בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע

"אוריה היפ" לא נותנת סיבה להתאבד

נדרשו בערך 20 דקות כדי לחמם את המנועים הוותיקים, ומאותו רגע זאת היתה תצוגה הגונה של הארד-רוק מיושן וטוב: ההופעה של “אוריה היפ” בתל אביב בהחלט סיפקה את הסחורה

7תגובות

המלה היא Heep, כמובן, ולא Hip. אפילו בימי הזוהר שלה "אוריה היפ" היתה להקת בלתי אופנתית בעליל. להקה שמבקרי מוסיקה, למשל, אהבו מאוד לשנוא. על התקליט הראשון שלה נכתב אחד המשפטים הקיצוניים (והמטופשים) בתולדות ביקורת הרוק. "אם הלהקה הזאת תצליח", כתבה מבקרת המגזין "רולינג סטון", "אני אצטרך להתאבד". המבקרת הזאת, שעדיין חיה ככל הידוע, לא דימיינה ש-43 שנים וכמה עשרות מיליוני עותקים לאחר מכן, "אוריה היפ" תופיע מול 1,500 צופים משולהבים למדי במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. יש לשער שגם מיק בוקס, היחיד מבין מייסדי הלהקה שעדיין מנגן בה, לא היה יכול לדמיין את הסיטואציה הזאת ב-1970.

לפני חצי שנה, באותו מקום, הופיע דינוזאור אחר של רוק כבד, גלן יוז (מתהילת "דיפ פרפל" ו"בלק סאבאת"), וההופעה המצוינת שלו הוכיחה שגם מבקר מוסיקה שאינו נוטה חיבה יתרה להבי מטאל ישן ולזמרים מהזן הצרחני יכול ליהנות מאוד מהופעה של זמר הבי מטאל צרחן. ההופעה של "אוריה היפ" היתה פחות מוחצת מזו של יוז. הסולן, ברני שו, הוא צרחן טוב, אבל אין לו העומק והגמישות הווקאלית של יוז (ויש לו נוכחות בימתית מעצבנת למדי), וגם מבחינה מוסיקלית לא היתה בהופעה של "אוריה היפ" תנופה כבדה-אך-מלאת-גרוב כמו זו שנשמעה אצל יוז.

דניאל בר און

ובכל זאת, הסחורה סופקה. "אוריה היפ" עשתה את העבודה שלה. לבוקס, שו ושלושת הנגנים האחרים נדרשו בערך 20 דקות כדי לחמם את המנועים הוותיקים, ומאותו רגע זאת היתה תצוגה הגונה של הארד-רוק מיושן וטוב באווירה ספיינל-טאפית חביבה. שו הפיק את הצרחות המתבקשות, הגיטרה של בוקס ייללה היטב, הקלידן והבסיסט ארגו שטיח קצבי מסיבי, המתופף הצעיר בעל קיבורת הזרוע האדירה נתן בראש, ושירים כמו "Stealin" ו"Gypsy" ננעצו כמסמר בראש, אם להשתמש בדימוי שחביב על חברי הלהקה. זה נשמע לעתים קרובות כמו קלישאות הבי מטאל אפקטיביות, אבל ל"אוריה היפ", אחת הלהקות הכבדות הראשונות, יש כל זכות שבעולם לנגן את הקלישאות האלה: היא המציאה אותן, או לפחות חלק מהן.

החבר שבא אתי אמר לפני ההופעה: "רק בשביל 'July Morning' יהיה שווה לבוא". ואכן, ההופעה הגיעה לשיאה עם הלהיט הזה, שהקים על הרגליים את הבודדים שלא עשו זאת לפני כן. למרבה הצער, כשהבוקר הקייצי נגמר "אוריה היפ" התחילה לנגן את הלהיט הגדול השני שלה, "Lady in Black", שיר בלתי נסבל לטעמי. כמובן שזאת דעת מיעוט. אוהבי "אוריה היפ" – ובהם הרבה מאוד בני חמישים-ומשהו, כלומר אנשים שספגו את המוסיקה כנערים בזמן אמת – נשארו לעמוד ולחגוג גם בשיר הזה ובאלה שבאו אחריו.

"'אוריה היפ' לא היתה מושלמת. היא לא היתה הלהקה הכי טובה בעולם. אבל היא נתנה לאנשים משהו שהם רצו בזמן שהם מאוד רצו את זה, עם הרבה אנרגיה ובלי לעצור", אמר פעם קן הנסלי, חבר הלהקה לשעבר. מתברר שהאנשים שרצו את זה בעבר עדיין רוצים את זה, ו"אוריה היפ" ממשיכה לתת, גם אם האנרגיה היא לא בדיוק מה שהיה פעם. לא חייבים להשתגע על זה, אבל בוודאי שאין שום סיבה להתאבד.

 

“אוריה היפ”. המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 28.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו