ה“פט שופ בויז” הפכו את דרום תל אביב לניאו-טוקיו - מוזיקה - הארץ

ה“פט שופ בויז” הפכו את דרום תל אביב לניאו-טוקיו

למרות הלהיטים הרבים של ה“פט שופ בויז”, הספקטקל הוויזואלי היה מרשים יותר מהמוסיקה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה קוטנר

את השירים הראשונים בהופעה שלהם בהיכל נוקיה בתל אביב שרו ה”פט שופ בויז” מאחורי מסך שהוקרנו עליו דימויים ברוח מציאות מדומה. נדמה היה שזה נמשך לנצח - ומגשים חלום למי שפינטז להיכלא בקליפ של טכנו-רייב משנות ה-90. גרסה קולית נשית של גוגל טרנסלייט בירכה את באי המופע בעברית, מחווה מוזרה. ואז התחיל הקטע "(Opportunities (Let's Make Lots of Money". המסך נפל כמו חלוק ענקי וחשף את ניל טננט וכריס לואו כשהם לבושים כמו מברשות אנושיות. בהמשך ניגן לואו כשהוא חובש כדור דיסקו. טננט חבש תרבוש זרחני ובשיר אחר עטה מסיכה של שור סייבורגי.

המופע בסיבוב הנוכחי, השלישי שמגיע לישראל מאז 1999, הפעם לקראת יציאת הדיסק “אלקטריק” בחודש הבא, הוא ויזואלי במיוחד. יותר ממופע מוסיקה הוא נדמה כשילוב בין וידיאו-ארט לווידיאו-קליפ, מחול ומיטב להיטי ה”פט שופ בויז”. זה שילוב טוב - הוא מחפה על הנוכחות המינורית של הצמד על הבמה, מספק לא מעט רגעים ויזואליים מרהיבים ויוצר מחזה שמייתר את ההשוואה לעבר, לשנים המוקדמות של הלהקה או להופעות האחרות. גם המוסיקה עצמה היתה מחוברת לרוב כמו בדי-ג’יי מיקס. אף אחד מן הסתם לא סיפר ל”פט שופ בויז” על הדיכוי שהופעל על מי בקהל שקמו לרקוד במעברים. האוריינטציה האלקטרונית הביאה למשל לגרסת טכנו-פופ מפוספסת של “Rent”, אבל לרוב שמרה על קצב וזרימה מהירה לטובה. על המסכים הוקרן זוג בריקודים מושחתים, והתפאורה והדימויים כללו מעגלים חשמליים, מבנים תלת-ממדיים ולייזרים והקרנות של פרפרים ענקיים.

ה“פט שופ בויז” בהופעה. אנדרואידים רוקדים לכבשים חשמליות צילום: דודו בכר

“פט שופ בויז” ניגנו להיטים רבים מיותר מ-30 שנות פעילות - שירים שליוו מסיבות כיתה כושלות, התאהבויות והרפתקאות כימיקליות - ובכל זאת, הצד הוויזואלי היה לרוב מפעים יותר מהמוסיקה. כשביצעו את "Love etc", משיריהם החדשים יותר, שיצא ב-2009, תפסה את הבמה הקרנת וידיאו-ארט של שתי דמויות על מיטות. מולה, בקהל, היבהבו המוני מסכים קטנים סלולריים בחזרה את המסכים על הבמה. זה היה רגע של אנדרואידים שרוקדים לכבשים חשמליות, התרחשות נונשלנטית בשכונת יד אליהו ולא בניאו-טוקיו - הרבה מסכים דיגיטליים קטנים צופים ומתעדים מסכים גדולים שמנגנים על במה, בתוך מבנה דמוי חללית, “היכל” הקרוי על שמו של תאגיד בינלאומי של מכשירים סלולריים, עם כרוז נשי המבוסס על אלגוריתמים.

השאגות של הקהל ברבים מהשירים שניגנו לואו וטננט הדגימו את האפקטיביות של השירים, שהשתמרה ואפילו התחזקה. והעובדה שאחד השיאים, בסיום ההופעה, היה השיר החדש שלהם “ווקאל”, הדגימה את היכולת שלהם להמשיך ולייצר, ולא רק לשחזר, ריגושים. הם עשו זאת כשגרמו לבמה, שהקרינה עשרות קרני לייזר ורקדנים זרחניים, להיראות לכמה רגעים כמו מסיבת טרנס עם די-ג’יי מיקו באוהל קרקס באמצע שנות ה-90.

“ווקאל”, שהקליפ שלו מורכב מתיעוד מרגש של מסיבות אסיד-האוס חסרות שליטה מסוף שנות ה-80, לרבות דימויים ממועדון ה”הסיינדה” במנצ’סטר, הוא שיר על אהבה למוסיקה, על הזדהות עם סולן מוזר ובודד של להקה אהובה ועל השתייכות לתת-תרבות מעצבת זהות, שהם כתבו בהשראת החופש של תרבות הרייבים המוקדמת. “סיינט אטיין” כתבו שיר מרגש ברוח דומה באלבומם האחרון, על חיים שעוצבו דרך מוסיקה, “Over the border”, שבו תוהה הסולנית אם מארק בולאן מ”טי.רקס” יהיה עדיין כל כך חשוב לה כשתתחתן ויהיו לה ילדים. אבל “ווקאל”, בהאזנה ראשונית שלפני ההופעה, מעורר תחושה אמביוולנטית - נדמה שהוא לוחץ, במניפולטיביות מחושבת מדי, על כל הכפתורים הנכונים של אותה תשוקה והופך אותה לנוסטלגיה ארוזה ומודעת לעצמה יתר על המידה. זה נראה קצת אחרת אחרי ההופעה - עם התפוצצות קונפטי באוויר וכמה אלפי גרונות שואגים, נדמה שה”פט שופ בויז” אינם האצבע שלוחצת, אלא עדיין הכפתור עצמו.

מתוך ההופעהצילום: דודו בכר
מתוך ההופעהצילום: דודו בכר

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ