שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מת הגיטריסט והזמר ג'וני וינטר

וינטר, בן 70 במותו, היה האיש הכי לבן שניגן את המוזיקה הכי שחורה. הוא גילה את הבלוז כשבטקסס שבה נולד עדיין שררה הפרדה גזעית מוחלטת ובמשך כמה עשורים היה אחד הבלוזיסטים הכי קטלניים בעולם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

הגיטריסט והזמר ג'וני וינטר מת היום בגיל 70. וינטר הלבקן היה האיש הכי לבן שניגן את המוזיקה הכי שחורה, ובמשך שנים רבות - מעלייתו בשנות השישים ועד שנות השמונים לפחות - הוא היה אחד הבלוזיסטים הכי קטלניים בעולם: גיטריסט אדיר ומשולח רסן וזמר מחוספס ומעולה.

וינטר היה בן 12 כששאגה אדירה שבקעה ממקלט רדיו טילטלה את נפשו וגופו ושינתה את חייו. השנה היתה 1956, והקול היה קולו של האולין וולף, זמר הבלוז הגדול. השיר שהוא שר, "Somebody in my home", "הדהים אותי", סיפר וינטר בראיון ל"הארץ" לפני כשנה. "היה בו כל כך הרבה רגש. בחיים לא שמעתי מוזיקה שהביעה רגש בצורה כל כך חזקה".

בבומונט שבטקסס, העיר שבה וינטר נולד וגדל, שררה בשנות החמישים הפרדה גזעית מוחלטת. "אף אחד בסביבה שלי לא הבין איך זה שנער לבן מתלהב מהבלוז", סיפר וינטר. "זה נראה לכולם משונה, לא הגיוני. הייתי לבד בעניין הזה. חשבו שאני משוגע. אבל לא היה לי אכפת. רק רציתי לשמוע את המוזיקה הזאת. שיגידו שאני משוגע".

ג'וני וינטר, 1944-2014צילום: REUTERS

אחרי שהשיר של האולין וולף הכה בו, וינטר זנח את היוקליילי, הכלי שבו ניגן בילדותו, וביקש מהוריו שיקנו לו גיטרה חשמלית. הוא לימד את עצמו לנגן מהאזנה לתקליטים ולרדיו, וכשהיה בן 17 שמע שבי־בי קינג עומד להופיע בבומונט. וינטר כבר היה רגיל להיות הלבן הכמעט יחיד במועדונים השחורים של העיר, אבל בהופעה של קינג הוא עשה דבר שלא עשה קודם לכן: הוא ביקש לעלות לבמה בעצמו. קינג שאל אותו אם הוא יודע לנגן איזשהו שיר שלו, ווינטר השיב שהוא יודע את כולם. "עליתי לנגן וכשגמרתי כל הקהל נעמד ומחא כפיים", סיפר.

כמה שנים לאחר מכן וינטר כבר ניגן לפני קהלים הרבה יותר גדולים. ב-1968 הוא הופיע במועדון המפורסם פילמור איסט בניו יורק, ושם ראה אותו נציג של חברת התקליטים קולומביה, שהחתימה אותו מיד על חוזה הקלטות. הנגינה המעולה והבוערת, הקול המחוספס ורב העוצמה, המראה יוצא הדופן - כל אלה הפכו את וינטר לאחד ממוזיקאי הבלוז המפורסמים ביותר בעולם. ב-1969 הוא הופיע בוודסטוק.

בתחילת שנות השבעים הקריירה של וינטר ניזוקה בשל התמכרותו להרואין, אבל ב-1973 הוא נגמל ובהמשך העשור הופיע והקליט בהצלחה רבה. אחד השיאים של וינטר בשנות השבעים היה שלושת האלבומים שהפיק למאדי ווטרס, אלבומים שהחזירו את ענק הבלוז המבוגר לתודעה אחרי שנים של דשדוש.

אוהדי הבלוז, שיתעצבו בוודאי לשמוע על מותו של וינטר, יכולים להתנחם בכך שהם זכו לראות אותו בהופעה לפני שנה במועדון הבארבי. בגיל 69 הוא כבר לא היה החיה הלבקנית הרעה שהיה ב-1969 או ב-1977. האצבעות שלו היו יותר מהוססות, וקולו איבד את כוח הדחיפה האדיר שהיה לו בצעירותו. אבל חרף הנסיגה הטבעית והצפויה בהיבטים האלה, המהות של וינטר כאמן וסגנון הנגינה שלו נותרו על כנם, והיה תענוג גדול להיות עד להשתמרות הזאת. זאת לא היתה הנגינה המשומנת והנקייה שאנחנו מכירים מהופעות של כוכבי גיטרת בלוז. אם את הנגינה שלהם אפשר להמשיל לדרך מהירה, שלא לומר נתיב אגרה, וינטר ניגן כמו דרך עפר. הוא לא השתמש במפרט רגיל אלא במפרט אגודל, ששיווה לפריטה שלו איכות חופשית ובלתי מרוסנת. הצליל שלו - בשרני ומגורז - חדר אל מתחת לסרעפת.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ