בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל ישראל 2014

החצוצרן האיטלקי פאולו פרסו מספר איך גילה את הג'ז

למה קוראים להרכב שלו "רביעיית השטן", ומה בעיניו המרכיב הכי חשוב במוסיקה? ראיון עם חצוצרן הג'ז האיטלקי פאולו פרסו, לקראת ההופעה שלו בפסטיבל ישראל

תגובות

אנשים עדיין ידברו על ההופעה של הרולינג סטונס בפארק הירקון כש"Satisfaction", בגרסה אינסטרומנטלית, יבוצע על במה מקומית נוספת, בפסטיבל ישראל. חצוצרן הג'ז האיטלקי פאולו פרסו, שיופיע ב-13 בחודש באולם ימק"א בירושלים, ינגן את להיט הדגל של הסטונס עם הרביעייה שלו, ואם לשפוט על פי האלבום האחרון של ההרכב, רוב הסיכויים שהוא יעשה את זה מצוין.

נדרשות כמה שניות כדי להבין באיזה שיר מדובר. הקצב שונה. "אנחנו מנגנים את זה בשבעה רבעים. או אולי בשישה?" אומר פרסו בראיון טלפוני לקראת ההופעה. כך או כך, זה נשמע קצת כמו ביצוע של תלוניוס מונק לשיר של הסטונס – חד, ממזרי, מלא הומור, וללא יומרה לפרשנות מרחיקת לכת של המקור. "כשאנחנו מנגנים קאוורים, הגישה הבסיסית היא לכבד את הצורה, לכבד את המנגינה", אומר פרסו. "הרי בחרנו את השיר מפני שאנחנו אוהבים את המנגינה. מצד שני, חייבים להכניס לשיר איזה רעיון חדש, לתרום משהו משלנו. זה יהיה אידיוטי לנגן אותו בדיוק כמו המקור. וזה לא פשוט. קשה להישאר באמצע".

Jean-Louis Neveu

הבחירה ב"סטיספקשן" היתה טבעית. השיר הזה, אומר פרסו בן ה-53, שהיה בן ארבע כשהלהיט של הסטונס הוקלט, "הוא חלק ממחזור הדם שלי". עם זאת, הגבות של שותפיו להרכב הורמו כשהוא החליט שהקאוור לסטונס ישובץ כקטע הפותח של האלבום האחרון של הרביעייה, "Desertico". "החברים שלי אמרו לי 'פאולו, אתה משוגע, זה לא מייצג את המוזיקה שלנו'. ואתה יודע מה עניתי להם כשהם שאלו למה דווקא זה הקטע הפותח? ובכן, התשובה שלי היתה: 'למה לא?'", אומר פרסו וצוחק בקול איטלקי גדול.

אז לפרסו יש סימפטיה לסטונס, אבל לא בגלל זה הרביעייה שאתה יבוא לישראל נקראת "רביעיית השטן". מי שאחראי לכך הוא דווקא ג'ימי הנדריקס. הרביעייה הקודמת של פרסו, שפעלה בשנות ה–90, ניגנה בין השאר את שירו של הנדריקס "Angel", ובסופו של דבר נקראה בשל כך "רביעיית המלאך". "אחרי שההרכב הזה הפסיק לפעול, חשבתי שההמשך הטבעי יהיה הרכב שייקרא 'Devil quartet'", אומר פרסו. "יש לנו ברפרטואר מוזיקה שטנית, אבל יש גם מוזיקה מלאכית".

יותר מלאכית משטנית, למען האמת. "אני איש של מלודיה", אומר פרסו. "המלודיה והשקט הם המרכיבים הכי חשובים במוזיקה. בשבילי לפחות. אם תשאל מאה מוזיקאים מה הדבר הכי חשוב בשבילם במוזיקה, תקבל מאה תשובות שונות. מלודיה זה רגש, זאת שירה, זה חלל. מלודיה זה המפתח שפותח את כל הדלתות והחלונות בבניין שאנחנו יוצרים ביחד על הבמה. אל תשכח שאנחנו איטלקים. אופרה, שירים נפוליטניים, מוזיקה של אגן הים התיכון — המנגינה היא הדבר הכי חשוב במוזיקה שלנו".

לצד המנגינה והשקט, יסוד חשוב נוסף בהרכבים של פרסו הוא הדינמיקה השוויונית שמתקיימת בהם. פרסו הוא המנהיג של רביעיית השטן (שבה חברים גם הגיטריסט בבו פרה, הקונטרבסיסט פאולינו דלה פורטה והמתופף סטפנו בניולי), אבל זאת להקה של שווים, בניגוד להרכבים של לידר וסיידמנים. כל ארבעת המוזיקאים מלחינים את הקטעים, ופרסו הוא לא הסולן הדומיננטי היחיד. "זה סוד אריכות החיים של ההרכבים שלי", אומר פרסו ומציין שהרכב אחר שלו, המכונה "החמישייה האיטלקית", פועל כבר 30 שנה ברציפות ("אני חושב שזה ההרכב הכי ותיק באירופה"). "לא היינו מחזיקים מעמד כל כך הרבה זמן אם לא היינו מאמינים ברעיון של דמוקרטיה בלהקה. זאת הדרך היחידה להפוך את הלהקה למעבדה יצירתית, ורק כך אפשר ללכת רחוק עם המוזיקה".

פרסו נולד בכפר בצפון סרדיניה. "משפחה של איכרים, הרבה כבשים ופרות בסביבה", הוא מספר על ילדותו. בנערותו ניגן בתזמורות צועדות ובלהקות ריקודים בכפר. את הג'ז גילה במקרה בסוף שנות ה–70. "הצליל שבקע מהרדיו תפס את האוזן שלי", הוא אומר. "בבית שלי לא היו תקליטי ג'ז. לא היה בכלל פטיפון. היינו עניים".

פרסו לא זוכר מי היה החצוצרן שנגינתו הכירה לו את הג'ז, אבל כשהוא נשאל על ההשפעות שלו הוא מזכיר את מיילס דייוויס, את צ'ט בייקר ואת הניגוד בין שני החצוצרנים הגדולים. "צ'ט היה חצוצרן נפלא וזמר מדהים, אבל מיילס היה אמן מדהים. תמיד לפני כולם, מחפש, הולך הכי רחוק שאפשר עם המוזיקה. כמו פליני. אנחנו צריכים את שני הסוגים האלה, את המיילסים ואת הצ'טים". הוא עצמו מזכיר יותר את בייקר, בעיקר בצליל היפהפה שלו, שגרם לכמה מבכירי מלחיני הג'ז לכתוב מוזיקה במיוחד בשבילו.

מרגע שפרסו הצעיר גילה את הג'ז ועד שנהפך לאחד מחצוצרני הג'ז הטובים העסוקים באיטליה, עבר זמן קצר מאוד יחסית. שלוש־ארבע שנים. "הג'ז האיטלקי חיכה לחצוצרן חדש שיבוא", הוא מסביר. "אנריקו (ראווה, בכיר החצוצרנים האיטלקים, ב"ש) היה פעיל מאוד, אבל חוץ ממנו לא היה כמעט כלום. רק חצוצרנים מבוגרים שכבר היו על סף פרישה. ואז אני הופעתי, ומכיוון שבאתי מבחוץ לא היה לי שום דבר להפסיד. כשאתה גר בכפר בסרדיניה ומתקשרים אליך ממילאנו או מרומא ומציעים לך לצאת לסיבוב הופעות, אתה מיד עוזב הכל ונוסע. זה מה שאני עשיתי".

פרסו עלה על במת הג'ז האיטלקי בתחילת-אמצע שנות ה–80. בשנות ה–70 הג'ז באיטליה ידע עדנה מפתיעה. אנריקו ראווה הסביר פעם שהשלטון הקומוניסטי במדינה היה עוין לתרבות הרוקנרול, ולעומת זאת קידם את הג'ז. התוצאה: ג'זיסטים ניגנו מול אלפי אנשים, לפעמים אפילו יותר, כאילו היו רוקרים. "בשנות ה–80, כשאני התחלתי, זה כבר לא היה המצב", אומר פרסו. "למעשה, זאת היתה תקופה לא טובה לג'ז האיטלקי. בשנות ה–80 וה–90 היתה דרך אחת לנגן ג'ז: הדרך האמריקאית. היה קשה לשלב בתוך המוזיקה אלמנטים מהתרבות שלנו. הג'ז גם נחשב מוזיקה אליטיסטית. אם אמרת למישהו שאתה הולך להופעת ג'ז, הוא אמר 'מה, אתה אינטלקטואל? אתה קורא הרבה ספרים?' הג'ז היה רחוק מהאנשים. אבל בשנים האחרונות אני מרגיש שיש שינוי גדול. אנשים מכירים בכך שהג'ז הוא בבסיס שלו מוזיקה פופולרית. מוזיקה של הרחוב. והרחוב נכנס לתוך המוזיקה, לא משנה אם זה באיטליה, בסרדיניה או בישראל".

אם כבר מדברים על רחוב ועל סרדיניה, אחת היוזמות הכי חשובות בקריירה של פרסו היתה ייסודו של פסטיבל ג'ז בכפר הולדתו, שמשפחתו של פרסו עדיין מתגוררת בו. הוא נקרא "Time in jazz", והוא מתקיים כבר 27 שנים. "זה כפר שכלום לא קרה בו. חיים שם לא יותר מ-3,000 איש", אומר פרסו, "ופתאום יש בו פסטיבל, ומגיעים אליו 30 אלף איש. שום דבר לא נשאר כפי שהיה. הכל השתנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו