קולו הערפדי, היפהפה של פיטר מרפי

גם כותב שורות אלה נכנס לטראנס דיבוקי לצלילי "בלה לוגוזי איז דד" כשפיטר מרפי, מלך הצמרמורת והגותיקה, הפסיק לריב עם הסאונד והתחיל לשיר

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

בדיוק כפי שהאביב הטורקי וההפגנות נגד יצוא הגז מגיעים אל הקוראים מיידית וישירות ללא תיווך המדיה המודפסת או הטלוויזיונית, כך הגיע שִמעו של החורף של פיטר מרפי בשישי בלילה – מאבקו הטראגי בסאונד מחפיר, בגיטריסט סורר (שהושלך אחר כבוד אל הקהל) ועזיבת הבמה הדרמטית ללא פרידה וללא הדרנים - לכל רוכשי הכרטיסים שמילאו את הזאפה במוצאי שבת ונראו מודאגים אף יותר מאיך שהם נראים באופן טבעי במלבושיהם השחורים המסורתיים, גאוות עדת הפינגווין.

החששות התחלפו באימה מוחשית כשעלה מלך הצמרמורת אל הבמה ומיד פתח בסידרת מחוות נואשות לכיוון קונסולת הסאונד וקינח בתלישת האוזנייה הפנימית שהולחמה לתנוכו. היה קשה להתרכז בשני השירים הראשונים על רקע מסכת תיאטרלית מדכדכת שבמהלכה הלביש הסאונדמן את האוזנייה חזרה על מרפי שתלש אותה שוב וחוזר חלילה שלוש פעמים.

מרפי בזאפה. צילום: דודו בכר

ואז, הו אז, הגיע זמזום הגיטרה הדקלרטיבי, המאיים, וצפצוף הסונאר של "דאבל דר", השיר הראשון מהאלבום הראשון של להקתו החלוצית, סלע קיומו של הגותי באשר הוא, “באוהאוס” (כאן כדאי לאזכר שהמופע כולו התבסס על רפרטואר הלהקה, עניין הרה־גורל בהרבה מערב המבוסס על קריירת הסולו של מרפי), והכל התיישב במקום.

האם הזאפה למדו לקחים מהפיאסקו של שישי? קרוב לוודאי שהירח המלא הוא שהציל את המצב. התיפוף ההיפנוטי, הרפטטיבי, השבטי של השיר, ריף הגיטרה משונן הקצוות, וכמובן קולו הפוקד, הרועם, הערפדי, היפהפה של מרפי, הטביעו את החלל והשכיחו את פרסומות היין הסחיות המכסות את קירותיו.

מרפי על הבמה. שאגות אקסטזהצילום: דודו בכר

אפשר היה לראות שמרפי סוף סוף שומע משהו על הבמה. הוא השתחרר, הקפיד על מחוות אייקוניות שכולנו מכירים מקליפים של הופעות ישנות, התבדח, ואף העלה גותית נחמדה לשיר איתו את "סטריינג' קיינד אופ לאב" והיא לא זייפה. תלונות אמש על זלזול בקהל הוחרשו על ידי שאגות אקסטזה.

הסאונד עדיין היה רחוק ממושלם, מה שהתבטא בעיקר בלהיטי הרחבות כדוגמת "קיק אין ד'י איי" ו"שיז אין פארטיז", שהעיבוד הדחוס יותר שלהם איבד קצת מהפאנץ' שלו. אבל גם כשהגיטרה נשמעה כרעש רקע סטטי והתופים כקרטון ביצוע, פיצתה על כך נוכחותו הבימתית והווקאלית של מרפי, שאף שלף מלודיקה לנגינת הפראזה המלודית של "פארטיז".

למרבה המזל חלק גדול מהסט התבסס על שירי אימה מינימליסטיים יותר ששמרו על כוחם, ולפיכך איבד כותב שורות אלה את שפיותו ארעית והפך את אישוניו אל תוך גלגלי העין בטראנס דיבוקי לצלילי "בלה לוגוזי איז דד" . עליית האוקטבה מרעידת אמות הסיפים של מרפי בסיום השיר היתה אחד משני שיאי ההופעה.

השיא השני היה החלק האחרון של ההדרן עם הפצצה של הקאברים של “באוהאוס” לטי-רקס ולדיויד בואי, "טלגרם סאם" ו"זיגי סטארדאסט". הפרחים לדרקולה.

מרפי בזאפה. אימה מוחשיתצילום: דודו בכר

פיטר מרפי בזאפה. שבת 22.6

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ