בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוסיקאים שליוו את שמוליק קראוס למנוחות נזכרו בצדדים האנושיים שלו

זוגתו לשעבר, ג'וזי כץ, לא באה להלוויה. בין הנוכחים היו אריאל זילבר, קובי אושרת ועלמה זהר, שבילדותה למדה מקראוס איך לשתות בלי לקבל הנאובר

8תגובות

טור ארוך של עשרות רבות של אנשים השתרך היום אחר הצהריים בדרך מאולם הכינוסים לחלקת הקבר הטרייה שנחפרה לשמוליק קראוס. בית העלמין ירקון התמלא פרצופים מוכרים וצוותי טלוויזיה שהאירו עליהם. רוח נוסטלגית שרתה על הלווייתו של קראוס, שמת אתמול בגיל 77 כתוצאה מסיבוכי שפעת החזירים. רק מעטים הזילו דמעה, שקט ומאופק היה סביב הקבר, אבל לכל אחד כמעט היה סיפור לתרום, בין שהוא היה חבר של קראוס, אחד מהמצילים שהכירו אותו מחוף הים או שותף ליצירה.

אריאל זילבר, כיפה גדולה על ראשו, כיסה בדממה בעפר את הקבר, אבל בינם לבינם לחשו הנוכחים סיפורים על תקופה אחרת. “הפעם הראשונה שבה נפגשנו היתה כשהלכתי לבקר אותו בדירה ברחוב טרומפלדור בתל אביב עם שירים שכתבתי”, סיפר זילבר. “דפקתי בדלת והוא שאל אותי אם אני רוצה לשמוע דברים. עניתי שאני רוצה להשמיע. ככה הכרנו, ונהיינו חבר’ה. באים לבלות, לשמוע דברים. אף פעם לא ראיתי בעיני את מה שסיפרו עליו, אם כי תמיד היה לו טמפרמנט חזק מאוד ובהקלטות הוא ידע להיות תקיף”.

מוטי מילרוד

המוסיקאי קובי אושרת נזכר: “עשינו תקליט לאריק לביא משירים ששמוליק כתב והתוצאה היתה מדהימה. כשגמרנו את ההקלטות שמוליק הגיע עם עוד שיר אחד. הלכתי לחברת התקליטים אבל אמרו לי שאין מה לעשות, נגמר התקציב. אנחנו התעקשנו, נכנסנו לאולפן בלי תזמורת. אלונה טוראל ואני ניגנו את כל הכלים ואריק שר. התוצאה היתה ‘זה קורה’, אחד השירים הכי מוצלחים של אריק ושלו. ככה קורים כל הדברים הטובים והיפים”.

מוטי מילרוד

ה”טמפרמנט החזק” אחראי, בלי ספק, לתחושה האמביוולנטית שעורר קראוס, ואולי גם להיעדרה מההלוויה של זוגתו לשעבר לחיים ושותפתו ליצירה, ג’וזי כץ. במקום נכחו כמה מבני משפחתו האחרים של קראוס. אדם שבא בהלווייה הסביר בחצי חיוך שבא כי “גם אני חטפתי ממנו חזק בשנות ה-70”, אבל גם הוסיף “זאת התקופה הטובה של כולנו כאן”. התקופה הטובה היא מה שהביא לבית העלמין גם את ריקי חדד. היא מספרת שהיתה מלצרית בפאב של קראוס בתחילת שנות ה-80. “בשבילי, שלא היה לי אבא, הוא היה כמו אח גדול, כמו דמות אב. היה לו צד מאוד אנושי וחם”.

גם מי שעמד סמוך מאוד לקבר, לא שמע את קולו של המספיד היחיד, יענקל’ה רוטבליט, מי שהיה שותפו העיקרי של קראוס לעשייה האמנותית. “היינו זוג נשוי כמעט”, הוא סיפר והגדיר את קראוס “חבר מאוד יקר שאהבתי. עשינו הרבה מאוד דברים יחד במשך תקופה ארוכה. הכל התחיל כשבאתי לשמוע איזה שיר שהוא הלחין ומשם הכל התחבר. אף פעם לא רבנו”, הוא אמר בחיוך, “חוץ מבפעמים שרציתי לעצור אותו מלריב עם אחרים”.

מוטי מילרוד

רוטבליט עמד במרכזה של התקהלות קטנה. לידו עמד גם השחקן שלמה וישינסקי, שהיה מפקדו של קראוס במלחמת ששת הימים. “הוא היה היחיד מבינינו שראה עולם”, וישינסקי אומר, “בוהמיין אמיתי שהכיר כבר את אירופה, את הזמרים והשאנסוניירים ואת כל מקומות הבילוי. כולנו הושפענו מדור הפלמ”ח והוא בא כבר ממקום אחר. הוא היה טיפוס, יגאל תומרקין ויורם קניוק והוא, שלושתם היו בצי הסוחר ושלושתם טיפוסים כאלה, סוערים”.

מוטי מילרוד

“כמעט מוזר לי לחשוב עליו כעל זמר”, אמרה המוסיקאית עלמה זהר, בתו החורגת של רוטבליט, “עד שהבנתי שהוא זמר לקח לי זמן, כבר הייתי גדולה ממש כשהבנתי שאת כל השירים האלה הוא שר. ההיכרות שלי אתו היתה קודם כל מהבית. בגיל 12 הוא לימד אותי איך לשתות בלי לקבל הנגאובר”, אמרה וצחקה, “הוא נתן עצות מועילות לחיים. הכרתי אותו יותר כדוד מלא הפתעות שבא הרבה אלינו הביתה. רק אחר כך כמוסיקאי נהדר”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו