בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פופ

אדם אנט: גרסה מבוגרת של פיראט

האלבום הראשון של אדם אנט זה 18 שנה מתעד את ההיסטוריה שלו, על ההצלחה המוסיקלית והאשפוזים הפסיכיאטריים. מצד הקונספט והטקסטים זה מעניין. ההפקה המוסיקלית היא כבר עניין אחר

4תגובות

האלבום הראשון של אדם אנט זה 18 שנה יוצא כמה שנים אחרי החזרה הפעילה שלו למוסיקה, לרבות כמה סיבובי הופעות ואינספור תוכניות אירוח בשלוש השנים האחרונות. אנט, קאמפי כתמיד, לבוש בגרסת חנות “הכל בדולר” של רוכב הארלי, סיפר שוב ושוב למנחות עם התסרוקות המחוזקות בפן, שהעריצו אותו בתחילת האייטיז, על התסבוכות שעבר, על האשפוזים הפסיכיאטריים ועל האלבום הזה שהוא עומד להוציא, בשם “Adam Ant Is The BlueBlack Hussar Marrying The Gunner's Daughter”.

עכשיו, כשהאלבום יוצא, מתברר שאנט חוזר בו לדימוי האיקוני שלו מתחילת שנות ה80- - הפיראט עם פס האיפור הלבן של “פרינס צ’ארמינג” ו”סטאנד אנד דליבר” - או לגרסה העכשווית שלו, 35 שנים מאוחר יותר, שנראית כמו גרסה מבוגרת של פיראט אחר, ג’וני דפ. ההיסטוריה של אנט מתועדת באלבום החדש - למשל, כמה מהתחנות המרכזיות בפאנק-רוק של סוף שנות ה-70 שבהן עבר. אנט החליט להקים את להקתו, “אדם אנד דה אנטס”, אחרי שהסקס פיסטולז חיממו הופעה של להקה מוקדמת שלו; מאוחר יותר סייע לו מלקולם מקלרן בשינוי-התדמית שהפך אותו לכוכב פופ שמוכר מיליונים, אחרי שגזל ממנו, על פי המיתולוגיה, את שאר הלהקה והפך אותם ל”באו וואוו ואוו”.

AP

באמצע שנות ה-90 נעלם אנט, ובשנות האלפיים, כשחזר והתגלה, הפך לאחד הדוברים המוכרים של פגועי נפש בעלי הפרעה בי-פולארית והסתבך במעצרים. הצהובונים, האחראים העיקריים להצלחתו בסיבוב הראשון שלו, עשו בו שימוש והפכו את העניין לקרקס של “עלייתו ונפילתו”, בדומה למה שנעשה לבוי ג’ורג’. אנט שיתף פעולה גם בסיבוב הזה. הוא שב ושיתף פעולה בנוסטלגיית החזרה לשנות ה-80, כשהצטרף לסיבובי הופעות נוסטלגיים עם בלינדה קרלייל, ספנדאו בלט ובננרמה. העיסוק שלו בכל ההיסטוריה הזאת באלבום החדש מוסיף לאלבום עניין, הן מהצד האוטוביוגרפי והן מצד הטריוויה של תרבות הפופ.

אבל לעומת העניין שבקונספט ובטקסטים, ההפקה המוסיקלית אינה מושקעת ברבים מהקטעים וגורמת לשירים להישמע חצי אפויים. קטעים מסוימים מופקים רע כל כך, שנדמה כי זו הצהרה של אנט נגד הסטנדרטים של תעשיית המוסיקה, שאת יחסיו עמה הוא מדמה בשם האלבום לאקט מזוכיסטי של הלקאה. את המצב מצילים רק כמה שירים ספורים המוסיפים גם עניין מוסיקלי.

האלבום נפתח עם הסינגל הקליט “קול זומבי”, בלוז רוק באווירת הילבילי פיראטית, וממשיך לסגנונות מגוונים - בקטע

Hardmentoughblokes הוא שר בעגת מעמד הפועלים שלו, על רקע גיטרות מטאליות, ובקטע “בולשיט” הוא חוזר לפוסט-פאנק. בקטע “שרינק”, עם הפקה אלקטרונית תעשייתית, הוא מתאר שיחה בין פסיכיאטר למטופל ומבקר את הממסד הפסיכיאטרי, וזה השיר הכי מוצלח שלו בסיבוב הזה והכי טעון באנרגיות מאז שנות ה-80. בשירים מאוזכרים מוריסי, מלקולם מקלרן וויויאן ווסטווד.

את השיר Punkyoungirl כתב אנט עם שותפו זה שנים רבות, מרקו פירוני, מי שניגן בהרכב המקורי של סוזי והבנשיז ועבד רבות עם שינייד אוקונור והסליטס. אנט כתב את השיר על קיית מוס ועל תעשיית האשליות הקרויה תעשיית האופנה, אבל קשה להאשים מי שיטעה ויראה בו רצף מחשבות זימה של פנסיונר:

“Punky young girl needs a middle aged man/ Whose mid-life crisis you began… Such a work of art… Lift up your skirt… What’s under there? I hope to Christ it’s lingerie.”

בשיר “וינס טיילור” מצדיע אנט לזמר הרוקנרול הבריטי וגם מסמן קווי דמיון בינו עצמו ובין טיילור, שהתפרסם בשנותיו האחרונות בתקריות פרועות והזיות משיחיות. אנט נזכר בשיר זה בשרשרת זהב שקיבל, שהיתה בעבר של טיילור ושימשה מאוחר יותר כאגרופן בקרב אגרופים עם סיד וישס. “כמעט עשיתי וינס טיילור”, שר אנט ומכוון לשערוריות של זמר הרוקנרול המנוח, שנמוג באלמוניות אחרי ההסתבכויות שלו - גורל שבאלבום זה דואג אנט למנוע מעצמו, על פי כל הסימנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו