דפנה ארד
דפנה ארד

הסנאט של האוניברסיטה העברית בירושלים העניק היום (שני) לברברה סטרייסנד תואר דוקטור בפילוסופיה לשם כבוד, "בהוקרה על תרומתה המופלאה לעולם המוסיקה, התרבות והאמנויות, בהערכה על פעילותה החברתית למען רווחת בני האדם ומתוך הכרת טובה על ידידותה העמוקה למדינת ישראל ולאוניברסיטה העברית".

מעורבותה של הזמרת והשחקנית במפעלות האוניברסיטה החלה ב-1979, כשנעשתה פעילה באגודת שוחרי האוניברסיטה באמריקה. היא ביקרה בקמפוס ב-1984, כדי להשתתף בחנוכת בניין למדעי היהדות המנציח את זכר אביה, עמנואל סטרייסנד, שהיה מחנך וחוקר. באותה שנה הוענק לה אות הר הצופים מטעם אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית באמריקה.

סטרייסנד ונשיא האוניברסיטה, מנחם בן ששון (מימין), בטקס צילום: מיכל פתאל

בסרט קצר לפני קבלת התואר, אמרה סטרייסנד: "אני גאה בפרס הזה ובקשר שלי עם האוניברסיטה כי היא מייצגת מה שאני מוקירה בזהות היהודית שלי”. אחרי הקרנת הסרט, נשיא האוניברסיטה מנחם בן ששון הציג את סטרייסנד, שנכנסה לאולם לקול מחיאת כפיים, לבושה בשמלה שחורה רחבה חשופת כתפיים, תכשיטי זהב עדינים, כובע רחב שוליים ונעלי עקב מרשימות.

לאחר שנענדה על צווארה שרשרת הכבוד, אמרה סטרייסנד: "קרוב ל-30 שנה יש לי קשר עמוק לאוניברסיטה העברית, היא לא רק בית למוחות המבריקים והמגוונים ביותר בישראל, היא גם מארחת את הבית על שם עמנואל סטרייסנד ללימודים יהודיים. אבי היה חוקר, מורה ואדם דתי שהקדיש את חייו לחינוך. כילדה קטנה הלכתי לישיבה כמו שאבי עשה לפני. הילדות שלי היתה עמוק במסורת אבל אני הייתי סתירה מהלכת. כיבדתי את המבוגרים, אבל תמיד שאלתי שאלות, רציתי לדעת למה. אבי היה איש ספר, ואני חושבת שהוא יהיה מאוד גאה לדעת שהמוסד המכובד הזה מעניק תואר לבתו.

“בפעם האחרונה שהייתי בישראל ב-1984, חנכתי את הבניין על שם עמנואל סטרייסנד ולהגיע לפרמיירה של הסרט ‘ינטל’, שעסק בתשוקתה של אשה ללמוד, גם אם נדרש ממנה להתחפש לגבר. לכן מאוד שימח אתי לקרוא בעיתונות שיותר נשים קיבלו דוקטורט מגברים בפעם הראשונה מאז הקמתה של האוניברסיטה העברית. זה מדהים”. סטרייסנד גם הביעה הערכה לעובדה שבאוניברסיטה לומדים יחדיו יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, ילידי הארץ ומהגרים. היא אמרה כי “מטריד אותי לקרוא על תופעות בחברה הישראלית שמדירות נשים, על נשות הכותל שמותקפות בכיסאות ברזל, על נשים שמודרות לירכתי האוטובוס, או על כאלה שנאסר עליהן לשיר בטקסים ציבוריים. אבל אני שמחה לקרוא שדברים משתנים פה, התיקונים נעשים באטיות אך נעשים, וזה נהדר. אני לא מתיימרת להכיר את כל ההיסטוריה הפוליטית או המרחב התרבותי במקום הזה, ואני יודעת שפתרונות לא באים בקלות, אבל לשתוק מול עוולות כאלה, זה כמו לקבל אותן. לכן אני לא מפסיקה לשאול: למה?”

בתום הטקס, כשסטרייסנד יצאה מהאולם, צעקו לה מהקהל באנגלית: “אנו אוהבים אותך, דוקטור סטרייסנד!”

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ