עיבודי ג’ז לשירי שלום חנוך - ככה וככה - מוזיקה - הארץ
מופע

עיבודי ג’ז לשירי שלום חנוך - ככה וככה

לא פשוט לעבד שירים ישראליים מופתיים להרכב ג’ז. המופע “פשוט לאהוב” – גרסאות ג’ז לשירי שלום חנוך עם שלישיית ענת פורט ובהשתתפות חנוך - היה אתגר מפוספס שאפילו חנוך לא עמד בו

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו

לעתים רחוקות קורה שהמאזין היושב בקהל נתקף חשק להתערב באמצע הנגינה ולומר למוסיקאים "לא. לא כך. זה לא נכון". זה מה שקרה ביום שישי כשהפסנתרנית ענת פורט והטריו שלה, מחוזקים בנשפן האיטלקי ג'אנלואיג'י טרובזי, התחילו לנגן את "שיר ללא שם" של שלום חנוך. השיר הזה, אחד היפים ביותר של חנוך ובכלל, הוא מופת של עדינות ועמקות. פיוט עילאי במלה וצליל, שלהרגשתי יש בו אפילו מן הקדושה, לפחות בביצוע המופלא של יהודית רביץ. איך הוא יישמע באצבעותיהם של פסנתרנית מצוינת, נשפן נהדר וחטיבת קצב טובה?

מוחמץ, ואפילו שגוי. במקום לבטא את המלנכוליה המרחפת של השיר, את היותו בת קול ברוח, כפי שכתב חנוך, פורט עיבדה את "שיר ללא שם" כקטע קצבי ובשרני למדי, שלא נותר בו זכר לפיוט של המקור. קשה להבין מדוע היא פנתה לכיוון הזה, וכמובן שהנגנים האחרים לא יכלו להתווכח אתה, שכן הם אינם ישראלים ואינם מכירים את השיר (טרובזי הוא איטלקי, המתופף רולנד שניידר גרמני והקונטרבסיסט גארי וונג אמריקאי).

לא פשוט לעבד שירים ישראליים מופתיים להרכב ג'ז ולהעמיד להם תרגום אינסטרומנטלי מעולה. למעשה, זה אתגר גדול מאוד. העיבוד של הפסנתרן עומר קליין ל"מעיין" של קורין אלאל, שנשמע בשנה שעברה בסדרת "ג'ז במשכן", שבה התקיימה גם ההופעה של פורט, היה המקרה הזכור האחרון שבו זה קרה, וגם אז זה היה היוצא מן הכלל שהעיד על הכלל (העיבודים האחרים באותו קונצרט היו הרבה פחות טובים).

שלום חנוך וענת פורט. הקטעים לא נגעו בנימי הנפשצילום: דניאל צ'צ'יק
שלום חנוך וענת פורטצילום: דניאל צ'צ'יק

התקווה שדבר דומה יקרה בהופעה של פורט לא התממשה. העיבודים נעשו באהבה ובכישרון, הנגינה היתה טובה, שיתופו של טרובזי (שהוא במהותו אנטי-ירוסלב, כלומר ניגוד לירי לסקסופון הצרוד והכוחני של ירוסלב יעקובוביץ' בתקליטים כמו "חתונה לבנה") היה מוצלח, ורוב הקטעים היו מהנים ואפילו מהנים מאוד. אבל האם זאת היתה העברה מעולה של השירים אל הממלכה האינסטרומנטלית? לא לטעמי. והאם הקטעים נגעו בנימי הנפש? לא שלי.

באופן פרדוקסלי לכאורה, אחד הביצועים הכי טובים היה ביצוע שהעביר את הרושם שפורט לא החליטה מה לעשות אתו. זה קרה בשיר "דז'ה וו". הוא התחיל עם מהלך בס דומיננטי שלא נבע מהמקור, ואחר כך זרם למקומות שונים ומשונים, לרבות מקטע של נגינה חופשית ללא מסגרת הרמונית. בשום נקודה הביצוע לא התייצב, אבל דווקא ההפכפכות היא זו שגרמה לו להיות מעניין ומיוחד. אולי זאת הדרך לבצע שירי פופ בעיבוד ג'זי – לנהוג בהם בחוסר אחריות ולהחליט לא להחליט מה לעשות אתם.

עד כאן על הביצועים האינסטרומנטליים, שהחזיקו שני שלישים מההופעה – שמונה שירים מתוך מתוך 12. בארבעת השירים הנותרים ("נגד הרוח", "שיר דרך", "אדם בתוך עצמו" ו"לא יודע איך לומר לך") שלום חנוך הצטרף אל הג'זיסטים, מה שהפך את המוסיקה מטבע הדברים להרבה פחות ג'זיסטית, ואף בלתי ג'זיסטית בעליל.

זה הגיוני, ובכל זאת ההקשר הג'זיסטי של ההופעה כולה חייב את חנוך המבצע במידה של דיוק ואלגנטיות, שהוא לא הצליח להפיק מעצמו. השירה שלו היתה מאומצת, לא מדויקת, ובחלק מהזמן זה ממש צרם. היו גם רגעים בתוך השירים שבהם קשיי הביצוע גרמו לחנוך ללכת בדרך ווקאלית עוקפת ולאלתר, ובמומנטים האלה היה יופי כלשהו. ב"שיר דרך", למשל, נפתח לפתע איזה חלל בלוזי בתוך השיר, אבל זה היה הבזק שכבה כעבור זמן קצר. ככלל, הנוכחות של חנוך וההילה שעוטפת בצדק את שיריו היו יותר גדולות משיעור הקומה של הביצועים עצמם, וההופעה כולה, אם להשתמש בכותרת אחד משיריו, היתה ככה וככה.

“פשוט לאהוב” – עיבודי ג’ז לשיריו של שלום חנוך. שלישיית ענת פורט עם ג’אנלואיג’י טרובזי, בהשתתפות שלום חנוך. המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 24.5

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ