בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדיסקו שוב איתנו

תשכחו מדאבסטפ וממוסיקת דאנס אלקטרונית. מדאפט פאנק ועד סקרים, כוכבי מוסיקת הדאנס שואבים השראה מצלילי שנות השבעים של שיק, דונה סאמר וסטודיו 54

תגובות

"זה מרגיז אותי, הבורות של כמה אנשים כשאני מדבר אתם על דיסקו", אומר אוליבר ג'ונס, הידוע בתור אביר הדאבסטפ “סקרים” (Skream). תחושותיו של ג'ונס בנושא כה עזות עד שהוא הסכים להתראיין בבר בקואלה לומפור, באחת מתחנות סיבוב ההופעות שלו. "אנשים לא מבינים שאילולא העידן ההוא, לא היה האוס, לא היה הארדקור, לא היה ג'אנגל ולא היה דראם אנ' בייס, ולא היו לא הגראז' ולא הדאבסטפ של בריטניה".

אחרי כמה התחלות מקרטעות וסינגל מזדמן של סופי אליס-בקסטור או של קיילי, הדיסקו נהנה, כך נדמה, מקיץ אינדיאני. דאפט פאנק מדורגים במקום הראשון בטבלאות עם אלבומם "Random Access Memories", וחלק נכבד בפופולריות של האלבום יש לזקוף מן הסתם לסינגל “Get Lucky” – מפגן ראווה לגיטרה הקצבית שאינה ניתנת לחיקוי של נייל רוג'רס מ"שיק". שלל הרכבים חדשים, מהמפיק הפאריסאי רב הפעלים ברייקבוט (Breakbot) ועד אסקורט (Escort), להקה בת 17 נגנים, שואבים השראה ברורה מהז'אנר. המוסיקה שלהם מזכירה את הסאונד הקלאסי של ניו יורק משנות השבעים עם היי-הטס ומיתרים, או את הסגנון האטי והפאנקי יותר משנות השמונים, שיש בו דגש על סינתיסייזרים ועל מכונות תופים, סגנון המוכר כיום בשם "בוגי". אחרים כגון "לינדסטרום" (Lindstrøm) הנורווגים מציעים גרסה קוסמית, טראנסית יותר. ובינתיים, העובדה שהצמד האוסטרלי "פלייט פסיליטיז" (Flight Facilities) – מעריצי האוס צרפתים שמציעים פרשנות מושכלת לדיסקו – חתמו בלייבל גלאסנוט (Glassnote), החברה שבה חתומים ממפורד אנד סאנס, היא עדות מובהקת לאמון שנותן העולם המסחרי במוסיקה הזאת.

Matt Sayles/Invision/AP

זאת ועוד: ורוניקה "רוניקה" סמפסון, המכונה "מדונה מהמידלנדס", שילבה דגימה מהפקה ישנה של שיק בסינגל החדש שלה, "Automatic", שזיכה אותה בציוץ אוהד מנייל רוג'רס. היא מתכננת שורה של פרויקטים עם הפרשנים החדשים של הדיסקו, ובהם גולדרום (Goldroom), גראם (Grum) ומייטי מאוס (Mightymouse). בתקלוטים שלה היא משלבת דיסקו קלאסי והרכבים חדשים כגון הקיי-די-אמס (KDMs), מידנייט מג'יק (Midnight Magic), קלסיקס (Classixx) וג'ופיטר (Jupiter). לפי המגזין מיקסמאג, הלהיט הטוב ביותר על רחבת הריקודים בשנה שעברה היה Inspector Norse של טוד טרי (Todd Terie), שיר שחב רבות לדיסקו. רבים מהאמנים האלה עושים בחשאי מוסיקה בהשפעת הדיסקו זה שנים (בחנות המקוונת ביטפורט (Beatport) יש טבלת מכירות של דיסקו חדש, "nu disco", משנת 2008 ואילך), אבל עכשיו הם רבים כל כך שהסצנה מגיעה למסה קריטית.

בזכות איימי ויינהאוס זכתה מוסיקת הסול של שנות השישים לעדנה וקנתה לה דור חדש של מעריצים. האם הדיסקו זוכה כעת לתחייה דומה? האם "Random Access Memories" הוא המקבילה של "Back to Black"? "הדיסקו נעשה מסחרי יותר, ללא ספק", אומר דק לנון, שמפיק קטעי בוגי בכינוי קריסטל קליר (Kristal Klear) ויש לו תוכנית המתמקדת בדיסקו בתחנת הרדיו Rinse FM המשדרת במזרח לונדון ובעבר היתה שם נרדף לדאבסטפ ולגריים. "התוכנית דוחפת את הסאונד הקצבי של הדיסקו לקדמת הבמה". לנון שמח שהדיסקו טוהר מ"אשמה". "אני רואה אנשים שהיו אתי בבית הספר והיו מזלזלים בטעם המוסיקלי שלי ואומרים לי דברים כמו, 'זאת מוסיקה להומואים', ועכשיו הם פתאום כותבים לי בפייסבוק, 'אני אוהב את הווייב של הדיסקו שיש עכשיו' ומעלים קליפים של שלמאר (Shalamar)". לנון עומד על דעתו שהדיסקו אינו אופנה חולפת – "עשיתי מיקסטייפים של דיסקו במינידיסק כשהייתי בן 14-15", הוא אומר – ומצביע על תוכניות אחרות בתחנה שלו שמשמיעות דיסקו, עם מגישים כגון בייספ (Bicep) ולאקי מי (LuckyMe), וכן אמנים המתקשרים לז'אנרים אחרים ומתקרבים לכיוון הדיסקו כגון אם-סי סקפטה (Skepta), אמן הגריים.

אך הנלהב והמהימן מכולם הוא סקרים (Skream), מהרציניים שבאמני הדיסקו, שהוציא זה עתה לרשת מיקס המוקדש לז'אנר, ובקיץ יוציא סינגל דיסקו ושמו Rollercoaster. הוא השמיע גרסה מוקדמת של השיר לדיסקו-רוקרים הצרפתים ג'אסטיס (Justice), ש"השתגעו על זה", הוא אומר בגאוות מה. האם זה באמת הולך להיות הקיץ של הדיסקו? "אם הכול יקרה כמו שאני מתכנן – כן, בהחלט", הוא אומר.

סקרים, כמו לנון, כועס על שלדיסקו אין שם רציני כמו לפאנק (Funk), כמעט קרוב משפחה שלו. "אנשים אומרים, 'דיסקו זה גיי'", הוא אומר. "אבל 'I Feel Love' של דונה סאמר ו'Supernature' של המפיק סרון מעצבים את תבנית העתיד של מוסיקת הדאנס".

המומנטום שצובר הדיסקו הגיע גם למועדונים. מלבד "Horse Meat Disco" ו"Bloodbath", יש בכל בריטניה ערבי דיסקו, מ"Futureboogie" בבריסטול ועד "Hoya Boya" במנצ'סטר, שבהם לנון, סקרים ואחרים שומרים על גחלת הדיסקו והבוגי.

שני אירועים שייערכו בחודש יוני תורמים לביסוס התחזית של קיץ-דיסקו. תיאטרון הטרוקסי (Troxy) במזרח לונדון יעלה את "שיגעון המוסיקה" בשחזור של מועדון האודיסיאה 2001 עם "כדורי דיסקו, קוקטיילים מדהימים, תקליטנים וריקודים" בשפע. ב"פורום", רוג'רס ושיק יצטרפו לתקליטנים מן העבר ומן ההווה, מאגדת סטודיו 54 ניקי סיאנו ועד כוכב הבית של "שיקגו" דריק קארטר. הרעיון של סקרים, שהדיסקו הוא הצעד הראשון ברצף המוביל למוסיקת הדאנס העכשווית, נתמך בהבטחה ל"מסע מוסיקלי הדיסקו של שנות השבעים בניו יורק ועד הצלילים של קיץ 2013". בקיץ הקרוב תשיק "אינספשן גרופ" (Inception Group) אולם מופעים ושמו – באופן הולם – דיסקו, ולדבריהם, "מנהטן של שנות השבעים תקום לתחייה בסוהו".

אך יש בזה יותר מנוסטלגיה לתופים מסונתזים ומחיאות כפיים, תסרוקות אפרו ומכנסיים מתרחבים. בחוגי הדיסקו ניכרת אובססיה ל"אמיתיות", שהיא עזה כמו כל דבר ברוק: חסידי הדיסקו בעבר ובהווה מתעקשים על נאמנות לסאונד המקורי. רבים מהאמנים הצעירים, השקועים בעשייה מוסיקלית אלקטרונית, נרגשים מהשימוש שעשו דאפט פאנק בנגנים אמיתיים, ורוג'רס, מחלוצי הדיסקו הלא-אלקטרוני, ממש ראה בזמן ההקלטה את החדווה בעיניהם של האמנים, הרגילים לעבוד עם מכונות.

"'Get Lucky לא היה מכתב אהבה ואפילו לא מחווה לשיק באופן ספציפי", אומר רוג'רס. "זו היתה הכרה בתחושה שהרגשנו כשהקשבנו לתקליטים האלה. הם (תומס בנגאלטר וגי דה אומם-קריסטו) רצו להיות חלק מהתהליך הזה. אני עובד עם מוסיקאים אחרים כל חיי. אבל בשבילם זו היתה הפעם הראשונה".

ג'ייק שירז – שבתור סולן "Scissor Sisters" סייע לשמור על חיי הדיסקו בעשור החולף – מודה בקיומו של אפקט הזעזוע בהופעות החיות בממלכת הדאנס: "זה נשמע מדהים, כמו כמו כוס מים ענקית שכל כך הרבה אנשים צמאים לה כל כך הרבה זמן", הוא אומר.

גם סקרים נהנה מהאפקט, אבל הוא מודע מאוד למאמץ הנדרש כדי להשיג אותו. "לא קל לעשות או לשחזר דיסקו, אלא אם כן מסמפלים אותו", הוא אומר, ומשווה את תהליך הדיסקו – על הרבדים הרבים של קולות וכלי נגינה, כלי נשיפה וכלי מיתר – למוסיקת דאנס אלקטרונית שכולה מתוכנתת. "אפשר לחקות מוסיקת דאנס אלקטרונית, אבל לא כל כך קל ללמוד איך לכתוב שיר ולנגן אותו. זה מה שאני אוהב בדיסקו – אפשר לשמוע שאנשים מנגנים בכל מאודם. הרבה מהם הם נגנים חסרי פרוטה שניגנו הכי טוב שהיו יכולים כדי שיזמינו אותם לנגן שוב. זה נשמע כמו קלישאה, אבל זאת היתה הדרך שלהם לצאת מהגטו".

הוגו גרוזמן מ"פלייט פסיליטיז" – שמם (שפירושו עזרים לנוסע בטיסה), כמו שיק, הוא אזכור לחיי הזוהר – מבחין בהגבהת הרף: "הדיסקו דורש יותר מחשבה מוסיקלית, ולכן אנשים ישפרו את היכולות שלהם", הוא אומר. "יהיה מעניין לראות מי מסוגל להתחרות עם הגדולים".

אך יוג'ין צ'ו, מנהיג להקת אסקורט, מודה שמוסיקת הדאנס האלקטרונית, למרבה הפלא, אולי סללה את הדרך להערכה הגדלה כלפי הדיסקו שאנו עדים לה כיום.

"מוסיקת הדאנס האלקטרונית הביאה לכך שאנשים פתוחים יותר למוסיקת דאנס באופן כללי", הוא אומר. "אבל הצד השני של זה הוא תגובה למוסיקת דאנס אלקטרונית, שקשה מאוד להקשיב לה ולרקוד לצליליה למשך זמן ארוך כי היא כל כך אינטנסיבית. בדיסקו, לעומת זאת, אפשר לרקוד כל הלילה. זה ההבדל בין זיון קצר לבין התעלסות באהבים שנמשכת כל הלילה!"

סקרים מאמין שמוסיקת הדאנס זועקת זה מכבר למעט מהזוהר של הדיסקו. "יש מחסור עצום בראוותנות במוסיקת הדאנס של היום", אומר המפיק, שעשה רבות להפיץ את קווי הבס הנוהמים של הדאבסטפ. "היא קולנית ומחוספסת, הטרוסקסואלית וגברית. אין בה גרוב, היא סטרייטית מאוד – הן פשוטו כמשמעו והן מבחינת המקצב".

לנון מסכים. הוא רואה קלאברים שרוקדים שוב וידיהם באוויר: "בעידן הדאבסטפ כולם פשוט עמדו והזיזו את הראש. עכשיו אנשים נפתחים, משתחררים, שותים משקה ורוקדים. ואין פורמט מוצלח יותר לזה".

התזוזה הזאת מתאימה, אומר לנון, לשינוי בסמים, המשקף את הצורך של באי המועדונים לשכוח את צרותיהם הכספיות ולרקוד עד אור הבוקר, כפי שעשו אבותיהם בשנות השבעים למודות המצוקה הכלכלית.

"הרבה מתבגרים בתחילת שנות האלפיים צרכו קטמין, סם שליו מאוד, דאונר, הוא גרם להם להישאר כל אחד בעולמו. אבל בזמן האחרון אני שם לב שאנשים משתמשים בסמים יותר אנרגטיים. האקסטזי עושה קאמבק רציני. אנשים רוצים להיות בטוחים שיעשו חיים, והם יודעים שהדיסקו יעזור להם לבלות טוב".

כפנתר שחור לשעבר, שמהסימפוניות המרירות שלו עם שיק עלה תחכום בורגני, רוג'רס יודע כל מה שצריך לדעת על מוסיקה שהציפוי המבהיק שלה מסתיר אמיתות אפלות יותר על החברה. להיטי שיק, ובהם "Dance, Dance, Dance (Yowsah, Yowsah, Yowsah)" ו"Good Times", מספקים תרופת-נגד הדוניסטית למציאות הקודרת של התקופה. רוג'רס תוהה אם מוסיקת הדאנס מתחברת שוב לרצון הקולקטיבי באסקפיזם.

"אפשר לראות את קווי הדמיון בקלות", הוא אומר. "וגם אם זו לא עובדה מדעית, בהחלט אפשר לבנות עליה היפותזה רבת עוצמה. תמיד אמרתי: כשהחברה נמצאת במצב הכי גרוע שלה, האמנים במיטבם".

הדיסקו, הוא אומר, תמיד "נשא עיניים לתקופה של שפע, לא רצה לחיות את מצוקת הרגע. אמנים גדולים לא מדשדשים בהווה. הם כמהים להיות במקום שאתם לא נמצאים בו".

אבל איך מגדיר זאת רוג'רס – "מוצרט של הדיסקו", כפי שאחד האתרים מכנה אותו? הוא מגיב בדימוי לא צפוי.

"זה כמו פורנוגרפיה", הוא מחליט. "היה משפט סקס מפורסם באמריקה, שהשופט בו אמר, 'אני לא יכול להגדיר מה זאת פורנוגרפיה, אבל כשאני רואה פורנוגרפיה אני יודע שזו פורנוגרפיה. אז אני לא יכול להגדיר מה זה דיסקו, אבל אני מזהה דיסקו כשאני שומע אותו".

לדברי רוג'רס, מה שכובש את המאזינים – ואפשר לשמוע זאת, הוא אומר, באלבום של דאפט פאנק – הוא ה"פשטות המורכבת" של הדיסקו.

"לא אכפת לי להישמע נדוש: העניין בדיסקו הוא הכיף המוחלט של הגרוב", הוא אומר. "כל מה שאתה יכול לעשות זה להגיב לו".

שובו של הדיסקו משקף את נתיב התנועה המקורי שלו מהשוליים אל המיינסטרים. אבל בשל עובדת היותו כה נפוץ נחשף הז'אנר בסיבוב הקודם ללעג ולבסוף לדחייה אחרי "ערב ההרס של הדיסקו" – אירוע מ-1979 שהתקיים במגרש הבייסבול בפארק קומיסקי בשיקגו: אוהדי ספורט הוזמנו לבוא ולהביא איתם תקליטי דיסקו ישנים כדי להשמיד אותם – הפעם הוא כאן לתמיד. לאחר שנים של זלזול, האם זו הנקמה של הדיסקו?

"אני לא אדם שלילי אז אני לא אוהב לראות את זה ככה", אומר רוג'רס, אף שהוא מרוצה מההצלחה הנוכחית שלו ושל דאפט פאנק, ובצדק, כשלושים שנה אחרי שתעשיית המוסיקה כולה זילזלה בו והשפילה אותו.

שירז (Shears), שזה עתה הקליט דואט עם שר, שלדבריו הוא מעין גרסה מעודכנת ל"No More Tears (Enough Is Enough)" של ברברה סטרייסנד ודונה סאמר, דוחה גם הוא את המשפט, אך מריע לרגש שהוא מביע. "אני לא חושב שבנשמת הדיסקו יש נקמה", הוא אומר. "אבל מה שמוצא חן בעיניי בתקליט של דאפט פאנק הוא שהוא חיבר בין כל כך הרבה אנשים. הוא קרא דרור לדמיון של הציבור כולו, וזה עניין מיוחד לדיסקו. עכשיו הוא לא ייעלם לעולם, ולא חשוב כמה תקליטים ישרפו".

האלבום של אסקורט יצא בהדפסה מחודשת ביוני. "Expect Disco" יצא בעוד כמה חודשים בהשתתפות קריסטל קליר, ג'ייק שירז, סקרים, רוניקה ופלייט פסיליטיז. המופע "נייל רוג'רס מציג את שיק" הוצג בפורום שבלונדון ב-14 ביוני.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו