הפראות המקצועית של ה"פרודיג'י"

ההופעה של ה"פרודיג'י" אמש בגני התערוכה שלהבה את הקהל בטירוף, אבל מהמוזיקה שלהם נעדרו כמה ניואנסים חשובים

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

אז איפה הייתם ב-95'? איפה הייתם ב-96'? רובכם הייתם ביסודי מאדרפאקרס! שלא תבינו לא נכון, זה תענוג לראות את הלפיד עובר מדור לדור, מהג'ילטד ג'נריישן שהנביט את זרי הפורענות, לרבבות הווייט טראש הטינאייג'רי הישראלי, שאיבד את זה ברמות משתנות הערב.

גם מקסים ריאליטי, אחד משני אנשי הוודו שמובילים את הפרת הסדר לצד קית פלינט מבעיר האש, התייחס לפז"ם. "פעם אחרונה שהיינו פה זה היה בפאקינג 96'!" הוא צועק, "הפעם יהיה יותר טוב!" הוא יודע על מה הוא מדבר.

ה"פרודיג'י" בהופעה בגני התערוכהצילום: תומר אפלבאום

ההופעה של ה"פרודיג'י" בהאנגר 11 בנמל תל אביב ב-96' היתה אסון. המקום היה מלא מדי, ברמה של סכנת נפשות, היה חם מדי, ונדמה היה שרוקנו את החמצן מהחלל. ההופעה התחילה באיחור של כמה שעות ולא המריאה. בחוץ, כשעמדנו המומים ומאוכזבים, חלף לידנו ואן בנסיעה איטית. הבטתי לתוכו ומבטי נפגש עם זה של פלינט, שבהה מהחלון בעיניים עם עדשות מגע בצורת עיני נחש. זה היה שיא ההופעה, השנייה הזאת. האם הרוח הפראית, הבלתי ניתנת למשילה, של ישות הרייב, עדיין חיה? האם היא חזקה יותר מהחסויות המסחריות ומכל מה שהשתנה והלך וסגר עלינו מאז האזור האוטונומי הארעי של הולדת הרייב?

עוד לפני שההופעה מתחילה, ההרגשה היא שכן, לגמרי. אווירה הדוניסטית ומתוחה של המון מוסת המוכן לפוגרום מוזיקלי, והתפאורה שבגב הבמה, איור ענק של שלוש דמויות סייבר־וודו קומיקסיות, שנראות חזקות מכל, נושאות את רוח הדרקון אליו רקדנו בסגידה בשדות נטושים ברחבי הפלנטה. והנה הם עולים, ובהתאמה פותחים עם "וודו פיפל" וכאילו לא אמרתי לעצמי שנייה קודם שאיים טו אולד פור דיס שיט, אני יוצא מתוך גופי ומביט בעצמי מהצד מקפצץ כפיקסי יערות ספוג אסיד כשלמעשה כל מה שנטלתי לפני ההופעה היה מסטיק אקליפטוס. וזהו, בערך.

ה"פרודיג'י" בהופעה. עוצמתי ודורסניצילום: תומר אפלבאום

ככל הנראה אין קשר ממשי בין תחושתי למציאות. שכן האספסוף חמום המוח שהתפרש מאופק לאופק היה עסוק בלחפור מנהרה מגני התערוכה למקדש השמש האצטקי במכסיקו, אבל, היי, אולי כולם היו מפוצצים על קוקטייל של קטמין וטובי. אני לא, ולכן מהלומות הביט הרצחניות כשלעצמן לא הספיקו לי. הסאונד היה עוצמתי ודורסני אבל איבד כמה ניואנסים מאוד חשובים, כמו נגיעות מכשירי ה-303 (או ה-606? אנא בקשו חוות דעת שנייה ממומחה) שבקושי בקושי הצלחתי לקלוט בפתיחה של "ברית'", שלא שיטח אותי כמו שהיה אמור.

מקסים ריאליטי שאג שוב ושוב "אתם פה? אתם עדיין כאן!" והתחושה היתה שהוא לא מרגיש את זה. שאין את הקליק שמפריד בין הופעה סבבה לגראונד זירו, מכתש שנוצר על ידי התרסקות מטאוריט. אכן, דעתי ניטרפה עליי שוב על רקע שני הסינגלים האלמותיים הנוספים, "פיירסטארטר" (שיא ההופעה), ו"סמאק מיי ביץ' אפ" שחתם את השלב שלפני ההדרנים. שוב, אולי באמת לא צריך להתייחס אלי יותר מדי ברצינות במקרה הספציפי הזה. כלומר, בעיצומו של "ראן וויד דה וולבז" הבחנתי במחסום משטרתי נעקר ממקומו באזור הקרוב לבמה. היה מטורף. אבל זה הקהל שהיה מטורף. ה"פרודיג'י" היו מקצועיים, אבל הרוח הפרימורדיאלית לא נכחה. הדרקון לא ניעור משנתו.

צילום: תומר אפלבאום
צילום: תומר אפלבאום
צילום: תומר אפלבאום
צילום: תומר אפלבאום
ה"פרודיג'י" בהופעה. אווירה הדוניסטית ומתוחהצילום: תומר אפלבאום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ