בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להקת "קלקסיקו" מטשטשת את הגבולות

המרכיב המזוהה ביותר במוסיקה של “קלקסיקו” הוא השילוב בין צליל אמריקאי לצליל לטיני, בין רוק למריאצ’י, בין Tex (טקסס) ל-Mex (מקסיקו). ראיון עם מתופף הלהקה, ג’ון קונברטינו, לקראת ביקורה השני בישראל בשבוע הבא

6תגובות

באמצע שנות התשעים, כשג'ון קונברטינו וג'ואי ברנס התחילו לכתוב שירים ביחד והקימו להקה, הם רצו לקרוא לה “Spoke". אבל השם הזה, כך התברר, היה תפוס על ידי להקה אחרת, ושני המוסיקאים היו צריכים לבחור שם אחר. בנסיעות התכופות שלהם מטוסון, אריזונה, העיר שבה התגוררו, לסן דייגו, שבה הרבו להופיע, הם היו חולפים ליד העיר קלקסיקו, שממוקמת בגבול בין קליפורניה למקסיקו ומשלבת בשמה את שמותיהן של שתי המדינות. "אהבנו את השם בגלל השילוב הזה. הרגשנו שזה בדיוק מה שאנחנו עושים במוסיקה שלנו", אומר קונברטינו. "את העיר עצמה לא הכרנו. לא ביקרנו בה לפני שהחלטנו לקרוא כך ללהקה שלנו".

אילו היו מבקרים בעיר, ייתכן שהיו בוחרים בשם אחר. השם קלקסיקו מסמל את המיזוג היפהפה בין מוסיקה אמריקאית למוסיקה מקסיקנית, שהוא הצבע המזוהה ביותר עם המוסיקה של "קלקסיקו", אבל בין העיר קלקסיקו לבין העיר המקסיקנית הצמודה לה, מקסיקלי (שילוב של מקסיקו וקליפורניה רק בסדר הפוך), חוצצת חומת הפרדה ענקית. "יכול להיות שבשביל חלק מהאנשים החומה הזאת מסמלת ביטחון", אומר קונברטינו, "אבל בעינינו היא מסמלת חסימה של תרבות, חסימה של היסטוריה וחסימה של היחסים בין שתי המדינות ושל יחסים בין בני אדם בכלל.

רוקי יוסק

"כשאתה רואה את המציאות הזאת בעיניים שלך, זה קורע אותך, ואני בטוח שאתם הישראלים מבינים את זה אפילו יותר טוב מאתנו", מוסיף קונברטינו, שמעיד על עצמו כי הוא שקוע כעת בקריאת "Footnotes in Gaza", ספר הקומיקס-ז'ורנליזם של ג'ו סאקו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לדבריו, "המוסיקה של 'קלקסיקו' מתייחסת לכאב הזה. זה מה שמוסיקה, ואמנות בכלל, מנסות לעשות: לגעת בדברים הכואבים. אתה רואה את זה כמובן במיליוני שירי האהבה שנכתבו, אבל גם בשירים שמדברים על מלחמות, אסונות, גבולות. למוסיקה יש ממד מרפא, הן מבחינה פיסית והן מבחינה רוחנית. ברור שאני לא חושב שהמוסיקה שלנו יכולה לפתור את בעיית הגבול בין ארה"ב למקסיקו, אבל היא יכולה לגרום לאנשים לחשוב על הבעיה ולהרגיש אותה".

"קלקסיקו", בהנהגתם של קונברטינו וברנס, תקיים שתי הופעות במועדון הבארבי בתל אביב: ב-28 בפברואר ובאחד במארס. זה יהיה הביקור השני שלה בישראל. הביקור הראשון, לפני שלוש שנים וחצי, זכור כמוצלח במיוחד. ההופעות של הלהקה היו נפלאות, והתגובה של הקהל היתה כמעט אקסטטית. זה היה קצת מפתיע בהתחשב בכך שהמוסיקה של "קלקסיקו" לא מתאפיינת באנרגיות משלהבות, אבל קונברטינו מסביר שיש הבדל בסיסי בין האלבומים של הלהקה, שיכולים להיות שקטים ורכים יחסית, לבין הביצוע החי של השירים, שהוא תמיד הרבה יותר דינמי.

הרוח שתנשב בשתי ההופעות של "קלקסיקו" בסוף השבוע הבא תהיה מן הסתם דומה לרוח הנהדרת שנשבה בסיבוב הקודם, ויש לשער שהלהקה תתמקם באותם אזורי גבול אהובים – בין רוק לפולק, בין מוסיקה ישנה למוסיקה מודרנית, בין נגינה רצינית ומעמיקה לבין גישה משוחררת ומלאת הומור. עם זאת, הנגנים שיצטרפו לקונברטינו וברנס יהיו שונים, וכך גם הרפרטואר, שיתבסס במידה רבה על "Algiers", אלבומה האחרון של "קלקסיקו", שיצא בשנה שעברה.

ויברציות בכנסייה

בניגוד לרוב אלבומיה של "קלקסיקו", שהוקלטו בטוסון, "אלג'יר" הוקלט מחוץ לאריזונה, בניו אורלינס. "היו כמה סיבות להחלטה הזאת", אומר קונברטינו. "אחת מהן היא שלשנינו יש משפחות עכשיו, ואנחנו כבר לא יכולים להתנתק מהכל ולהישאב לעבודה באולפן. יש לנו אחריות כהורים. הדרך היחידה להתנתק היתה לנסוע למקום אחר, לצאת מ'אזור הנוחות' שלנו. הטכנאי שלנו, שנוסע כל שנה לפסטיבל ג'ז בניו אורלינס, סיפר לנו על שני חבר'ה ששיפצו כנסייה ישנה בעיר והפכו אותה לאולפן הקלטות. האולפן הזה נמצא בשכונה שנקראת אלג'יר, ומכיוון שהאווירה במקום השפיעה מאוד על הצליל של האלבום החלטנו לקרוא לו בשם הזה".

כשהוא נשאל איך המקום השפיע על הצליל של האלבום, הוא אומר: "קשה להסביר. היו שם ויברציות מיוחדות. יש מקומות שאתה נוסע אליהם ופשוט מרגיש ויברציות חזקות. אולי זה קשור לגיאוגרפיה של ניו אורלינס, שנמצאת מתחת לפני הים וליד אוקיינוס ונהר גדול. אולי זה קשור להיסטוריה של העיר, שיש בה מגוון עצום ושילוב של אפריקאי ואירופי. ואולי זאת הכנסייה הישנה. יש בה תקרות גבוהות והרצפה שלה לא מחוברת לאדמה, אלא נמצאת במרחק מסוים ממנה. כך בונים בניו אורלינס כדי למנוע הצפות. שכונת אלג'יר, כמו הרובע הצרפתי, היתה אחת השכונות היחידות שנפגעו בצורה קלה יחסית בהוריקן קתרינה.

"השילוב בין התקרה הגבוהה ורצפת העץ שאיננה מחוברת לאדמה יצר הדהוד מיוחד", ממשיך קונברטינו, "ושמתי לב שככל שאני מתופף יותר חזק ההדהוד נעשה יותר חזק. זה גרם לי לנגן בצורה שונה מהרגיל. בדרך כלל, כשאני וג'ואי עובדים על הבסיס של השירים, אנחנו מנגנים בצורה רכה. הפעם התיפוף שלי היה יותר אינטנסיבי, וזה גרם לכל המוסיקה להישמע אחרת".

לא רק למוסיקה. לתנאים של האולפן בניו אורלינס היתה השפעה מכרעת גם על הטקסטים. "הטקסטים אצל 'קלקסיקו' נולדים בסוף תהליך העבודה על השירים", מסביר קונברטינו. "אנחנו מתחילים תמיד בנגינה של תופים וגיטרה, שיש בה ממד מאולתר וספונטני, וכך אנחנו מוצאים את הגרוב וההרגשה הבסיסיים של השיר. כשהבסיס מתהווה אנחנו מתחילים להוסיף עוד כלים, ואז גם נוצרות המלודיות. המלודיות יוצרות דימויים, והדימויים מובילים לטקסט. או שלא. לפעמים אנחנו מעדיפים להשאיר את הקטע בגרסתו האינסטרומנטלית".

>>> קלקסיקו: "שני עצים כסופים"

מרחב פתוח

"קלקסיקו" נוסדה זמן קצר אחרי שקונברטינו וברנס עברו מלוס אנג'לס, שבה גדלו, לטוסון. הסיבה למעבר, אומר קונברטינו, היתה כלכלית: טוסון היתה הרבה יותר זולה מלוס אנג'לס, והיא איפשרה לשניים להתמקד במוסיקה בלי שיצטרכו לעבוד בעבודות אחרות. "אבל אני חושב שגם חיפשנו את המרחבים, שלא היו בלוס אנג'לס", אומר קונברטינו. "ידענו שאנחנו צריכים אותם בשביל היצירה שלנו".

שני המוסיקאים הכירו ואהבו מוסיקה לטינית ומקסיקנית מילדותם. הוריו של ברנס היו נוסעים הרבה לחופשות במקסיקו וחוזרים משם עם תקליטי מריאצ'י, ואביו של קונברטינו היה מוסיקאי ג'ז, שבתקליטייה שלו היו הרבה אלבומים של ג'ז לטיני. "אבל רק כשעברנו לטוסון ממש נכנסנו לתוך העולם המוסיקלי הזה", אומר קונברטינו. "זה פשוט היה שם – במסעדות, ברחוב, בפסטיבל המריאצ'י הענק שמתקיים בעיר כל שנה".

השיר הראשון באלבום הראשון של "קלקסיקו", שיצא ב-1997, נקרא "Low expectations". זה הלך הרוח הצנוע שמאפיין את קונברטינו וברנס, אבל בשביל אנשים שמצפים למעט הם השיגו הרבה. בתוך כמה שנים "קלקסיקו" נהפכה לאחת הלהקות הבולטות באזורי הפולק-רוק של האינדי האמריקאי, והעובדה שבשני הביקורים שלה בישראל נוספה הופעה שנייה אחרי שהראשונה נמכרה במלואה, מעידה על ההצלחה שהלהקה נוחלת גם מחוץ לאמריקה.

המרכיב המזוהה ביותר במוסיקה של "קלסיקו" הוא השילוב בין צליל אמריקאי לצליל לטיני, בין רוק למריאצ'י, בין Tex (טקסס) ל-Mex (מקסיקו). האם הלהקה חיה בשלום עם תווית ה-Tex-Mex שהוצמדה לה? "כמו רוב האמנים, גם אנחנו לא אוהבים תוויות", אומר קונברטינו, "בעיקר מפני שאנחנו לא רוצים לשחזר את מה שכבר עשינו. זה נחמד שאנשים מכירים אותנו כלהקה הזאת שיש לה חצוצרות ונשמעת לטינית, אבל כמובן שאנחנו רוצים שהם יכירו את הצדדים הנוספים שקיימים במוסיקה שלנו. האמת היא שזה לא חשוב. אתה צריך להפסיק לחשוב על דברים כאלה ופשוט לעשות מוסיקה ולקוות שאנשים יאהבו אותה. ואם הם לא אוהבים, שיילכו לעזאזל". את המשפט האחרון הוא אומר בצורה הרכה והמחויכת ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

המוסיקה של "קלקסיקו", והסביבה שבה היא נוצרת (טוסון או ניו אורלינס), גורמים לחשוב שהזיקה של קונברטינו וברנס לדרום, הן כמקום והן כרעיון, היא אחד מאבני הבסיס של היצירה שלהם. "אני לא בטוח שאני מסכים", אומר קונברטינו. "זה לאו דווקא העניין הדרומי, אלא יותר התחושה והרעיון של המרחב הפתוח. אני חושב שיכולנו למצוא את עצמנו גם בדקוטה או ויומינג או מונטנה. פשוט לא התגלגלנו לשם אף פעם".

קונברטינו עצמו כבר לא מתגורר בטוסון הדרומית. לפני כמה חודשים הוא עבר עם משפחתו לקנטון, אוהיו, עיר קטנה של עשרת אלפים תושבים. "זה נפלא לגור במקום שיש בו ארבע עונות", הוא מדווח. "בטוסון יש רק שתי אפשרויות: מזג אוויר חם ומזג אוויר יותר חם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו