בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל הג’ז באילת

שקשוק, המהום וקריצה

רביעיית ברנפורד מרסליס חוללה מהומה אנרגטית וקולנית; שלישיית יותם זילברשטיין הזכירה חפיסה של ממתקים ברזילאיים איכותיים. את הערב השלישי של פסטיבל הג’ז היה קשה לחוות במנותק מהידיעה על מותו של הזמר גבריאל בלחסן

תגובות

ביקורת מוסיקה היא תמיד עניין סובייקטיבי, אבל הביקורת הזאת עומדת להיות סובייקטיבית להחריד. ארבע שעות לפני שהסקסופוניסט ברנפורד מרסליס ולהקתו המהוללת עלו לבמה, נודע על מותו של הזמר הנהדר גבריאל בלחסן. אין שום קשר בין בלחסן לג'ז, אבל בשביל מי שהכיר ואהב את יצירתו היחידה במינה, ולו גם ממרחק רגשי מסוים, היה מוזר להסתובב במתחם של פסטיבל מוסיקה ולא לשמוע את השם גבריאל בלחסן, והיה קשה, ולמעשה בלתי אפשרי, לחוות את הערב השלישי של פסטיבל הג'ז במנותק מהידיעה על מותו של הזמר ומהצער שחילחל אל הלב בעקבותיה.

ברנפורד מרסליס הוא אדם ברוך כישרונות, אבל קריאת מחשבות היא לא אחד מהם. הוא לא יכול היה לדעת שבקהל יושב לפחות אדם אחד שמבקש לשאוב מההופעה נחמה מאוד ספציפית, ועל כן מייחל שהמוסיקה תהיה עדינה, מינורית ומלאת רגש מדוד וחרישי. ואכן, רוב ההופעה היתה ההיפך מעדינה וחרישית. מרסליס ושותפיו חוללו מהומה אנרגטית וקולנית, שקשוק והמהום ג'זיסטי עם קריצה לפוליפוניה של ניו אורלינס אבל עם סאונד עכשווי גמיש ופתוח. יכול להיות שזה היה שקשוק מוצלח, קשה לי לומר. מה שבטוח הוא שזה לא מה שהייתי צריך לשמוע באותו רגע.

אברהם קביליו
אברהם קביליו

לבסוף, אחרי כמעט שעה של הופעה, שזכתה לאהדה קולנית של הקהל, השקשוק שכך. הקונטרבסיסט אריק ריווס ניגן מהלך אטי ורפטטיבי של חמישה צלילים, שיצר (לפחות אצלי) תחושה של תהלוכת אבל, ושלושת המוסיקאים האחרים הצטרפו לקטע שקט ויפה מאוד שנשמע (שוב, לאוזני) כמו קינה. הוא נמשך לא פחות מרבע שעה, ומצדי הוא יכול היה להחזיק את ההופעה כולה. יכול להיות שמרסליס בכל זאת קורא מחשבות? כך או כך, ברגע שהלהקה עלתה להדרן וחזרה אל השקשוק הצוהל, מיהרתי להימלט כדי לשמר לעוד כמה רגעים את הזיכרון המנחם של הקינה.

גם בתחילת ההופעה של הגיטריסט יותם זילברשטיין, האורגניסט סם יהל והמתופף עובד קלוור חיפשתי את הבלדות והקטעים השקטים. קיבלתי את מבוקשי בקטע השלישי, "נוקטורנו", בלדה יפה עם טוויסט ברזילאי זעיר, שחילצה מזילברשטיין סולו נהדר, רך וענוג אבל גם מלא תנופה ודמיון. שני השותפים שלו יישרו קו: קלוור הוא מתופף מצוין שיודע לתת בסווינג אבל גם ברגש, ובנוגע ליהל: ובכן, חברי "סטילי דן" לא בוחרים בכל אחד לחמם את ההופעות שלהם. זילברשטיין אמר לקהל שיהל ניסח מחדש את הנגינה באורגן ההמונד, וגם אם זאת היתה הגזמה, אין ספק שיהל הוא המונדיסט מודרני, שנגינתו מזכירה את תפקידי האורגן האקסצנטריים־אך־מדויקים בשירים של טום וייטס לא פחות מאשר את האורגן המסורתי של ג'ימי סמית.

הנגינה הנהדרת והצנועה, שיתוף הפעולה החברי בין שלושת המוסיקאים, התקשורת הלבבית והנרגשת של זילברשטיין עם הקהל, וגם הבלדה היפהפייה – כל אלה מוססו את הצער והכשירו את הקרקע לנחמות יותר קצביות, כמו הקטע הבא שהשלישייה ניגנה – קטע ממזרי של נגן המנדולינה הברזילאי ז'קוב דו בנדולין, שנקרא "ממתק קוקוס". אחר כך נוגן היטב הסטנדרט השוצף "2 bass hit", ואחריו שיר אהבה אינסטרומנטלי לאשתו של זילברשטיין, שאני מנחש כי שמה מירב. ההופעה המצוינת נחתמה עם הקטע המקסים ומלא ההומור "מק דייוויד". "ישראל זה המקום היחיד בעולם שבו אני לא צריך להסביר מה זה", אמר זילברשטיין, שמרבה להופיע בחו"ל, לקהל שהריע לו ממושכות בסיום ההופעה, שהזכירה חפיסה של ממתקים ברזילאיים איכותיים הרבה יותר מאשר המבורגר תעשייתי.

פסטיבל הג’ז באילת, הערב השלישי. רביעיית ברנפורד מרסליס; שלישיית יותם זילברשטיין. נמל אילת, 20.8



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו