בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוץ לביתו של אריק איינשטיין: מדברים על האיש שאהב להיות בבית

המעריצים שהתכנסו אתמול בלילה בכיכר רבין וליד ביתו של הזמר המנוח מספרים על הקשר שלהם אליו

7תגובות

עד השעות הקטנות של הלילה מעריציו של אריק איינשטיין התכנסו בכיכר רבין בתל אביב ומול ביתו. אחרים עקבו בדאגה אחר הדיווחים על שלומו של הזמר, מההודעה במהדורות החדשות על כך שהוא הובהל לבית החולים ועד להודעה על מותו סמוך ל-23:00 אתמול בלילה.

את הלילה העבירו בהאזנה לשיריו של אריק אייינשטיין, התכנסו בביתם בעצב על האמן הענק שהיה, והתעוררו הבוקר עם רצון להתקרב אליו. הם ביטלו את כל תוכניותיהם וסידוריהם, עלו על אופניים או מכונית והגיעו לכתובת שאותה תמיד ידעו, רחוב המסתעף מבוגרשוב בתל־אביב. הם עמדו שם, דומעים, הדליקו נר לזכרו, והתחברו לאבל של הרחוב, של העיר, של הארץ.

אלי יוסף, מורה לשל"ח מחולון ניגש בעצב לחומת הנרות הכבויים והפרחים, והניח פתק "אריק, תודה על כל השנים שהענקת לנו". הוא אומר שאתמול לא הרגיש טוב. אבל כששמע את ההודעה על מותו של איינשטיין הזדעזע עד כדי כך שהחליט להגיע לביתו.

תומר אפלבאום

יונה יקיר, שמתגוררת בדרום תל אביב, אומרת שזו לא הפעם הראשונה שהיא ברחוב. "ידעתי איפה הוא גר. לפני 20 שנה באתי עם חברה, והשארנו לו זר פרחים על מפתן הדלת. רצינו לנקוש אבל חשבנו שזה לא יפה. גם לפני שבועיים הגעתי, נכנסתי לבניין, ראיתי את ה'איינשטיין', אבל לא היה בי אומץ לעלות.

"בשכונה בכפר סבא שבה גדלתי התחלקנו לשני מחנות: מעריצות יגאל בשן שהיו הרוב, מול שוש ואני, מעריצותיו של אריק איינשטיין. כשהוא שר 'שושנה שלי, יונה שלי, בואי אל גני' הרגשנו כאילו הוא שר עלינו. רק מעריצים אמיתיים יודעים מה שמו של השיר הזה. "שיר 8".

תומר אפלבאום

ואז הסמארטפון שלה צילצל, ומהצד השני שמעה חברה מפעם, מהמחנה של יגאל בשן שרצתה לנחם את המעריצה של איינשטיין.

חנה הרציג, שישבה ליד יקיר, הגיעה כי הרגישה שהיא צריכה לחלוק את האבל עם עוד אנשים. "בני הגיל שלי גידלו את הילדים שלהם על אריק איינשטיין. ועכשיו הם מגדלים את ילדיהם על אותם השירים. הוא חלק משי מהחיים שלנו. קשה לי לקלוט שהוא בזמן עבר. הלילה לא יכולתי לישון, העציב אותי, אבל ישבתי לשמוע את השירים שלו. זאת סוג של התייתמות, למרות שאני בעצמי לא ילדה קטנה. אריק איינשטיין עומד מעל למחלוקות ולשיח העדתי. כי באישיות שלו יש כל כך הרבה אהבה. הוא היה משהו חיובי. משהו נקי. אחד הקונסנצנזים האחרונים".

מיכל עמדה ליד. "גדלתי פה בשכונה, וגדלתי על השירים שלו. אני מגיעה לפה כדי להיזכר בילדות שלי. אריק הוא נכס תרבותי, לא כמו כל הזמרים המזעזעים של היום. הוא היה צנוע ומלח הארץ".

הזמר דניאל סולומון אמר היום (רביעי) בכיכר רבין: "הגעתי לפה להיפרד. עולם התרבות, האמנות וההשראה איבד את אריק. לא היה ולא יהיה כמותו. מזל שהיה חלק מחיינו ותמיד ימשיך להיות".

"הנחמה הקטנה שאני מוצאת היום היא בהמונים האלה שהגיעו הנה", אמרה גילה אלמגור. "בדרכי לפה ראיתי שהמונים נוהרים לכאן בכל הגילים וזה מה שמרגש. להעמיד את הארון בככר רבין זה מעשה נאצל. אנשים הגיעו לכאן לא כמחאה אלא כדי להחזיק ידיים ולהיות יחד לצד אריק איינשטיין. הקול שלו ימשיך להתנגן בחיינו עוד הרבה זמן".

תומר אפלבאום

תומר שרון: "אני מרגיש שנקטע לי איבר בנשמה. אתמול קראתי שהוא בבית חולים ופתאום הודיעו שהוא מת. כל הלילה חשבתי על איזה ביישן אידיוט הייתי בכל הפעמים שהציעו לי לפגוש אותו, חברים משותפים ולא הלכתי על זה. הוא אפילו הגיע ערב אחד להופעה של פליטי פלטפוס. קלטתי את הצללית שלו בחשיכה באמצע ההופעה והתרגשתי לגלוץ שאריק איינשטיין נמצא בהופעה שלי".

יענקל'ה בן סירא אמר: "הכרתי אותו כילד כששיחקתי עם אביו בתיאטרון האהל. גם בתור ילד היה לו חוש הומור, אהב את הבמה והתבדח. כשהוא עלה להופיע אתנו בתיאטרון הקהל היה משתגע. הוא הזכיר לי את איב מונטאן. טקסט עבורו היה קדוש. הוא לא בלע מלים כמו כמה זמרים רעבים שיש היום. היה לו את קול ישראל. מעולם לא ראיתי אותו כועס או במצב רוח רע. אפילו כשהיה נשוי שמר על מצב רוח טוב".

תומר אפלבאום

כמה מעריצים באו עם גיטרות והתיישבו בצד לשיר משיריו. בין השאר נוכחים במקום חיים רמון, מוני מושונוב, יוסי אלפי, צביקה פיק, ג'וזי כץ ומירי אלוני.

ראש הממשלה נתניהו ספד לו: "בדרך לכאן שמעתי אותך, אריק, שר 'כמה שאני אוהב אותך, ארץ ישראל'. אריק, כמה אנחנו אוהבים אותך כולנו. אני אוהב אותך מאוד. כולנו גדלנו על השירים שלך, צחקנו עד דמעות מהמערכונים שלך, צחקנו מהמערכונים שלך. היית הגדול מכולם. ארץ ישראל היפה האמיתית, המזוקקת.

"פגשתי את אריק לראשונה כשהייתי בן שמונה עשרה. בת דודה שלי היתה מיודדת עם שמוליק קראוס ואמרה לי, בוא שמע להקה מדהימה. במועדון קטן בתל אביב שמעתי את החלונות הגבוהים ואת אריק, תמיר, יפה תואר ועם הקול הצלול הנפלא שחודר למעמקי נשמתנו. אריק היה בן עשרים ושבע-שמונה וכבר דמות משמעותית בנוף התרבותי שלנו.
שיריו ליוו אותנו בכל רגעי חיינו, באהבות ובאכזבות, בעליות ובירידות. אני זוכר את לה מרמור וחידון התנ"ך. הילדים הכירו את אדון שוקו והמבוגרים את זמר נוגה. היית אמן נפלא ואדם נפלא. היצירה שלך היא חלק מהתרבות של עם ישראל בארצו. לא נס ליחה ולא ינוס ליחה.

באחד השירים הנהדרים האלה אתה, הזמר הלאומי, שרת את מלותיו של המשורר הלאומי. 'אומרים יש אהבה בעולם, מהי אהבה?' אהבה היא מה שאנחנו חשים כלפיך.
תודה, אריק, על השפע האושר והרגש שהעשרת בהם את חיינו. הייה שלום אריק".

שרת התרבות והספורט לימור לבנת אמרה: "אריק איינשטיין, כל אחד יודע, כל אחד מכיר. ציבור הגדול שהגיע לחלוק כבוד אחרון לאריק, ילדים, עולים, נשים, ולכולם מכנה משותף אחד. כל אחד יכול לזמזם ולשיר לפחות שיר אחד של איינשטיין. לכל אחד יש רגע שנשבה בקסמו, לכל אחד יש את האריק שלו. גדול הזמרים, שחקן ענק, חקיין, מנגינת חיינו, ביטא בשיריו את הגעגוע לארץ ישראל הישנה והטובה בטקסטים של מיטב המשוררים. ענק התרבות הישראלית. הלוואי שכך היו נראים גיבורי התרבות שלנו כיום. כמו אריק. משרד התרבות יעניק פרס מפעל חיים על שמו במסגרת פרויקט מיוחד לוותיקי התרבות הישראלית.

"היה איש וראו איננו עוד. קודם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו באמצע נפסקה".

ראש העיר תל אביב רון חולדאי אמר: "לכל אחד ואחת בארץ הזאת יש רגעי אריק איינשטיין משלו. אספר על שניים שלי. לפני למעלה מ-20 שנה נסעתי עם רעייתי יעל לסיום קורס הטיס של בננו. מהרדיו שבמכונית בקע קולו של אריק: 'עוף גוזל / חתוך את השמים / טוס לאן שבא לך'. העפתי מבט אל פניה של יעל וראיתי דמעות זולגות על לחייה. מאז הדבר חוזר על עצמו כל פעם מחדש – כשברדיו מתנגן השיר בביצועו של אריק - יעל דומעת, וגם אני מתרגש. וזה לא קורה עם שום ביצוע אחר של השיר. כי אלה לא רק המלים, זה הקול - קולו של אריק.

"הרגע השני התרחש בוקר אחד על מדרגות גימנסיה הרצליה כשהייתי מנהלה - מחזיק בידי את כוס הקפה ומברך את תלמידי בבוקר טוב. פתאום שמעתי את אריק שר מאיזה מקום, 'אני רואה אותה בדרך לגימנסיה'. ושוב אותו קליק. החיבור בין השיר הנפלא למקום היה חיבור רגשי כל כך חזק, שהוא נטבע בי לתמיד ועולה בי שוב ושוב כל פעם מחדש. נגיעות כאלה של אריק מצויות ודאי גם בלבכם, שבאתם לכיכר הזאת, ובלבם של מאות אלפים בארץ כולה.

"אריק היה תל אביבי. תל אביבי מלידה – ותל אביבי בנשמה. הוא אהב את הבית ברחוב חובבי ציון, הבית עם התה והלימון והספרים הישנים, הבית הצנוע למראה, שבעיניהם של רבים היה לא פחות ממשכן, מפני שאריק התגורר שם. הוא אהב את העיר - ותיאר אותה 'תל אביב חמה, תל אביב צוחקת, עיר של אהבה, עיר שלא חונקת'.

"תל אביב יפו תמצא בוודאי את הדרכים הנאותות להנציח את הבן היקר הזה שלנו. אבל הרי כבר היום יש לנו את חוף מציצים, שהוא דוגמה ייחודית להנצחה של תרבות ושל תקופה. תרבות ותקופה שבהן אריק כיכב בחיים, על במות, ועל מסכי הקולנוע. תרבות ותקופה שהן נוסטלגיה לכולנו.

"אריק איינשטיין הלך אתמול לעולמו - והותיר את עולמנו שלנו עשיר בשיריו ובקולו, אך לא מנוחם. ענק התרבות של העיר הזו – אך טבעי הוא שייטמן בפנתיאון שלה - בית הקברות ברחוב טרומפלדור.

"מה גם שכך - כהרגלו - אריק שוב נשאר קרוב לבית. יהי זכרו ברוך".

מוני מושונוב אמר: "לפני כמה שנים צילצל אלי הביתה המלחין, המוזיקאי, המנצח נועם שריף. הוא אמר שהוא מבין שאני חברו הטוב של אריק ויש פרס חשוב עם סכום גדול של כסף. 'היינו רוצים לדעת אם אריק יסכים להגיע ולקחת את הפרס הכספי, שאל אותו בבקשה'.

"התקשרתי לאריק ואמרתי שנעם שריף צילצל אלי. הוא ניסה לחקות את הדיבור שלו. אמרתי, 'רגע, אריק, יש פרס ושאלו אם תבוא לקחת'. הוא התעקש לא להקשיב למה שאני אומר לו ורק שאל איזה מבטא יש לו. יקה או מה. אמרתי לו, 'אריק, פרסים זה חלק מהעניין. קבל אותם'.

הוא אמר שהוא שמח עבור רוב האנשים שלוקחים את הפרסים שניתנים להם. אחרי שבוע שאלתי, 'למה אתה לא לוקח את הפרס?' היתה שתיקה והוא אמר, 'אני מתבייש'.

"אבל לא היתה לך בושה כשבחרת לתמוך באנשים, אמנים, שנקלעו למצוקה רפואית, כלכלית ומשפטית. למרות שכותרות העיתונים חרצו גורלות לא הלכת שולל. התקשרת לאנשים לעודד אותם. האמנת באנשים ולימדת אותנו לסלוח. ידעת שיש רוע אבל הזכרת לחבריך שיש גם טוב בבני אדם, והרבה. ולמרות התהפוכות בחברה שלנו ידעת שבבסיס יש טוב. תמיד קיווית שהאהבה תימשך לנצח. היית בן יחיד ולאורך חייך אספת לך אחים ואחיות רבים. ממעריץ גדול שלך הפכתי לחברך. הפכת לדוד של ילדי ולחבר של הורי. אריק האריה. אהבתי אותך".

הפזמונאי יוסי גיספן אמר מחוץ לבית העלמין טרומפלדור: "אין ישראלי שלא אהב את אריק איינשטיין. הגדולה שבענווה שלו. לא ראיתי כזה ענק מימי. הוא ידע להסתתר מהמצלמות ולברוח מההצלחה. ההצלחה רדפה אחריו".

לפני שהארון הגיע לבית העלמין התקבצו רבים סביבו וכמה מהם טיפסו על הגדרות. על גגות הבניינים הסמוכים עמדו סקרנים. מלמעלה עמדה מצלמת שפירית. בין אלה שהמתינו בחוץ נמנו משה סיני, גילי לנדאו, חיים רומנו, פיטר רוט, קרן מור, מנשה נוי, רפי אדר, ימי ויסלר, גורי אלפי, יעל ארד ושלמה ארצי. מתי כספי אמר: "הרגשה כואבת ולא ברורה. יש לי חוסר אמון שכל הדבר הזה קורה. קשה להשלים עם המציאות הזאת. הקרקע  נשמטה עם הליכתו של אריק".

בשעה 13:30 הוצב הארון בכיכר רבין. בשעה 14:30 התקיים טקס אשכבה בכיכר רבין. נשאו דברים: ראש העיר רון חולדאי, ראש הממשלה ביבי נתניהו ושרת התרבות והספורט לימור לבנת. שלמה וישינסקי הנחה. שלום חנוך וקורין אלאל הופיעו. ב-15:00 יצא מסע הלוויה לעבר בית העלמין טרומפלדור. ב-16:00 החלה ההלוויה. לבקשת המשפחה היא סגורה לתקשורת.

 

על פי עיריית תל אביב, הסדרי התנועה: רח׳ טרומפלדור ייסגר משעה 15:00 ועד סיום ההלוויה, כמו כן הרחובות: חברון, אידלסון, צומת בוגרשוב, פינסקר, ברוק, בר כוכבא וברנשטיין הכהן ייסגרו לתנועה ולא תתאפשר הגעת כלי רכב לאזור. המשטרה ממליצה לציבור המנחמים להגיע בתחבורה ציבורית בשל עומסי התנועה הצפויים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו