בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אדם בחדרו" של אריק איינשטיין מרגש לא רק משום שהוא שירו האחרון

אי אפשר שלא להרהר בשאלה מה חשב איינשטיין כשהקליט לפני זמן לא רב את השיר, העוסק במוות

23תגובות

מאחר שהוא מושמע מהבוקר בכל תחנות הרדיו, ומאחר שאיכויותיו בהירות להפליא, כמעט שאין צורך לומר את זה. ובכל זאת: השיר החדש של אריק איינשטיין, "אדם בחדרו", שהלחין גיא בוקאטי למלותיו של אברהם חלפי, הוא לא רק שיר נוגע ללב בהיותו "השיר החי של הזמר המת", כפי ששר פעם שמוליק קראוס. הוא נוגע ללב, ונוסך בו תוגה מחממת, גם בהיותו שיר יפה כשלעצמו.

אם היה למישהו חשש שהשיר הזה יעורר תגובה חצויה של התרגשות מעצם יציאתו לצד אדישות ביחס לתוכנו הממשי, אפשר להירגע. השיר הראשון שיוצא אחרי מותו של איינשטיין נאמן למורשתו של הזמר, שהיה איש אמת ואיש מידה, בכך שאינו מאלץ את אוהביו, כלומר את כולנו, לספר לעצמנו שאנחנו מרגישים ביחס לשיר הזה יותר מכפי שאנחנו באמת מרגישים.

הביקורת, המוצדקת בחלקה, שהובעה בשנים האחרונות ביחס לתוצרי העבודה המשותפת של איינשטיין ובוקאטי נבעה מהתחושה שחלק ניכר מהשירים המשותפים שלהם שגרתיים מדי. הטקסטים היו יום-יומיים, במובן הפחות טוב של המלה, וכך גם המנגינות. אבל העובדה שהפעם מדובר בשיר של חלפי מעבירה את "אדם בחדרו" למגרש אמנותי אחר לגמרי. די לשמוע את המשפטים הראשונים ("לו ראית אדם בחדרו/ מול ראי שהזקין ממראות"), שאיינשטיין מדבר ורק אחר כך שר, כדי לדעת שאין זה שיר שגרתי.

אי אפשר שלא להרהר בשאלה מה חשב איינשטיין כשהקליט לפני זמן לא רב שיר שעוסק במוות. מן הסתם חשב גם על מותו שלו, אבל ספק אם באופן מוחשי וקרוב. אין ספק שהוא התענג על הצורה שבה חלפי כתב על הנושא, ללא יגון מפורש, מדלג בקלילות מתעתעת מהאדם המביט במראה לתוכי הנצחי שלו, המשוחח עם פרח, עד שהדלת נפתחת ונכנס הגורל, "מי יודע מה צבע בגדו/ אם יפה הוא ואם מגואל". הבית האחרון הוא "על הסף יתייצב כנושה/ ישאל מי בבית ישכון/ ואת שנות החיים/ והשם/ היכון, בן אדם, היכון". אי אפשר לא לחשוב על מותו של איינשטיין כשמקשיבים לשורות האלה, אבל אי אפשר לחשוב על השיר אך ורק במושגים הנסיבתיים האלה. יש לו תוקף הרבה יותר כללי.

יעקב סער / לע"מ

התחכום והעומק של המלים לא זוכים למענה מושלם מהצד המוזיקלי, כפי שהיה בשיריו של חלפי שהלחין יוני רכטר, אבל בוקאטי עשה עבודה טובה והגונה. הפתיחה הדיבורית היא רעיון יפה, וכך גם אווירת גיבור-המערבון-הנכנס-לעיירה-הריקה שמשרות הגיטרות בהתחלה (חבל רק שהסולו לקראת הסוף מעביר את השיר לאזור בנאלי יותר). תענוג לשמוע את השחקן שבאיינשטיין יוצא כשהוא שר "היכון, התוכי, היכון" ואחר כך "היכון, בן אדם, היכון", אבל יפה ומרגשת מכל היא הצורה שבה הוא שר את המלה "בגדו". הוא מושך אותה על פני חמש הברות, ממריא אתה לרגיסטר גבוה, ונשמע כל כך, כל כך, חי.

אריק איינשטיין וגיא בוקאטי – "אדם בחדרו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו