בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם דייוויד בואי מעניין יותר מהמוזיקה שלו?

בעיתוי מושלם, עם צאתו של סינגל חדש של הזמר אחרי שתיקה ארוכה, מתפרסם בישראל גם ספר המאמרים "דייוויד בואי - האיש שנפל מכוכב אחר"

43תגובות

בסיום מאמרו היפה על שלושת אלבומיו האחרונים של דייוויד בואי, שנכלל בספר החדש "דייוויד בואי - האיש שנפל מכוכב אחר", כותב דותן בלייס: "'היעלמותו' של דייוויד בואי בעקבות התקף הלב שעבר לפני שמונה שנים הצמיחה שמועות על מצבו הבריאותי, ובעיקר השתוממות ותסכול על עזיבתו את הנוף המוזיקלי הציבורי. אלה הדורשים את חזרתו ככל הנראה לא האזינו האזנה קפדנית לאלבומיו האחרונים, וסירבו לקרוא את האותות הפזורים בהם. אופטימי ככל שישאף להיות, בשלושת אלבומי הטרילוגיה, במיוחד בשניים המאוחרים, דייוויד בואי בונה כוריאוגרפיה של פרידה. בואי הקדים ברוחו ובנפשו את האיתות הפיסיולוגי, אשר גדע את סיבוב ההופעות האחרון שלו בעודו באבו. אין זאת כדי לומר שאפסו הסיכויים לאלבום נוסף מיוצר בלתי נלאה זה, אלא שמוטב לקהליו, וכך גם לתעשיית המוזיקה, להכיר בעובדה שדייוויד בואי עצמו למד לכבדה: גם אנשי המאדים הם בני תמותה".

כשהספר החדש על בואי (בהוצאת רסלינג ובעריכתו של ד"ר עודד היילברונר) יצא לפני כעשרה ימים, האפשרות שהזמר הנערץ, ששתק במשך כעשור, יוציא אלבום חדש בתוך
כמה חודשים, נראתה כמעט מופרכת. אבל לפני שבוע בואי הדהים את עולם המוזיקה
כששיחרר את הסינגל "Where are we now", מתוך האלבום "The next day", שייצא בעוד חודש וחצי. השיר היפהפה והשברירי הזה נחת כמו פצצה חרישית, שהשתלטה בעדינות על האוויר התרבותי וכמו הכתיבה את הקצב (המושהה, הנוגה) שבו התנהלו הימים שאחרי נחיתתה. פתאום כולם דיברו על בואי. איך הוא עשה את זה שוב, הגאון.

הספר החדש על בואי, ובו מאמרים של שמונה כותבים על היבטים שונים ביצירתו של הזמר, לא יכול היה לצאת בתזמון יותר טוב. "התוכנית היתה להוציא אותו בקיץ, במועד שבו חגגו 40 שנה לאלבום 'זיגי סטארדאסט'", אומר היילברונר, "אבל לא הספקנו, ובדיעבד טוב שכך. אני לא יודע באיזו מידה החזרה של בואי לכותרות תשפיע על הספר, אבל היא תעזור. הספר שלי על הביטלס ("אנגליה חולמת") יצא חודש לפני שפול מקרטני בא להופיע בארץ, ואז ההשפעה על הספר היתה גדולה. הוא נמכר מצוין, מה שלא היה קורה אילו מקרטני לא היה בא".

על השיר החדש של בואי אומר היילברונר: "אני פחות אוהב את בואי של 30 השנים האחרונות, מאז האלבום 'Scary monsters', אבל זה שיר יפה. אהבתי את הקליפ, עם
המוזרויות שלו והחזרה לברלין. זה נורא בואי. אתה לא יודע בעצם מה הוא רוצה. מה
הזהות שלו. הוא עדיין הולך על הקו הזה של 'תבדקו אותי, תחקרו אותי'. אני זיקית.
אני עדיין זיקית".



לבלוע את זנב הענן

לפני כמה שנים היילברונר החל להשתעשע ברעיון להוציא ספר מאמרים בעברית, שיקיף את יצירתו של אמן חשוב במוזיקה הפופולרית. "לא רציתי שהוא יעסוק בביטלס",
אומר היילברונר. "כולם כותבים על הביטלס. גם אני כתבתי על הביטלס. די, כמה אפשר. אז מי כן? 'פינק פלויד' היתה אפשרות, אבל החלטתי ללכת על בואי. בואי זה חומר. האדם הזה הכניס בתוכו כל כך הרבה דברים. אני לא מכיר עוד אמן בתרבות הפופ שהצליח לשקף את כל מה שהיה בתקופתו. למצוא ולהמציא".

אחד הדברים הבולטים בספר (שכולל מאמרים של ארי קטורזה, נדב אפל, דותן בלייס, פיל וגליה קולקטיב, דנה קסלר, אבי פיטשון, יונתן חיימוביץ והיילברונר עצמו) הוא
הנטייה של חלק ניכר מהכותבים להתעכב על המפגש הפרטי שלהם עם בואי ועל המשמעות שלו בעבורם. זה קורה בצורה הומבהקת ביותר במאמרים של פיטשון ושל חיימוביץ'.

"חצר בית הספר התרוקנה עם צלצול הפעמון, השומר סגר את השער בפני הרוח", כותב
חיימוביץ'. "עמדתי שם לבד, 'Heroes' של בואי באוזני. ענן שחור נפל נמוך וחדר לתוך
החצר השקועה והמגודרת. הסתכלתי למעלה לשמים והפה נפתח. בלעתי את זנב הענן והזמנתי אותו אלי פנימה. הכל היה שקט מאוד... הרגשתי שאני מתפוגג, שאני אף אחד, והייתי מאושר. דמיינתי שאני ענן עירום, ערפיל חסר צורה, שעובר דרך קווקווי שער הברזל הכבד והנעול... שנים עברו מאז התיכון, אבל עד היום, כשאני שומע במקרה את
'Heroes', אני חוזר לאותו יום חורף שבו עזבתי את בית הספר".

פיטשון, שכותב על המפגש המסעיר עם האלבום "Scary monsters" בסביבות גיל 12, מתאר מסיבת כיתה שבה הוא וחברו ערן, פאנקיסטים בהתהוות, עשו "תזמורת בצורת" עם שיר של בואי. "היינו כאחוזי דיבוק, זה פשוט השתולל בתוכנו והיינו חייבים לתת לזה ביטוי פיסי, להוציא את זה מהראש לעולם. זה קפץ לנו מתוך העור. לא היתה ברירה. הבאנו אתנו את התקליט של בואי, שמנו את "s no game'It", ועשינו לו תזמורת בצורת: ערן שר מכופף כמו ג'וני רוטן אל תוך השוט שלו, ואני מנגן גיטרה על מגב רצפות, ושנינו דוחסים לשלוש הדקות את כל רפרטואר הפוזות הספסטיות והפרצופים הבוהים שלמדנו ממורינו הרוחניים, תוך כדי כך שאמא של ענת מסובבת את הדימר החשמלי ועושה אורות נכבים ונדלקים כמו בהופעה חיה".

היילברונר לא הופתע מהערבוב בין חוויה לניתוח במאמרים שמופיעים בספר. "זה בואי.
הוא עושה משהו עמוק אצל כולם", הוא אומר. "זה לא יכול להיות אצל הביטלס, שהיו
מאוד שמרנים. מה כבר אפשר לכתוב על הביטלס? כולם כותבים, אבל אין שם סיפור. אין סמים, אין מין".

סמים היו.

"זה לא בואי. הביטלס היו שמרנים. מעמד פועלים, צפון אנגליה. הם לא למדו. הם לא
היו מודעים לעצמם. בואי היה מודע. הוא בא מהמעמד הבינוני. זה מאוד חשוב. הוא היה מאוד מתוחכם, והוא הלך לדעתי בצורה מודעת על הקו שהדימוי יוצר את המוזיקה ולא המוזיקה יוצרת את הדימוי. הוא שיחק עם הומוסקסואליות ועם חייזרות ועם לבוש ועם מחול ועם תיאטרון ועם עיצוב ועם פוליטיקה, והדמויות שיצאו מכל המשחק הזה עשו שריטות לאנשים".

לפגוש חיזר

המאמרים ב"דייוויד בואי ¬ האיש שנפל מכוכב אחר" עוסקים בהרחבה במיניות של בואי, בפוליטיקה שלו, באסתטיקה שלו ובדמויות שהוא לבש ופשט, אבל אין בהם עיסוק שיטתי במוזיקה של בואי. "זה לא נראה לי קריטי", אומר היילברונר. "אני אוהב את המוזיקה של בואי, אבל אני לא חושב שזאת הסיבה שהוא אמן כל כך מעניין. הדמות שלו יותר מעניינת. הוא היה הראשון שהכניס את האימאג' למוזיקה הפופולרית. זאת פריצת הדרך שלו. עם זה הוא שיחק, לא עם המוזיקה. הוא לא היה פורץ דרך מבחינה מוזיקלית".

אז אין אלבום של בואי בעשרת האלבומים שתיקח אתך לאי בודד.

היילברונר חושב רגע ואז אומר: "לא. אני בא מ'פינק פלויד' ו'ג'נסיס'. אתה יודע מה,
אולי 'אלדין סיין' (אלבומו של בואי מ 1973 ¬ ב"ש). אם ייתנו לי לקחת 11 אלבומים,
אולי אני אקח את 'אלדין סיין'. אני חוזר ואומר שאני מאוד אוהב את המוזיקה שלו,
אבל זה לא "s ready'Supper" (יצירתה הארוכה של "ג'נסיס" מ 1972) ולא "in the sky
The great gig" (של "פינק פלויד"). אלה דברים שאתה אומר 'לא שמעתי דבר כזה אף
פעם'. על בואי אמרו 'לא ראיתי דבר כזה אף פעם'".

אני בכל זאת חושב שאתה ממעיט בערכו של בואי כמוזיקאי.

"אני לא מוזיקולוג, אבל אני לא שומע אצלו את פריצת הגבולות שאני שומע אצל
מוזיקאים אחרים. אם תשאל מוזיקאים שהושפעו מבואי, הם יגידו לך שהם הושפעו מהרבה דברים, אבל לא מהמוזיקה עצמה. בסרט התיעודי על ה'סקס פיסטולס', 'הזעם והזוהמה', ג'וני רוטן אומר שהוא ראה איך בואי עמד על הבמה. עמד".

כשמביטים בהיילברונר, ובעיקר בסוודר הירושלמי שהוא לובש, מבינים שבניגוד לכותבים אחרים בקובץ המאמרים, שהווייתם ואישיותם עוצבו במידה כלשהי על ידי החידושים של בואי, הקשר שלו אל בואי הוא פחות עמוק ואוטוביוגרפי. "אני זוכר את הרגע שבו הכרתי אותו", אומר הייילברונר. "זה היה ב 1972. הייתי בן 15 בערך. הייתי בפנימייה צבאית, יחד עם יואב קוטנר, וחבר שנסע לחו"ל חזר עם התקליט של זיגי סטארדאסט. התפעלתי מאוד מהשירים, אבל לא הבנתי את כל המסביב. לא יכולתי להבין. אני חושב שאף אחד בארץ לא הבין את התופעה הזאת בשנות ה 70".

למה?

"כי תחשוב מה היה כאן. מלחמת יום כיפור. 'כוורת'. הטלוויזיה משדרת בשחור-לבן.
בואי לא יכול להיות בשחור-לבן. הביטלס יכולים, אבל לא בואי. הטלוויזיה באנגליה
התחילה לשדר בצבע בסוף שנות ה 60. אם זה לא היה קורה, לא היה בואי'.

"יכול להיות שצביקה פיק הושפע מבואי", ממשיך היילברונר. "אני זוכר שב 1973 או
1974 הוא יצא בהכרזה שהוא חיזר".

זה בטח היה בראיון ל"להיטון".

"כן. אבל אפילו ב'להיטון' בקושי כתבו על בואי. מה יכתבו, שהוא טוען שהוא
הומוסקסואל? שהוא שם את היד שלו על המפשעה של הגיטריסט שלו כשהוא הופיע
בבי-בי-סי? לא יכולת לכתוב כאלה דברים בישראל של לפני מלחמת יום כיפור. בואי פשוט לא התאים לחברה הישראלית של הימים ההם".

אבל בעשור הבא, כשרוב הכותבים שתרמו לספר החדש התבגרו, הוא כבר התחיל לחלחל.

"בסוף שנות ה 70. פתאום יש 'רוקי הורור שואו', ויש מועדונים כמו הליקוויד וקולנוע
דן, ויש חנות תקליטים בתל אביב שמוכרת תקליטים תוצרת חוץ. אני זוכר איך הייתי רץ לשם. ובאות להקות ניו וייב לארץ. 'סוזי והבנשיז', 'שריקבק'. ואתה יכול לקנות
בסטימצקי, אמנם בהון תועפות, את ה'מלודי מייקר'. ואנשים טסים לחו"ל ומביאים אתם דברים. ומתחילה להיות פתיחות מסוימת בנושא מיניות. אני שוב מזכיר את 'רוקי הורור שואו' ¬ אנשים גילו שם את הזהות המינית שלהם. זאת היתה חוויה מעצבת לבני הפרברים. כל הדברים האלה הם סימנים לכך שהתרחש איזשהו שינוי תרבותי, וזה היה הפתח שדרכו בואי יכול היה להיכנס".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו