בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע

"סימנים של חולשה": ברי סחרוף ממריא מעומק הקצפת

חגיגת יום הולדת לאלבום אפל: ברי סחרוף ציין 20 שנה לאלבומו "סימנים של חולשה"

8תגובות

"סימנים של חולשה", אלבומו של ברי סחרוף (עם רע מוכיח) שאם לא מדקדקים בקטנות אפשר לומר שיצא לפני עשרים שנה (למעשה הוא ראה אור בתחילת 1994), הוא אלבום שאין ראוי ממנו לחגיגה של יום הולדת עגול. אבל "סימנים של חולשה" הוא גם אלבום שבמהותו האמנותית לא מתאים במיוחד לחגיגות. זה שדה המתח, אם לא שדה המוקשים, שבתוכו התקיימה ביום חמישי שעבר ההופעה (אחת מחמש) שחגגה עשרים ל"סימנים". היא יצאה מהשדה הזה בחתיכה אחת ובקומה זקופה יחסית, אבל ללא עיטור המופת שמוענק לאלבום עצמו בכל פעם שמישהו מנסה להרכיב את רשימת האלבומים הישראליים הטובים ביותר.

מדוע "סימנים של חולשה" הוא אלבום שמצדיק חגיגות? הסיבה העיקרית היא שהאלבום הזה הוא ציון דרך ותו תקן ברוק הישראלי בכל הנוגע להפקה מוסיקלית ולסינרגיה אולפנית של רוקנרול ואלקטרוניקה. סיבה נוספת היא הפער בין איכותו וחשיבותו של האלבום ובין ההצלחה המסחרית הפושרת מאוד שנחל עם צאתו. יש מן הצדק ההיסטורי בכך שסחרוף קוצר את פירות כוכבותו המאוחרת ומופיע עם שירי "סימנים של חולשה" במועדונים גדולים ומלאים (פעמיים ברדינג 3 ושלוש פעמים בבארבי), לאחר שבזמן אמת הוא הופיע עם החומרים האלה במועדונים קטנים כמו הלוגוס.

דודו בכר

ומדוע "סימנים של חולשה" הוא אלבום שאינו מתאים להופעות יובל חגיגיות? גם מפני שזו יצירה אולפנית מובהקת, שהסיכוי לבטא על הבמה את מלוא רבדיה ועומקיה קטן מאוד, וגם מפני שהטקסטים של השירים והעיצוב המוסיקלי שלהם אינם מהקלילים והשמחים. עולם התוכן והצליל של "סימנים" קרוב יותר לצד האפל והמסוכסך. זה ממש לא חומר של מסיבות.

הבעייתיות הכפולה הזאת זקפה את ראשה כמה פעמים במחצית הראשונה של ההופעה, שהיתה מהנה אך לא מעוררת התפעלות. זה קרה למשל ב"תני לי מקום", שהתנקז לקראת סופו לסאגת דאנס שבה חמשת המוסיקאים שעל הבמה (סחרוף, רע מוכיח, תום מוכיח, גידי רז וג'וני שועלי) רכנו איש איש על המכשור האלקטרוני שלו – סצינה שהיתה מלהיבה מאוד ב-1998 אבל נשמעה מעט מיושנת ב-2013. וזה קרה גם ברגע היפהפה־מזעזע ב"חבל שאת לא", שבו הגל האדיר של גיטרות רפטטיביות שוכך ונהפך לדממה טעונה. הדבר האחרון שאתה רוצה לשמוע בשנייה הזאת, בהתחשב בטקסט הקשה של השיר ובזיקה בין הלמות הגיטרות לטראומה הרגשית המובעת בו, זה קהל שואג באופוריה. אבל זה בדיוק מה שקרה בביצוע החי.

ואז, כשהרושם מההופעה כמעט התקבע על הנאה מסויגת (יש לציין גם שמבחינה ווקאלית סחרוף תפס ערב בינוני), רע מוכיח הטיל פצצה קטנה שניערה את ההופעה והפכה אותה למשהו קצת אחר. באמצע השיר השמיני, "נפתלי הדג" (האלבום בוצע במלואו ולפי סדר השירים), מוכיח פרץ בסולו תופים כאוטי ומוקפד כאחד, ששבר את כל התבנית הקצבית של השיר והוציא אותו, ובמובן מסוים את ההופעה כולה, משיווי משקל.

דודו בכר

זה היה נהדר (בין השאר מפני ש"סימנים של חולשה" בעצמו הוא אלבום שמשרה תחושה לא יציבה ונוסע על דלק של כאוס מוקפד), ומאותו רגע ההופעה כולה נהפכה ליצירתית ומלהיבה יותר. חמשת המוסיקאים הצליחו לכייל את התדר המשותף שלהם, וכשהגיע תורו של "עמוק בקצפת" אפשר היה לשמוע את ההופעה ממריאה בעדינות. זה היה ביצוע אדיר לשיר שלא מנוגן בדרך כלל בהופעות של סחרוף, והוא העניק להופעה את הצידוק והמעוף שהיו חסרים לה בתחילתה. סחרוף ושותפיו ינגנו את "סימנים של חולשה" בפעם החמישית והאחרונה הערב במועדון הבארבי.

ברי סחרוף. 20 שנה לאלבום “סימנים של חולשה”. רדינג 3 בתל אביב, 14.2



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו