בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

HTRK: מוות לאהבה החופשית

הרוקנרול שיחרר את הוודו מהמיסיסיפי אך נכבש על ידי המיניות הגברית ותרבות האונס. הבלאק מטאל הסקנדינבי שינה את המאזן והטה את הכף לטובת אפלה אולטימטיבית, נשית במהותה. הרכב האינדי HTRK הוא אחד הראשונים שהושפעו מכך, והאלבום האחרון שלהם הוא הצדעה למוות כהתנגדות לחפצון הגברי

תגובות

כבר כמה שנים מתקיים ערוץ קומוניקציה מסתורי אך לא מופרך כפי שאפשר לחשוב, בין קצוות האינדי האפל לבלאק מטאל. זה חשוב שזה קורה וזה טוב שזה קורה וזה מעניין להצביע על כמה לא סביר זה נראה לפני עשר או עשרים שנה. כשנפגש סגנון הסינגר־סונגרייטר מתחתיות גיהינום החידלון של מישהי כמו צ'לסי וולף עם האסתטיקה והמנעד הרגשי הקשוח והאפוקליפטי של הבלאק מטאל, שמברך על סופו הבלתי נמנע של המין האנושי, גזע העבדים המעפן ואמונותיו הצדקניות והעלובות, מה שקרה זה שהנשיות הארצית, האנימיסטית, הפגאנית, הפראית, הרצחנית ובצדק, זו שהגיחה והלמה בראשנו דרך יצירת מופת כמו "אנטיקרייסט" - שאין כל פלא שכותרתה מתכתבת עם אותו ז'אנר מטאל סקנדינבי קר, אפל ורצחני - בישרה לנו על סופו הממשמש של הסדר היודו־נוצרי הלבן הגברי.

הבלאק מטאל הסקנדינבי התחיל כשלילה שטניסטית של אותו סדר נוצרי. נציגיו שרפו כנסיות (כלומר פיזית, באמת) וניגנו מוזיקה פרימיטיבית במתכוון. הוא מרד בהתמסחרות וההתמקצעות של הדת' מטאל של סוף שנות השמונים. אבל אז לקח הבלאק מטאל עוד צעד קדימה אל הלא נודע והלא מודע, הארכיטיפ הקדמון, בהתמקדות שלו באווירה במקום בקצב (כי הדגש על מהירות לא אנושית העלים את היכולת לרקוד והפך את הקצב לדבר מופשט, עוד מרכיב אווירתי), שלל את הרוקנרול עצמו בדיוק כפי שהשוגייז של האינדי שלל אותו. הרוקנרול זעזע את אמות הספים של המערב כשהעלה באוב את הוודו מהמיסיסיפי ושיחרר אותו לחופשי בתוככי תעשיית הבידור. הוא נכבש על ידי המיניות הגברית וכך שחרר אותה מהפוריטניות הוויקטוריאנית אבל השאיר את הנשים מאחור, או נתן להן את תפקיד הגרופיות - במלים אחרות, אלו שמתחממות באש המיניות הגברית אך ורק כצרכניות פאסיביות, או כקורבן, בתולות המוקרבות על מזבח השטן.

Emma Pop

אירוני ככל שזה יישמע, היה זה הבלאק מטאל הנורווגי ששינה את המאזן והטה את הכף לטובת הפגאניזם הנשי של מכשפות ימי הביניים, שזעקתן לנקמה בממסד הנוצרי מהדהדת ברקע התרבות מאות בשנים. המעבר מההתבססות הרוקנרולית השטנית על קצב שמדבר אל האגן, שאמור היה לדבר אל האגן הנשי אבל נחטף לצורך הנצחת ההגמוניה הגברית ותרבות האונס, אל ההתבססות של הבלאק מטאל על אווירה מופשטת - היה לכאורה מונותאיסטי אבל למעשה פינה את הדרך לאפלה הנשית. ולכן אין זה פלא שגאאהל, שהנהיג את הרכב הבלאק מטאל "גורגורות'" יצא מהארון ויש לפחות עוד אחד שכולם כבר יודעים אבל מחכים בכבוד שיצא מהארון בעצמו. ולכן אין זה פלא שהקצה הדפוק, האפל, המשווע למוות של האינדי הנשי, הוא זה שפגש את הבלאק מטאל באמצע הדרך.

אחד ההרכבים הראשונים שעשה זאת, עם המינימיליזם התעשייתי הפוצע שלו, זה ההרכב ששמו מאוית בראשי תיבות אבל יש לבטאו כצמד המלים "הייטרוק" - רוק שנאה. זה ההיפוך הטוטאלי והאולטימטיבי של רוקנרול האהבה הסיקסטיזי, שכל מה שעשה זה להקל על גברים להשיג זיונים. "הייטרוק" האוסטרלים, שהתחילו את דרכם ככת שסוגדת להרכב רוק השנאה החלוצי "בירתדיי פארטי" של ניק קייב, האנטי־צלוב, היו אמנם שני גברים בתחילת הדרך, שון סטיוארט הבאסיסט ונייג'ל יאנג הגיטריסט, אבל העשייה שלהם הפכה משמעותית ברגע שגייסו את הסולנית המתה מבפנים ג'ונין סטאנדיש.

הם הוציאו את "נוסטלגיה"ֿ המהדהד בוואקום תעשייתי חף מאנושיות ומאז המשיכו לשכלל את נוסחת שאיפת המוות של הנשיות שהציבה אל מול הרוקנרול הגברי את האנורקסיה כסוג חולני וקטלני של התקוממות. אם הגבר רוצה גוף מחופצן, האשה תעזוב את הגוף. אם תת המודע הגברי המשוחרר על ידי הקפיטליזם המיר את הפוריטניות של הגרעין המשפחתי במנטליות האונס הקבוצתי של הרוקנרול, האשה מגיבה על ידי השלת הגוף עצמו והתמסרות לרוח המופשטת, המונותאיסטית, כמו פארודיה מקאברית על הצדקנות הנוצרית וציד המכשפות שלה. ההרואין שיק של מסלולי הדוגמנות של האייטיז והניינטיז הגיב לחפצון הגברי במשאלת מוות. ומשאלת המוות הזו מהדהדת מהאלבומים של "הייטרוק", כשבכל אלבום היא הופכת נקייה יותר, חסרת משקל יותר, ואדישה יותר לכל רגש אנושי.

זה הרגע להזכיר ששון סטיוארט מת בגיל 29, ככל הנראה התאבד. המבוי הסתום הגברי שהתבטא בצורה כה קרה, חותכת ונעלה במוזיקה של "הייטרוק" היה אותנטי לחלוטין. ומכיוון שהיה אותנטי לחלוטין, הוא לא עצר את פעילות הלהקה. אחרי שהגשימו חלום והקליטו עם רולאנד אס. הווארד, הגיטריסט של "בירתדיי פארטי", את האלבום "הינשאי לי הלילה", ב-2009, הם הוציאו את יצירת המופת שלהם, “וורק וורק וורק" אחרי שסטיוארט מת. האלבום הזה זיקק את הסאונד שלהם וחיבר אותו למחתרת המינימל סינת', זו הסוגדת לניכור האייטיזי מהסוג שלא הגיע למצעדים ונשאר אזוטרי עד שהפוסט־הומניזם שהוא שידר נגע פתאום ללב הקפוא של ילדי וילדות אינדי, אלה שהפנימו שהציווליזציה מיצתה את עצמה ובירכו על כך בסטואיות שניצבת מעבר לטוב ולרע, מחוץ למוסר העבדים האנושי.

האלבום החדש הולך צעד נוסף קדימה אל תהום הנשייה של האשה־מוזלמן המתה פיזית ומנטלית, הצועדת על מסלול התצוגה לעבר מותה הבלתי נמנע. הוא נשמע כמו שאדיי בקאמדאון מחריד מקוקטייל בלתי אפשרי של הרואין וקטמין, כשהיא מלווה, במקום בסאונד סול מלא בבשר ודם אנושי, במינימליזם אלקטרוני סטרילי ומת. באופן מקאברי, המלה והנושא שלכאורה חוזרים על עצמם באלבום מתרכזים באהבה. בשיר הפותח מדקלמת ג'ונין את ההתנתקות הסופית מהתשוקה האנושית עם ההבטחה העקרה, היודעת שלא תקבל הזדמנות שנייה, ש"הפעם אוהב אותך הרבה יותר טוב". הקטע השלישי נקרא "מרגיש כמו אהבה" והוא קטע אינסטרומנטלי שמרגיש כמו מצלמה החולפת בסלואו־מושן על ערימה של ג'אנקים מוטלים בתרדמת על סף מנת היתר במאורת קראק, שמרצדת עם קיום בממד מקביל בשער השמיני במסלול תשעת השערים המובילים אל מסירת הנשמה לשטן. וזה ההבדל בין "הייטרוק" לרוק: ה"רולינג סטונס" מכרו את נשמתם לשטן. "הייטרוק" נותנים אותה בהתנדבות, ללא ציפייה לתמורה.

הקטע החמישי נקרא "חלום רטוב" והמוטיב המרכזי בו הוא לופ ווקאלי, מנטרה רובוטית־זומבית של ג'ונין ששרה שהיא מאוהבת בעצמה. במלים אחרות, עברנו מאידיאל הזוגיות לגוף נשי הסוגד לעצמו ומאכל את עצמו בעת ובעונה אחת. אנורקסיה כמסקנת הקיצון המשמידה את עצמה של ההתנגדות לחפצון גברי. הגוף שמעלים את עצמו כדי להעלים את רעיון הפוריות הנשית. הגוף שמאוהב בהתפוררותו הוולונטרית בדרך להשלכה אל הכאוס של הריקבון הטבעי במסגרתו אין לטבע רצון, ולכן כל אמונה אנושית בקידמה ושאיפה לטוב היא אבסורד מגוחך ועלוב. שיר אחד אחרי היא שרה בקהות חושים זומבית ש"אהבה היא הסחת דעת". הסחת דעת ממה? מהדבר המוחשי היחיד בקיום האנושי, המוות. השיר שחותם את האלבום נקרא "הגוף שמגיע לך". ג'ונין שרה של איך שיקרו לך כל השנים, אבל עכשיו כשאת יודעת את האמת, תקבלי את הגוף עליו חלמת. המוזלמן נמוג ומתחלף בגוף אסטרלי זוהר, לא־פיזי, שחוגג בנקמנות אדישה את כליון המין האנושי עליו מנצח המין הגברי, שמרד בציוויליזציה ובמשפחה עם האהבה החופשית של הסיקסטיז, זו שהכריזה על נצחון תאוות האונס כנגד הציות לדי.אנ.איי.

אלבום מומלץ, בקיצור.

HTRK, “Psychic 9-5 Club”, Ghostly International

ללא קרדיט


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו