אורי זר אביב
אורי זר אביב

“אם עדיין נהיה כאן זאת כבר סיבה למסיבה, לא?” אומר יובל הרינג, סולן להקת “ועדת חריגים”, שתהיה בין הלהקות שיופיעו ב”נשף החלל”. האירוע יתקיים ב–22 בחודש במועדון התיבה ביפו, יום אחרי שהעולם אמור להיחרב, לכאורה, על פי נבואת בני המאיה.
להקתו של הרינג עוסקת רבות באסקפיזם על רקע אפוקליפטי. פרט לה יופיעו באירוע הצמד “רובוקוף” ‏(תום פורת ובר פבר‏) שמנגן מוסיקה אלקטרונית הנעה בין המועדוני למופשט, “בלה טאר”, ”יונדר” וכן, הדואו "ביטר ג'וז" של חיים ויטאלי כהן (Homesicks) ואמן הפטיפונים שי ליברובסקי (Digital_Me).

השתיים האחרונות הן שהגו את “נשף החלל”, שיתמקד מבחינה מוסיקלית ותפאורה באווירה חללית. “בלה טאר” היא המוסיקאית זואי פולנסקי ‏(לשעבר חברת ההרכבים “קטמין” ו”אקס ליון טיימר”‏) בסיסטית ויוצרת עצמאית וחברתה, ירדן אלבוחר ‏(“יונדר”‏), היא די־ג’יי ויוצרת מיקסטייפים. “אני וזואי רצינו להפיק ערב עם קונצפט חללי כבר די הרבה זמן”, מספרת אלבוחר בראיון שהתקיים עמה ועם חברתה פולנסקי. “הרעיון הוא ליצור ערב פנטסטי, לא יום־יומי. אירוע אסקפיסטי לחלוטין”. היא ופולנסקי מתחברות לקונצפט של חלל בעיקר מבחינה אסתטית. פולנסקי מוסיפה ש”המלה space היא גם כינוי לסוג מסוים של מוסיקה, למשהו שהוא לא ארצי, שלא מחובר למציאות בקו ישיר”.

יעל אלבוחר (מימין) וזואי פולנסקיצילום: מוטי מילרוד

המיקסטייפים ‏(אוספי מוסיקה שמחוברים לכדי קטע אחד רציף‏) של אלבוחר מספקים היכרות מצוינת לאלה שאינם בקיאים או מעודכנים בסגנונות שסביבם נרקם “נשף החלל” ‏(ומהנים מאוד גם למי שכן‏). “אני בוחרת למיקסטייפים שלי את המוסיקה שהכי אהבתי להאזין לה באותו שבוע, לאו דווקא דברים חדשים”, היא אומרת. “אתמול הקלטתי את ה’יונדרטייפ’ ה–50”. המיקסטייפים שלה גם משודרים בתחנת הרדיו קול הקמפוס ואפשר להאזין להם באתר הפודקאסט הישראלי אייקסט.

פולנסקי מנגנת על גבי משטחים אלקטרוניים שהיא מקליטה במקום ושרה לבדה, בעוד כחודש היא מתכננת להוציא אלבום שני. אלבום הבכורה הנהדר שלה קרוי “Pulsar”.
בכוונתן להפגיש באירוע בין חובבי שוגייז והסגנונות השכנים לו. שוגייז, מלשון shoe gazing ‏(בהייה בנעליים‏) מכונה כך משום שמוסיקאים בז’אנר, שבלט בין סוף שנות ה–80 לתחילת שנות ה–90, נטו לשמוט את ראשם תוך שהם פורטים על גיטרות חשמליות ומתרכזים בשלל פדאלים ואפקטים שלרגליהם. בין הלהקות הבולטות בז’אנר נכללות “מיי בלאדי ולנטיין”, “רייד”, “קוקטו טווינס” ו”סלואודייב”.

עם זאת, אלבוחר מדגישה כי האירוע לא יתמקד בסגנון אחד, אלא ברעיון החללי. היא ופולנסקי אומרות כי רבים מאוהבי המוסיקה הזאת מרגישים לבדם ואין להן עם מי לחלוק זאת. הרצון שלהן הוא “ליצור מקום שיאפשר לאנשים להרגיש בנוח עם היותם מוזרים”. את הניכור החברתי המזוהה עם יוצרי שוגייז הן לא מנסות לבטל, אבל “חסרה פה איזו תחושה של קהילתיות”, אומרת אלבוחר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ