחוב היא דבר מאוד מפותח בארצות הברית. “הרבה אנשים עושים את זה שם. אמרתי לעצמי שזאת ההזדמנות שלי, לקחתי את המערכת ‏(תופים‏) לוואשינגטון ופשוט התחלתי לנגן ברחוב. הרגשתי שזה זה. הפידבקים היו חיוביים והצלחתי להתפרנס מזה”. הוא אמנם לא התעשר, אבל “זה החזיק אותי. לא הייתי צריך עזרה של אף אחד. הרגשתי שמצאתי כיוון בחיים”.

הוא הגיע עם התופים שלו, בין היתר, לרחובות מיאמי, לוס אנג’לס ולאס וגאס. “בווניס ביץ’ שבעיר סנטה מוניקה ‏(היכן שצולמה ‘משמר המפרץ’ - אז”א‏) מאוד מכבדים אמני רחוב. אתה משלם 35 דולר לשנה ומקבל רשיון של אמן רחוב. אז מותר לך לנגן או לעשות את האמנות שלך, מה שלא תהיה, ברחוב ובמרכזי התיירות והקניות הכי גדולים”.
בלוס אנג’לס יש מקומות מסוימים לאמנות ובכל בוקר האמן מקבל, בהגרלה, את המקום שיופיע בו. “מה שיפה זה שכל שעתיים אתה מוכרח לעבור לספוט הבא”, סלע מוסיף. כך שתמיד יש תחלופה “ולא משעמם לתיירים, יש סינכרון בין האמנים מצד אחד, ומצד אחר אף אמן לא משתלט על מקום מסוים והופך אותו לשלו”.

ניסוי שערכו בחדשות ערוץ 2 בתחילת השנה גילה כי נגן צ’לו הצליח להרוויח מנגינה ברחוב יותר מפי שניים מהשכר שלו לשעה כנגן מקצועי בתזמורת הפילהרמונית. סלע, אם כן, אינו מגדיר את עצמו כאזרח נזקק והוא אף שוכר דירה לבד ברחוב אלנבי, שאותה הוא מימן בעזרת האמנות שלו.

לגמרי במקרה

אמנות רחוב, להבדיל מיתר האמנויות בעיר, אינה מיועדת רק לבעלי יכולת כלכלית, אלא גם לאנשים הפשוטים שאין להם כסף לצרוך תרבות. “זה הקהל שלי”, הוא אומר. אנשים שאין להם כסף לקנות כרטיס או שלא התכוונו בכלל ללכת לראות הופעה”. ברוב המטרופוליטנים הגדולים, אמנות רחוב היא עניין מקובל ואף מוסדר מבחינה ביורוקרטית. “זה קיים בכל עיר מתוירת שהגעתי אליה, לאס וגאס, מיאמי, לוס אג’לס”.

“גם תל אביב מחשיבה את עצמה לעיר תיירות מתקדמת”, אומר סלע, שחזר בחודש יולי האחרון לישראל, והחל לנגן בנקודות אסטרטגיות בעיר; נחלת בנימין, אבן גבירול, שדרות רוטשילד ושדרות בן ציון על יד דיזנגוף סנטר ובחוף הים. אך לצערו עיריית תל אביב מנסה להרחיק אותו מרחובותיה. “זאת אותה העירייה שמתהדרת בסרטון תדמית ובו מוצג לראווה מתופף שמנגן בתוך אוטובוס”, הוא אומר, “הייתי בשוק, אמרתי מה זאת הצביעות הזאת, הרי בחיים לא יתנו לדבר כזה לקרות”.

כבר בפעם הראשונה שהוציא את מערכת התופים שלו לרחוב בתל אביב הוא נתקל בהתנגדות. פקח עירייה בא אליו ואמר לו לקפל את הציוד, “אבל לפחות הוא איפשר לי לסיים את השיר”. הפקח אמר לו שאין לו אישור לנגן ברחוב וביקש ממנו לא לחזור. בדו”ח שקיבל, מספר סלע, מצוין כי אסור לעשות רעש בין השעות שתיים לארבע בצהריים ובין אחת עשרה בלילה לשש בבוקר. “אני אף פעם לא מנגן בשעות האלה. לכן הם משתמשים נגדי בסעיף 301, כלומר לא בגלל הרעש, אלא על הנחת ציוד על המדרכה”.

הוא מסביר כי אחרי שחזר לרחובות, העלתה העירייה את רמת המאבק והוא כעת מוגדר כסכנה לבריאות הציבור. “חבל שאמן מוגדר כפושע בעיר הזאת. זה מה שאומר סעיף 66 בדו”חות שהפקחים נותנים לי” ‏(“גרימת סכנה, מפגע, מטרד, הפרעה, אי נוחות, הפרת סדר ברחוב”, לשון סעיף העזר‏).

פרט לכסף שהוא מסרב לשלם ‏(4 דו”חות על סך 475 שקלים כל אחד‏), עכשיו מאיימים עליו, לכאורה, כי יחרימו את מערכת התופים שלו. “אלחם עד הסוף, גם אם אצטרך לשבת בכלא”, הוא אומר ובינתיים מערער על הדו”חות באמצעות עורך דין. “זה מאבק שלא אוותר עליו בחיים”.

אבל אם יתנו לך אישור, זה יהיה תקדים והעירייה תצטרך לתת לכל אחד אחר אישור.

“אז שיסדירו את זה על פי מודלים שכבר עובדים בערים אחרות בעולם”.

 

>>> סרטון של בן המתופף שצילם חנוך דקר

אתה אומר שהם נלחמים בהנגשת האמנות למי שאין לו את הכסף לקנות כרטיס לצוותא או לקאמרי. אבל בפועל, כרטיסים להרבה מאוד הופעות לא עולים יותר מ–40 שקלים.

“כן, אבל הקונצפט הוא שונה. יש משהו מאוד יפה בלא לתכנן לראות הופעה. אנשים באים אלי אחרי הופעות ואומרים לי כמה כיף היה להם להיתקל בהופעה שלי”.

ניסית לפנות לעירייה כדי להסדיר את הבעיה שלך?

“לאף אחד אין תשובה חד משמעית ולכל אחד בעירייה יש תשובה אחרת. בהתחלה פניתי להנהלה שאחראית על השוק ועל האמנים. אמרו לי שאין מה לעשות ושעלי לבקש אישור מחולדאי. אמרו שאסור כי זה תופים והוסיפו שגם אסורה הגברה”.

מירי אלוני, גם מופיעה שם והיא משתמשת בהגברה.

“נכון. אני בעד שהיא תמשיך לשיר, אבל אם נותנים לה צריך לאפשר גם לי. לא ייתכן שהיא מציבה שם כסאות ועוד רגע פותחת יציע, ואני מהצד השני של הכביש מנגן ורק אלי בא פקח ונותן דו”ח”.

ניסית לפנות לראש העיר?

“אי אפשר לדבר עם חולדאי. אני הגעתי פיסית לפגוש אותו בלשכה שלו, בשעות שמוגדרות ‘דלת פתוחה’, אבל לא נתנו לי להיכנס אליו. סיפרתי את הבעיה שלי לפקידה שם, אבל היא לא ידעה איך לעזור לי. זה נראה כאילו שהם פוחדים משינוי ואני רוצה לשנות דברים.

“אני לא מנגן רוק כבד שאני אוהב, כי זה לא מיינסטרים. אני לא אנגן ‘פנתרה’, אלא מנסה למצוא את המכנה המשותף בין הדברים שאני אוהב למה שיתאים לרחוב ולקהל הרחב כמו דברים של מסיבות, היפ הופ למשל, יש בו המון גרוב, יש הרבה על מה לתת עבודה”.

כשהסבתא התחילה לרקוד

פרט להיפ הופ ומייקל ג’קסון, גם שירים של מדונה ו”פרודיג’י” נכנסים למיקס של בן המתופף. התגובות לאמנות של סלע הן לרוב אוהדות ומגיעות אפילו מהשכנים שלו, שאוהבים לשמוע אותו מתופף. רשת האינטרנט מלאה בסרטוני וידיאו ובתמונות שלו שבהן ניתן לראות זקן שנושק לו במצחו המיוזע בהכרת תודה. בווידיאו אחר רואים קשישה שרוקדת במשך דקות ארוכות בנחלת בנימין בזמן שהוא משתולל על התופים.
“אוהבי מוסיקה ואמנות רחוב שלום רב, היום פגשתי בן אדם בזמן הופעה שעבר יום מעפן של גרירת מכוניתו ואף תאונה, והוא אמר לי שעשיתי לו את היום. איזה כיף לשמוע!”, כתב בתחילת החודש בדף הפייסבוק שלו, “בזכות אנשים כאלה אני ממשיך לעשות את מה שאני עושה :‏) ושוב תודה רבה לכולכם”.

גולש אחר כתב שהלך בדיזינגוף ונתקל בהתקהלות סביב “בחור צעיר שהחליט שהוא רוצה לתופף על המדרכה ולעשות לכולם שמח. אחרי דקה באו השוטרים לסלק אותו משם אחרי שקיבלו תלונות מהשכנים. ראית את הדמעות והתסכול בעיניים שלו”.

גם שחקן הקולנוע והבימאי אייל גפן בחר להפגין את אהדתו לבן המתופף, אחרי שנקלע להופעה שלו בשדרות בני ציון ונשאר לעמוד מולו יותר מחצי שעה: “הבחור החצי ערום הזה היכה בתיאום מופלא על התופים, הוא בעט עם הרגליות בכל הכוח והניע את הגוף כמו רקדן בבולשוי. אני כל כך מאמין ליוצרים ולמבצעים כאלה. מדהים ומרגש אותי שבחורים צעירים לא נכנעים לשום מנגנון או פרוצדורה או אמרגנים מוצצי דם. כל כך מרומם לראות שהם לא נרתעים משערי ברזל סגורים”.

יש אמנים רבים שהתחילו לנגן בחוץ, אבל לא נתקלו בהתנגדות עזה כמו שמופעלת כלפיו. הזמרות קמה ורדי, תמר קפסוטו, ו”בלאק בטי” לדוגמה או להקת "בותימזוג". אלעזר ברנדט ‏(“ד”ר ג’אז”‏), נהג לנגן בימי שישי בטובה, טרומבון בנג’ו ועוד, ביחד עם עוד נגן בנג’ו. אך כל אלה לא מתופפים. גיטריסט שנתקל גם הוא בפקח שעצר את הופעתו ברחוב אמר לו לעבור לנגן בגיטרה קלאסית. זהו דבר שמגביל הרבה נגני רחוב.

הזמרת תמר קפסוטו, ששרה ברחובות, נאבקת כבר שנים בעירייה, “אבל נראה לי שהיא כבר ויתרה”, הוא אומר. קפסוטו מצדה, מספרת שסלע פנה אליה כדי להתייעץ כיצד עליו לפעול מול העירייה, למי יש לפנות, אך היא לא מצאה דרך לעזור לו ואמרה “אני בעצמי בסחבת כבר שנתיים. צר לי, אבל העירייה תעשה מה שבא לה”.

אולי אם היית הולך לתופף בשכונות פחות מרכזיות של תל אביב, פחות מתוירות. נאמר בדרום תל אביב היכן שיש הרבה פליטים, היו רודפים אותך פחות.

“ניגנתי בגינת לוינסקי ‏(שצמודה לתחנת משטרה‏), ואף אחד לא הפריע לי שם”.
לטענת בן המתופף לעירייה לא משנה שאוהבים אותו ברחובות ושלעמוד הפייסבוק שפתחו לו יש כבר קרוב לאלף חברים. “את העירייה מעניין מי שלא אוהב אותי, מי שמתלונן ולא כל היתר שנהנים. מספיק איזה סבא אחד שמתקשר אליהם בחמש אחר הצהריים כי אני מפריע לו לקרוא עיתון. מה עם כל אלה שכן אוהבים, מה הם, כלום?”.

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה מעודדת את תחום אמנות הרחוב, ולראיה, ברחבי העיר מנגנים מדי יום עשרות אמנים. העירייה מבצעת אכיפה רק במקרים שבהם ישנם מפגעי רעש, רוכלות או כאשר האמן חוסם שטח גדול מהמדרכה, ובכך מונע מהציבור מעבר חופשי ובטוח".


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו