בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עברי

“Black Rose”: כיף של אלבום על מוות

מצדו המוסיקלי “Black Rose” של עמוס פאנק הוא אלבום מהנה. מצדו המילולי הוא אלבום מדמם שכל כולו מותה של בת זוג

5תגובות

ההאזנה הראשונה לאלבום הזה, האזנה שספגה את המוסיקה ולא הקדישה תשומת לב למלים, הובילה לשלוש מסקנות ברורות ומשמחות מאוד: 1. כיף של אלבום. 2. כמה יפה, וכמה נדיר, להיתקל באלבום ישראלי שיש בו תנועה מוסיקלית מתגלגלת, משוחררת, קצת זרוקה, מהסוג שפוגשים למשל באלבומי קאנטרי-רוק מובחרים. 3. הקול וחיתוך השירה של הזמר, עמוס פאנק (funk, לא punk, אף על פי ששני הז'אנרים זרים באותה מידה למוסיקה שלו), רומזים שעבר כמה דברים בחייו. נשמע שיש מספר שש-ספרתי במד הקילומטראז'.

אלה המסקנות מההאזנה הראשונה, ממוקדת המוסיקה. אחר כך, בהאזנות הבאות, מקשיבים גם למלים, מעכלים את הסיפור שהן מספרות, ואז חוזרים אל שלושת הסעיפים: 3. הוא בהחלט עבר כמה דברים בחיים שלו, מפני שהאלבום הזהBlack Rose, "", עוסק מראשיתו ועד סופו באובדן: במותה של בת זוג ובבור העצום שנפער בתוך הנפש עם לכתה. 2. העובדה שהתוכן של האלבום מדמם כל כך רק מעצימה את ההתפעלות מהחיוניות המוסיקלית הזרוקה שלו. האובדן עלול היה להוליך את פאנק לדרך ללא מוצא של קדרות וכובד, אבל הוא בחר בנתיב אחר, הרבה יותר חי. 1. כיף של אלבום? האם באמת אפשר לומר את המלים האלה במקרה הזה? ובכן, אם מבינים את המלה "כיף" כהנאה גדולה ולא כ"fun", אז כן: "Black Rose" הוא כיף של אלבום על מוות. קצב ואובדן, בפרפראזה על אלבומו של לו ריד.

גיא כושי

המתח בין המשא הכבד של התוכן לתנופה החיונית של המוסיקה בוקע במלוא מורכבותו המנחמת מהשיר שפותח את האלבום, "Floor of the ocean". בתמונה שפותחת אותו פאנק מרגיש שהוא מושלך אל קרקעית האוקיינוס. בתמונה השנייה הרגל שלו כאילו נקטעת. אלה הימים שאחרי האובדן. "I've seen my little girl watch me, she didn't cry", שר פאנק, ואז מנחית את שורת המחץ של השיר: "I wish god was still alive". אלוהים היה יכול לעזור כאן, אבל בשביל פאנק, שהוא ככל הנראה "חילוני עד כאב" (אם להשתמש במלותיו של יענקל'ה רוטבליט), אלוהים מת בדיוק כמו האהובה. אין מי שיציל, ואין על מי להישען.

האם יש, איכשהו, על מה להישען? האם יש משהו שיעזור לפאנק לשחרר את אהובתו המתה? אולי זו המוסיקה, שלפי שירי האלבום היתה האהבה המשותפת שלה ושלו? הבעיה, כפי שפאנק מנסח אותה בשיר הנושא, היא כזאת: "All the songs we used to play, I don't hear them anymore". "השירים שלהם" – כל אותם שירים שכיכבו בפסקול החיים המשותפים שלה ושלו – לא יכולים לנחם אותו. הגישה אליהם נחסמה.

אז מה עושים? כותבים שירים חדשים, שהד-נ-א של "השירים שלנו" נוכח בגרעינם הפנימי. נדמה שזה מה שפאנק עשה. הוא הזרים את שיר הכאב הפרטי שלו לתוך תבניות קיימות של רוק וקאנטרי, ועשה זאת בתבונה, ברגישות, בכישרון מוסיקלי, והכי חשוב: ללא שום ממד חקייני. שיר הנושא, שבו הופיעה השורה על "כל השירים שניגנו ביחד", הוא דוגמה לכך. פאנק משתמש בקונבנציה טקסטואלית של שירי קאנטרי כדי לדווח על מצבו הרגשי: "Real gone", הוא שר על אהובתו המתה, "but my heart keeps asking when you're coming home". באופן פרדוקסלי לכאורה, דווקא השימוש בנוסח כללי הופך את השורה הזאת לאישית במיוחד. ואם כבר מדברים על תבניות קיימות, נדמה לי ששמעתי במלודיה ציטוטון מתוך "You're gonna make me lonesome when you go" של בוב דילן, שיר שתוכנו – ויותר מכך שמו – מקשרים אותו אל הלך הרוח של פאנק.

דילן לא נמצא במיתרי הקול של פאנק, אבל זמרים אחרים נוכחים בהם. לפעמים הוא מזכיר קצת את מאט ג'ונסון מ"The The", ולפעמים יש בקולו משהו משל ניק קייב, או אדי ודר, או אפילו גרג דולי. זה אף פעם לא אחד לאחד. פאנק לא נשמע "כמו". אבל אפשר לשמוע מאיפה הוא בא, ואת מי הוא אוהב לשמוע, ואת מי הוא שמע ביחד עם אהובתו. והכי חשוב: הוא שר טוב. יציב, בהיר, חזק, עם שתי כפיות גדושות של רגש.

מחמאות גדולות מגיעות גם ללהקה של פאנק (מוטי מזרחי בתופים, נועם ורדי בבס ואורן מנשה בפסנתר), ובמיוחד לרונן כוכבי, שהפיק את האלבום בחוכמה ובכישרון, תרם נגינת גיטרה טובה ומדויקת ועזר להפוך את "Black Rose" למצבה מוסיקלית מרגשת ולאלבום שחוץ מפאנק יש בו כמעט הכל.

גיא כושי

עמוס פאנק. "Black Rose”.
Tzatlaplam recordings



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו