בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שובו של סנדק ההאוס

הצלילים שהוא יצר בסוף שנות ה-70 על מכונת תופים בשיקגו הפכו אותו לאחד מאבות תרבות המעדונים העכשווית. פרנקי נאקלס בא לתקלט בישראל

תגובות

שום אגדה על מועדוני הלילה שצמחו מתחת לכדור הדיסקו אינה משתווה לסיפור של פרנקי נאקלס. נאקלס, יליד ברונקס, היה צעיר, הומו ושחור בשנות ה־70 בניו יורק. המציאות הזאת זימנה אז אפליה כפולה, אבל גם היתה הזדמנות להשתתף בתת-תרבות מחתרתית שפרחה במועדונים, עם מוסיקה שבתוך עשור שינתה את תרבות הצעירים הגלובלית. נאקלס היה לאחד הכוחות היצירתיים שהשפיעו יותר מכל על מה שהתפתח למוסיקת ההאוס ותרבות המועדונים העכשווית.

תהילתו של נאקלס נולדה בימי ההאוס המוקדמים, אבל המעורבות שלו במועדונים התחילה עוד בימי הדיסקו לצד די-ג’יי אגדי אחר, לארי לוואן. לפני שנהפכו למעצבי המוסיקה ברחבות הריקודים, כל אחד מהם בנפרד, בילו השניים במועדוני הדיסקו המחתרתיים במנהטן בשנות ה־70, כמו הלופט. העבודה הראשונה של נאקלס ולוואן בעולם המסיבות היתה כרוכה בתליית תפאורה, הגשת משקאות וכיבוד האורחים בטריפים של אסיד. בספרם של ביל ברוסטר ופרנק ברוטון, “אתמול בלילה די-ג’יי הציל את חיי”, המספר על ההיסטוריה של תרבות הדי-ג’ייז, מספר נאקלס: “היינו מקבלים טריפים ומכניסים אותם לפונץ’. אנשים תמיד באו לשאול מתי הפונץ’ יהיה מוכן”.

זמן מה אחר כך החלו נאקלס ולוואן לתקלט ב-Continental Baths, סאונה שתיפקדה כשילוב של מועדון סקס, דיסקוטק וקברט. בסאונה התקיימו אורגיות גבריות המוניות, ובהמשך הערב פיזזו כולם ברחבת הריקודים כשהם עטופים במגבות, למוסיקה של לוואן ונאקלס. במקום הופיעו אייקונים תקופתיים כמו “הניו-יורק דולז” וגלוריה גיינור. בט מידלר התחילה שם את דרכה במופע קברט בליווי בארי מאנילו. נאקלס היה תקליטן הבית במקום, ושם החל לפתח את סגנונו.

“זו היתה תקופה של תמימות בקהילת הגייז, לפני שהיינו חלק מהמיינסטרים כמו היום”, מספר נאקלס בראיון לקראת בואו לתל אביב. “זה היה יותר כמו אחווה סודית. רוב הקהילה התארגנה סביב תיאטרון, אופנה, מוסיקה והפקה, ומועדוני הלילה היו לגמרי שלנו. בדרך כלל סטרייטים לא העזו להיראות במועדון גייז. כל התקליטנים ההומואים שהכרתי היו באותו ראש מוסיקלי. הגישה שלנו היתה לנגן את המוסיקה הכי יפהפייה, דרמטית ואפית שיכולנו למצוא, לצד מוסיקה מחתרתית ואיזוטרית שחברות תקליטים קטנות הוציאה על תקליטים במהירות 45. ואז הקהילה הסטרייטית התחילה לקלוט מה קורה ולהגיע. כמי שגדל בניו יורק, שבה כולם מטפסים אחד על השני, למדתי שרחבת הריקודים היא המקום שהכי קל לאנשים להתאחד בו”.

זו תחושה שאתה עדיין מרגיש בניו יורק, או שאתה שותף לדעה שהג’נטריפיקציה והניקיון בעיר הרגו את רוח המועדונים?

“מסכים לגמרי! אמנם לא איבדתי תקווה לגבי ניו יורק, אבל עם הופעת האינטרנט, בשילוב הטרגדיה של 11 בספטמבר וניקוי העיר, היא הופשטה מכל האופי שלה. חיי הלילה הם לא אותו דבר. החיים בכלל הם לא אותו דבר”.

בסוף שנות ה־70 עבר נאקלס לשיקגו בעקבות הזמנה לנגן במועדון הוורהאוס בעיר. בשנים הראשונות אירח המועדון בעיקר הומואים שחורים, שראו במסיבות מפגש רב עוצמה, מהסוג שיכול להיווצר כנראה רק בתנאים של דיכוי חברתי. “בשבילי זה היה כמו ללכת לכנסייה”, הוא נזכר.

כשמוסיקת הדיסקו דעכה החל נאקלס בניסיונות עם מכונת תופים ויצר מוסיקת ריקודים שנשענה על מקצב הדיסקו, אבל עם צליל מכני ומינימליסטי יותר. לצליל הזה החלו לקרוא בשיקאגו “האוס”, ואת נאקלס כינו הסנדק שלה. מאז ועד היום הוא ניגן במועדונים הכי משפיעים בסצינת המוסיקה האלקטרונית, מועדונים שהגדירו תקופות מוסיקליות, כמו המיוזיק פקטורי בניו יורק וההסיינדה במנצ’סטר. “הבנתי רק כמה המועדונים ההם חשובים בתקופתם, לא שיערתי את השפעתם על העתיד”, הוא אומר.

בימיו המוקדמים היה נאקלס הדי-ג’יי היחיד במסיבה, וזו חוויה שחסרה לו עכשיו, כשזמן התקלוט הממוצע של די-ג’יי הוא שעתיים. “בימים אלה מתאפשר לי לנגן סטים ארוכים רק בטוקיו. האשמה היא במארגני מסיבות ולא בבעלי המועדונים. רוב המפיקים, במיוחד באירועים פסטיבליים, מעדיפים לצופף כמה שיותר תקליטנים - אבל בסביבה מועדונית די-ג’יי אחד צריך לדאוג למוסיקה של כל הערב. זה יוצר את הצליל של הלילה ואת המסע המוסיקלי”.

נאקלס בא לארץ זמן קצר אחרי שהוציא אוסף חדש ששמו “Tales from Beyond the Tone Arm”, הכולל קטעים שלו לצד רמיקסים שיצר לקנדי סטייטון, ליל לואיס ואחרים. “כשחזרתי לעבוד הרגשתי שאני צריך להמציא את עצמי מחדש בתעשייה. פניתי לכמה חברים אמנים והצעתי את עצמי כמפיק. מהר מאוד מצאתי את עצמי יוצר הפקות ורמיקסים לפרויקטים שונים, והאוסף החדש הוא תולדה של התהליך הזה”.

נאקלס, שמדבר בערגה על ההופעה הקודמת שלו בארץ במועדון האומן 17, ינגן מחר במועדון הבלוק התל-אביבי במסגרת סדרת המסיבות “לג’נדס”, לצד מופע אודיו-וידיאו של רוני שנדר והדי-ג’ייז גליטרבאג ויוגו. כשנשאל אם הוא מתאים את סגנון המוסיקה שלו למקומות שבהם הוא מבקר, הוא עונה: “אני די-ג’יי אחיד ומנגן בדרך אחת. רק אורך הסט משתנה“.

אחד הרגעים המרגשים בקריירה של נאקלס אירע באמצע העשור הקודם, כשהוכרז “יום פרנקי נאקלס” והרחוב שבו שכן מועדון הוורהאוס בשיקגו נקרא על שמו - מהלך שקידם מי שהיה אז סנאטור מאילינוי, ברק אובמה. “התרגשתי, לא ציפיתי לזה”, מספר נאקלס. “שיתוף הפעולה של אובמה, שגם הכריז על ההחלטה, היה החלק הכי טוב. הבנתי ששיקגו ומדינת אילינוי לא רק הכירו בי, אלא סוף סוף הכירו רשמית ב’האוס מיוזיק’”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו