בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת אברהם סלמן, נגן הקאנון של תזמורת קול ישראל בערבית

סלמן העיוור, עלה מעיראק וניגן בתזמורת במשך כארבעים שנה. הוא היה בן 83 במותו

2תגובות

אברהם סלמן, נגן הקאנון של תזמורת קול ישראל בערבית, מת היום בגיל 83. סלמן העיוור, שניגן בתזמורת במשך כארבעים שנה, היה הסמל שלה, ורבים טעו לחשוב שהוא זוזו מוסא, שהיה המנהל המוזיקלי של התזמורת. סלמן היה גם מעמודי התווך של התזמורת בזכות המוזיקליות הנפלאה והזיכרון האדיר שלו. הוא זכר אלפי יצירות בעל פה, בהן יצירות רבות שאיש מלבדו לא זכר, והיה אוטוריטה בלתי מעורערת במוזיקה של העולם הערבי.

סלמן נולד בבגדד ב-1931 והתעוור בגיל שנתיים בשל מחלת הטרכומה. הוא למד בבית הספר לעיוורים בבגדד, לצד כמה מוזיקאים שניגנו אתו מאוחר יותר בתזמורת של קול ישראל בערבית, ובהם סלים דאוד, דאוד אכרם ויוסף רביע. בבית הספר לא ייעדו את סלמן להיות מוזיקאי. הוא למד תיקון שעונים וידע לתקן שעונים חרף עיוורונו. אבל אהבת המוזיקה הובילה אותו לנגינה בקאנון, והוא ניגן בתזמורת הרדיו העיראקי. "אני עיראקי, לא יעזור", הוא אמר בסרט תיעודי שנעשה על ותיקי התזמורת. "בבגדד הקהל הבין אותי, את השפה שלי. פה אין, לא מבינים במוזיקה. שם היו ממש בוכים כשהייתי מנגן".

סלמן עלה לישראל בתחילת שנות החמישים, ועוד לפני שהגיע לארץ התבשר כי נשמר לו מקום בתזמורת של קול ישראל בערבית. "הנגנים שהקימו את התזמורת היו יותר מבוגרים ממנו ועלו לפניו, והם נזכרו שיש נגן קאנון מדהים בבגדד, יותר צעיר מהם, ושמרו לו את המקום", מספר המוזיקאי יאיר דלאל, שהרבה לנגן עם סלמן. "ובאמת, היה משהו בנגינה שלו שהוא מעל ומעבר", ממשיך דלאל. "שליטה מוחלטת במקאמים, שליטה מוחלטת בתקסים, ידע עצום, ראש פתוח, מוזיקליות, ומעל הכל – זיכרון מוזיקלי שלא ייאמן. הוא היה שומע מנגינה, לא משנה מאיפה, טורקית, עיראקית, מצרית, אפילו מערבית קלאסית – ומיד היה מנגן אותה, וזהו, זוכר לתמיד.

"המוזיקאים רחשו לו כבוד מאוד גדול בגלל הידע שלו", אומר דלאל. "אם יש שאלה, משהו לא ברור, הולכים לפגוש את אברהם סלמן, והוא יודע: איזה סולם, איך צריך לנגן ולמה. הוא היה יושב עם הקאנון ומדגים". בביתו ברמת גן היה לסלמן אוסף ענק של קלטות, "והוא זכר איפה כל אחת מהן מונחת", אומר דלאל. "זה היה מדהים. הוא היה ממשש את הקלטות, סופר אותן, ואז מוציא. 'מה רצית, השיר הזה והזה של עבד אל והאב? הנה'. אי אפשר להסביר את זה".

מיכה שמחון

לדברי דלאל, הסגירה של קול ישראל בערבית בתחילת שנות התשעים שברה את רוחו של סלמן: "התזמורת היתה כל החיים שלו. כשהיא התפרקה הוא ממש התפרק מבפנים. בקושי יצא לנגן. היינו לוקחים אותו להופעות, וכשהוא כבר התיישב לנגן הוא היה מבסוט, אבל זה לא היה זה. הוא שקע בתוך עצב". דלאל מספר שבסרט "צ'לרי בגדד", על ותיקי התזמורת, רואים את סלמן ואת עמיתיו מבקרים בקול ישראל אחרי פירוק התזמורת. "סלמן אומר: 'לא היינו צריכים לבוא לפה, לא היינו צריכים להיזכר בימים הטובים שעברו'", אומר דלאל.

ב-1997, כמה שנים אחרים סגירת התזמורת, הוציאה חברת התקליטים החיפאית נדה, ביוזמתו ובעריכתו של נגן הקאנון אבשלום פרג'ון, דיסק ובו קטעים ישנים בנגינתו של סלמן. זה האלבום היחיד שסלמן הוציא תחת שמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו