בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשה"ג'ירפות" זוקפות את ראשן

”צריך לסגור הכל”, האלבום החדש של “ג’ירפות”, הוא מקורי ואמיץ בהאזנות ראשונות. אבל הניסיון לחרוג מההיגיון הקונוונציונלי של הפופ 
לא תמיד מוביל לתוצאות משובחות

תגובות

האלבום החדש של "ג'ירפות" כולל את הביקורת הכי קטלנית, הכי מצחיקה והכי טובה על הנטייה המאוסה של המוסיקה הישראלית לעשות נעים בגב. זה קורה בשיר "הוא והיא והא", חייזר מוסיקלי נפלא שמביע, באמצעות קול מסורס שמרוטש על ידי מכשיר ווקודר, את המיאוס שחשים אנשי "ג'ירפות" כלפי האסקפיזם הממותק של הפופ המקומי. וכך שר הקול המסורס: "כמה כבר אפשר לשיר על אהבה/ כל כך נמאס שירי האכזבה/ אולי נמצא נושא חדש/ בלי חשש/ בלי חשש... הוא והיא והוא והיא והא/ טקסטים שעוסקים בלה לה לה/ מלים ולחן: עממי/ לה לה לה לי לי לי/ ללטף את הראש כל הזמן/ 'יהיה בסדר' זה כאן/ גם ככה הרי פה די קשה/ אז למה לשיר על זה?"

מישהו היה צריך לומר את הדברים האלה, ואי אפשר היה לפלל לחץ יותר ארסי ומדויק מהסאטירה הנואשת של גלעד כהנא ושות'. "This is not a love song", הגרסה העברית. אבל כשמקשיבים לכל האלבום החדש של "ג'ירפות" מתעורר הרושם שהביקורת של הלהקה נגד המצב התרבותי הקיים גורפת יותר מאשר רצון להכחיד את הפופ המתרפס של יבבני המיינסטרים. הם קראו לאלבום החדש שלהם "צריך לסגור הכל", כלומר הם מבקשים להחליף דיסקט, לשנות פורמט, לעשות ריסטארט לכל המערכת.

דניאל צ'צ'יק

מאחר שכהנא וחבריו הם פורמליסטים, שמעדיפים להשתעשע בצורה במקום להטיף באמצעות התוכן, הדחף שלהם לאתחל את המערכת לא מתורגם לשירים שאומרים שצריך להתנגד, אלא לשירים שמתנגדים באמצעים אמנותיים. ולמה שיר כבר יכול להתנגד? בעיקר לעצמו. השירים ב"צריך לסגור הכל" מתנגדים למבנה הסטנדרטי של שיר, שהוא אולי מטאפורה למבנה החברתי, הכלכלי והפוליטי. ואולי לא.

ל"ג'ירפות" היתה תמיד נטייה לחרוג מההיגיון הקונוונציונלי של שיר הפופ, אבל הווירוס החביב עליהם היה בדרך כלל וירוס טקסטואלי. הפעם, בנוסף לנגיף המילולי, הם משתמשים גם בנגיף מוסיקלי. "צריך לסגור הכל" הוא לא אלבום ניסיוני או אוונגרדי, אבל רוב השירים בו מצפצפים על הסטרוקטורה המקובלת של בית ופזמון. בחלקם יש איזושהי מנטרה קצרה שהשיר מתארגן סביבה בצורה רופפת; בשירים אחרים השיבוש ממוקד בקול השר, שמרוטש בדרך זו או אחרת; ויש כמה שירים שבהם ההתנגדות למבנה הסטנדרטי מושגת באמצעות קציצת המלים (כלומר, המשמעות) להברות (כלומר, לחוסר משמעות).

בהאזנות הראשונות ל"צריך לסגור הכל" יש משהו מלהיב מאוד במעשה ההתנגדות של "ג'ירפות". הוא מקורי, הוא אמיץ, ובעיקר ישנה תחושה שהוא נכון ומשקף בצורה יצירתית ורעננה את התקופה שאחרי המחאה החברתית. התכונה הכי בולטת של השירים-שהם-לא-בדיוק-שירים היא היסוד המשחקי שלהם. הדקונסטרוקציה של "ג'ירפות" היא לא פרויקט כבד ראש ומלא חשיבות עצמית, אלא ניסיון משועשע וקליל לפרק ולהרכיב, ניסיון שמייצר שירים שהם כמו פאזלים, ולפעמים אפילו שירים שנשמעים כמו המקבילה המוסיקלית של משחק סולמות ונחשים. המאזין מהלך בתוכם בלי לדעת אם במשבצת הבאה הוא ישוגר למעלה או יחליק למטה.

המפגש עם האלבום הלא-קונוונציונלי הזה הוא כאמור מפגש מרשים ומסקרן מאוד. אבל ההתלהבות התחילה להצטנן ככל שהקשבתי לאלבום פעמים רבות יותר. יש אלבומים שגדלים עליך, והכניסה ההדרגתית לתוכם היא חוויה נפלאה. "צריך לסגור הכל" הוא מקרה הפוך של אלבום שקטן עליך. כך לפחות אני הרגשתי.

לפרק זה דבר פשוט. אבל לפרק ואז להרכיב בצורה שלא תשחזר את המבנה המקורי אלא תיצור מבנה אחר, בעל ערכים שונים – זה כבר אתגר גדול. יש כמה שירים נהדרים שבהם "ג'ירפות" עומדים באתגר הזה. שיר הנושא, למשל, שדוהר קדימה מכוח המנטרה החזקה שלו ("צריך לסגור הכו-אווווווווווווווו-לללל", שר כהנא). או "הוא והיא והא" שכבר הוזכר. וגם "אין בעצם זמן", שכולל שמונה מלים בלבד ("היו רבים וטובים שהבינו שהזמן נננננננננננן / אין בעצם זמן") והופך אותן לקרנבל תוסס ונפלא.

שלושת השירים האלה, ולצדם גם "דפני דפני" ו"היא תמיד רוקדת ככה" (השיר היחיד באלבום שמזכיר ברוחו את האלבום הקודם של "ג'ירפות", וצריך להצדיע ללהקה על היכולת שלה להשתנות בצורה גורפת מאלבום לאלבום), הם שירים שחדוות הפירוק המפעמת בהם אינה עומדת בסתירה לדינמיקה הפזמונית המענגת שלהם; שירים שמצאו את נקודת ההשקה בין פופ לאנטי-פופ. ההשקה הזאת היא מה שחסר בשירים האחרים ב"צריך לסגור הכל". יש בהם הרבה פירוק ומעט הרכבה, וחלקם נהפכים למשהו שמזכיר את הדרשות הקודחות של כהנא בהופעות של "ג'ירפות".

יכול להיות שהביקורת הזאת נגועה בסתירה פנימית. יכול להיות שאי אפשר להלל את הדחף האנטי-פופי של "צריך לסגור הכל" ובו בזמן לדרוש ממנו להיות פופי יותר. אבל זה מה שאני מרגיש ביחס לאלבום החדש של "ג'ירפות". כרעיון אני אוהב אותו מאוד; כיצירה מוסיקלית – קצת פחות.

ללא קרדיט

“ג’ירפות” – “צריך לסגור הכל”. עצמית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו