שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פגישת מחזור של אלקטרוניקה ופסנתר

בגל האוונגרדי של שנות ה–70 הוא הלחין מוסיקה להרכבים מיוחדים, עד שעזב את ישראל ומת בגרמניה. לקראת קונצרט מיצירותיו של מיכאל ברולסקי הערב מספרת בתו, הכנרת יעל ברולסקי, על המפגש המפתיע עמן

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

נות ה–70 היו שנות האוונגרד במוסיקה הישראלית הקונצרטית. הסדרה “מוסיקה בממד חדש”, שהגתה המלחינה ג’ואן פרנקס ויליאמס, הביאה את המלה הנועזת האחרונה לישראל; וכמוה “מוסיקה ויווה” שבה עוד הרשה לעצמו המנצח זובין מהטה להציג יצירות חדישות במסגרת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, והסדרה למוסיקה חדישה “מגוון מוסיקלי”. נגנים שהתמחו במוסיקה עכשווית, כמו הפסנתרן בוריס ברמן, האבובן היינץ הוליגר והטרומבוניסט וינקו גלובוקאר, וכן מלחינים כמו לוצ’אנו בריו, באו לישראל והשמיעו את הצלילים הכי לוהטים בעולם במוזיאון תל אביב שנחנך אז.

האוונגרד פרח באמצע שנות ה–70 גם במוסיקה הקלה, עם טריו הרוק המתקדם “קצת אחרת” ‏(שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב‏), והדואו “14 אוקטבות” - יוני רכטר ואבנר קנר עם המתופף זהר לוי. בתוך המעגלים הצרים של המוסיקה המתקדמת היתה תחושה של הרפתקנות עתידנית וחופש יצירתי שכמוהו, כך נדמה, מעולם לא היה כאן - בזרם הקלאסי וברוק.

לתוך הסצינה הזאת הגיע באותה התקופה מליטא מלחין צעיר, יליד 1947, מיכאל ברולסקי שמו. הוא עלה ב–1971 וכשש שנים אחר כך כבר עזב; אבל בתקופה הקצרה ששהה כאן היה מהכוחות המניעים את המוסיקה החדשה. הוא הלחין מוסיקה להרכבים מיוחדים, שבהם השתתף גם צ’מבלו; לכלים עם סרט מגנטי, לקולות באנסמבלים שונים, לקהל - שמשתתף ביצירה גם הוא בדקלום ונגינה ו”קאזו” - ואף אופרה הלחין, “עין כחולה, עין חומה” ‏(1976‏).

יעל ברולסקי. בעקבות ההרפתקנות העתידית

מיכאל ברולסקי נחשב למלחין מצליח: הרדיו, המועצה לתרבות ואמנות, קרן תל אביב - אלה הזמינו ממנו יצירות לציון אירועים שונים, בהם פתיחת המוזיאון; אבל בסוף אותו העשור הוא נסע לקלן, להשתלם וללמוד ולעבוד באולפני הרדיו שם וליצור מוסיקה בלב העשייה האוונגרדית באירופה. ב–2009, אחרי חיים סוערים ומלאי תהפוכות, מת ממחלה.

“מתי כבר תעשי משהו עם היצירות של אבא שלך - את השאלה הזאת אני שומעת לא מעט בשנים האחרונות”, אומרת יעל ברולסקי, בתו של המלחין. ברולסקי היא כנרת, וכנראה משהו מרוחו האוונגרדית של אביה דבק בה: היא מנגנת הרבה מוסיקה עכשווית אוונגרדית, החל במועדון “הצימר” בתל אביב שבו היא חלק מהצוות הקבוע וכלה בהופעותיה כסולנית בניצוח פייר בולז, למשל, באנסמבל המאה ה–21 הישראלי ובאנסמבל אנטרקונטמפוראן הפאריסאי.

בישראל היא למדה בין היתר אצל חיים טאוב, ובחו”ל ברויאל אקדמי בלונדון ובאקדמיות למוסיקה בדיסלדורף וקלן. את אביה לא פגשה הרבה בשנים האחרונות, אבל אחרי מותו טיפלה בכל עזבונו וקיבלה לרשותה ארגזים מלאים במוסיקה: תווים והקלטות. המיון, הקריאה וההקשבה הביאו לבסוף לקונצרט מיוחד מיצירותיו ‏(הערב, 20:30, אולפן התיבה ביפו‏); ולא סתם קונצרט אלא בהשתתפות כמה מחבריו הנגנים משנות ה–70: בוריס ברמן, שינגן את היצירה “ריטואל” שפתחה את המוזיאון, יוסי מר־חיים, שינגן בסינתסייזר העתיק מתחילת שנות ה–70 ששימש את מיכאל ברולסקי בכל ההיבטים האלקטרוניים של יצירתו; הטרומבוניסט בני סלוחין חבר אנסמבל אנטרקונטמפורן; וכן נגנים צעירים יותר ובראשם יעל ברולסקי עצמה.

“פתאום התחלתי להתלהב כמו ילדה”, היא אומרת, “כשעברתי על סלילי ההקלטה גיליתי כל כך הרבה דברים שלו - בפעם הראשונה. פתאום אני מוצאת את עצמי אומרת אבא שלי פה, אבא שלי שם - וזו חוויה שמאוד משמחת אותי. הקונצרט יהיה כמו פגישת מחזור”, היא ממשיכה, “כל מי שהיה באותה תקופה יבוא לנגן או להקשיב, וגם המכשירים העתיקים ישתתפו: הסינתסייזרים, הרמקולים, כל מה שאני זוכרת כילדה, עם כל הצבעים שלהם”. בקונצרט תושמע יצירה אחת חדשה יותר, “תאי פלזמה” משנת 2000, אבל כל השאר יצירות תקופתיות - כולן משנות ה–70.

מיכאל ברולסקי. כוח מניע

“כל היצירה שלו כתובה בכתב יד, כל הפרטיטורות והתווים שמצאתי בארגזים”, היא אומרת, “וכך הכרתי אותו הכי טוב - דרך כתב היד הברור ויפה שלו, ודרך ההקלטות. הקונצרט ייגמר ביצירה ‘נוטורנו’ שהיא השיא ביצירתו”. היא מדברת עליה בהתרגשות רבה: “חבוי בתוכה נוקטורן של שופן, ויחד עם טיפול אלקטרוני נוצרת מוסיקה הכי טהורה שיכולה להיות. זה שילוב מושלם בין אלקטרוניקה לפסנתר, יצירה אינטימית - אין הרבה יצירות כאלה ששמעתי בחיי”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ