האנדלוסית בקונצרט לסמי אל מגריבי: בזוכרם ימים ימימה

אל מגריבי, ממנו נלקחה המנגינה לשיר הידוע של "צלילי הכרם", היה מגדולי הזמרים המרוקאיים במאה ה-20, וקונצרט המחווה לכבודו הוכיח שאפשר להתרגש גם בלי להבין את המלים

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
בן שלו
בן שלו

אחרי שההופעה נגמרה ניגש אדם מבוגר שישב בקהל אל ליז ממן, נכדתו של סמי אל מגריבי שהשתתפה בקונצרט כזמרת, ואמר לה: "זה היה קונצרט נהדר. תודה רבה לכולכם. יש לי רק הערה אחת: הייתם צריכים להגיד שסמי אל מגריבי נולד בעיר סאפי. גם אני נולדתי שם, וקיוויתי שתציינו את זה. תשתדלו לא לשכוח את זה בקונצרט הבא".

ממן הבטיחה לו שהיא תדבר עם האחראים והודתה לו על המחמאה, שהיתה מוצדקת לחלוטין. זה באמת היה קונצרט נהדר - מחווה יפה וסוחפת לזמר שהתרבות הישראלית אינה זוכרת על אף שרבים מיוצאי מרוקו נושאים את שיריו על לוח לבם.

בנימין בוזגלו, אחד מארבעת הסולנים בקונצרט. קול חד ונפלא, אנרגיה תזזיתית

סמי אל מגריבי (שם הבמה של סלומון אמזלג, יליד 1922) היה אחד מגדולי הזמרים המרוקאיים במאה ה-20, לדברי אנשי התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון. הוא עזב את מרוקו לפאריס בסוף שנות ה-50, אחר כך התיישב במונטריאול, בשנות ה-80 וה-90 חי ויצר בישראל, ובשנותיו האחרונות חזר לקנדה, שם מת ב-2008.

סמי אל מגריבי ביצע שירים מרוקאים מסורתיים אבל גם חיבר ושר מוסיקה קלה, ובעשורים האחרונים לחייו שילב את שירי החול עם שירת קודש. את להיטו הגדול ביותר, "עמרי מא ננסאכ", שעל שמו נקרא קונצרט המחווה של האנדלוסית הים תיכונית אשקלון, מכירים גם אנשים שלא שמעו מעולם את השם סמי אל מגריבי. המנגינה של "עמרי מא ננסאכ", פרי עטו של אל מגריבי, שימשה בשנות ה-70 את אנשי הלהקות "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד" כששרו את השיר "בזוכרי ימים ימימה", אחד השירים המכוננים של המוסיקה המזרחית בישראל.

האנדלוסית אשקלון בהופעה. ברקע: אל מגריבי, שחי ויצר גם בפאריס, בישראל ובקנדהצילום: אילן אסייג

כמי שלא הכיר את המוסיקה של אל מגריבי לפני הקונצרט (והיה מן הסתם אחד היחידים בקהל, אם לא היחיד, שתמה בבורותו מדוע התזמורת מנגנת את "בזוכרי ימים ימימה"), אין ביכולתי להאיר את המכלול המוסיקלי שהתזמורת הגישה. אבל לא היה שום צורך בהיכרות מוקדמת כדי לדעת בוודאות שהביצוע של השירים ניחן בתנופה, בחיוניות ובאותה לכידות משוחררת שמאפיינת את נגינתם של הרכבים מזרחיים מובחרים.

את התזמורת הוביל המנצח מאיר בריסקמן, אבל נדמה שהסמכות הראשית על הבמה היה הכנר הנפלא יוסי שריקי, ששימש גם כעורך המוסיקלי של הערב. באחד השירים, כשהסולן אמיל זריהן אילתר סביב המנגינה בקולו האדיר, בריסקמן עמד להורות לתזמורת להיכנס, אבל שריקי סימן לו בתנועת ראש קטנה "חכה רגע, תן לקהל ליהנות עוד קצת מהסלסול המפואר", ובריסקמן השהה את הפקודה.

זריהן בעל הקול האופראי סודק הזכוכיות מוכר לכל מי שפקד אי פעם קונצרט של התזמורת האנדלוסית, אבל הוא היה רק אחד מארבעת הסולנים שהשתתפו בקונצרט, והיה תענוג צרוף להיחשף בפעם הראשונה לשירתם של שני סולנים נוספים, בנימין בוזגלו ואלברט גיגי.

גיגי, שהיה תלמידו של אל מגריבי, שר בצורה רכה, עמוקה ומעודנת, ולעומת זאת בוזגלו הצעיר הסתער על המיקרופון בייצריות שנראתה כמעט מנוגדת לאתוס המאופק של השירה האנדלוסית הגברית. בשניות הראשונות נדמה היה שהוא מגזים, אבל ברגע שהוא פתח את הפה היה ברור שהכל בסדר. בוזגלו שר נפלא, בקול חד ורזה. התזזית המתפרצת שלו כפרפורמר היתה מעוגנת בים עמוק ורחב של מוסיקליות, וההגשה הסוערת של הטקסט יצרה את הרושם שהוא חי את השירים שהוא שר. בלי להבין מלה אחת במרוקאית, האמנתי לכל משפט שיצא לו מהפה.

התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון תעלה את קונצרט המחווה הנהדר הזה מחר בהיכל התרבות ביבנה. למחמיצים תהיה הזדמנות לראות את המופע בקרית גת בתחילת פברואר.

התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון בקונצרט מחווה לסמי אל מגריבי. המשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע, 3.1

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ