בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת פיט סיגר, זמר הפולק הגדול ולוחם הצדק

סיגר כתב כמה משירי המחאה הבולטים של שנות ה-50 וה-60 וקידם את בוב דילן, ג'ואן באאז ורבים אחרים

42תגובות

פיט סיגר, מחשובי זמרי הפולק בארצות הברית, מת אתמול (שני) והוא בן 94.

סיגר היה הכוח המניע מאחורי סצינת הפולק האמריקאית, כתב כמה משירי המחאה הבולטים של שנות ה-50 וה-60 ופירסם את השיר העממי "We Shall Overcome" שנהפך להימנון התנועה לזכויות האזרח. הוא קידם את הקריירות של בוב דילן, ג'ון באאז וזמרים רבים אחרים, ונלחם כל חייו, באמצעות שירים ופעילות חברתית ופוליטית, נגד הגזענות והמיליטריזם באמריקה.

REUTERS

לפני ארבע שנים, בחגיגות יום הולדתו ה-90 במדיסון סקוור גרדן בניו יורק, כינה אותו ברוס ספרינגסטין "ארכיון חי של של המוזיקה האמריקאית והמצפון האמריקאי, עדות לכוחם של שירים ותרבות לשנות את החברה".

סיגר נולד בניו יורק ב-1919, בנם של מוזיקולוג ומוזיקאית שהתמחו בחקר שירי עם. כילד למד לנגן ביוקללי ואחר כך בבנג'ו, שהיה עם השנים לכלי המזוהה אתו ביותר. סיגר למד בהרווארד, עבד כעוזרו של אלן לומקס, חוקר שירי העם הגדול, ובתחילת שנות ה-40 הקים את להקתו הראשונה, "Allmanac Singers", שאליה הצטרף גם וודי גאתרי.

להקתו המפורסמת ביותר של סיגר, "האורגים", הוקמה בסוף שנות ה-40 ובשנים הבאות זכתה להצלחה מסחרית גדולה. אף ששיריה, ובהם "If I Had a Hammer", היו שירים פוליטיים אנטי-מלחמתיים, הם נמכרו במאות אלפי עותקים. אבל ההצלחה של "האורגים" נקטעה כאשר חברי הלהקה סומנו ברשימה השחורה של הוועדה לפעילות אנטי-אמריקאית של הקונגרס, בהנהגתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי.

אחרי הפירוק של "האורגים", סיגר חזר לפעילות יותר מקומית וקהילתית. הוא הופיע בבתי קפה, לימד בבתי ספר וכתב במגזין מוזיקת העם "!Sing Out". בסוף שנות ה-50 הוא הורשע בביזוי הקונגרס וב-1961 נידון לשנת מאסר. גזר הדין בוטל בערעור והפרשה, לדברי סיגר, גרמה לו יותר תועלת מנזק וגרמה לכך שקהל גדול בא לראות את ההופעות שלו.

בתחילת שנות ה-60, בד בבד עם הפעילות האדירה של התנועה לזכויות האזרח, היתה פריחה גדולה בסצינת הפולק האמריקאית. השירים שהיא הפיקה היו הפסקול של השינוי החברתי העמוק באמריקה. סיגר היה מאבות הסצינה ומהגיבורים שלה. הוא היה ממקימי פסטיבל ניופורט ופרש את חסותו על זמרי הפולק הצעירים. סיגר היה האיש שהמליץ לחברת קולומביה להחתים את בוב דילן.

כשהמוזיקה של דילן שינתה את פניה באמצע שנות ה-60, סיגר, כמו רבים בסצינת הפולק, הסתייג מהצליל החשמלי ומהווליום הגבוה. לפי אחת האגדות, סיגר ניסה לחתוך את הכבלים בהופעה החשמלית הידועה לשמצה של דילן בפסטיבל ניופורט ב-1965. למעשה סיגר בסך הכל אמר "אילו היה לי גרזן, הייתי חותך את הכבל". "לא יכולתי לשמוע את המלים. רציתי לשמוע את המלים", סיפר סיגר על התקרית שנים לאחר מכן. "אני עדיין מעדיף את השירים האקוסטיים, אבל גם חלק מהשירים החשמליים נהדרים. מוזיקה חשמלית היא המוזיקה העממית של המחצית השנייה של המאה ה-20".

בהמשך אותו עשור סיגר היה מהזמרים הבולטים שזוהו עם תנועת המחאה נגד המלחמה בווייטנאם. בשנות ה-70 וה-80 הרבה להופיע עם ארלו גאתרי, בנו של וודי גאתרי. בשני העשורים האחרונים הממסד האמריקאי, שרדף את סיגר בשנות ה-40 וה-50, העניק לו שלל פרסים ותארים. ב-1993 קיבל פרס גראמי על מפעל חיים. ב-1994 העניק לו ביל קלינטון את מדליית האמנויות הלאומית. ב-1996 נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול.

"המשימה שלי היא להראות שיש הרבה מוזיקה טובה ושאם נשתמש בה בצורה נכונה היא תוכל לעזור להציל את העולם שלנו", אמר סיגר. "המפתח לעתיד של העולם הוא למצוא את הסיפורים האופטימיים ולתת להם להישמע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו