בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להקת "ואן טו מני" מחברים בין יעקב שבתאי וה"בלאק קיז"

אלבום הבכורה של "ואן טו מני" הוא הדבר הכי צונן שיצא בזמן האחרון מהמקרר המזמזם של המוזיקה העצמאית בישראל. בראיון עמם מספרים חברי הלהקה איך הכל החל מוויכוח על ספר של יעקב שבתאי

11תגובות

קוביות קרח שמופיעות בשיר הראשון של אלבום רוקנרול נמסות בדרך כלל עד השיר השלישי, או החמישי, או השביעי. התאוצה ההתחלתית פוחתת, הקצב מואט, שירים פחות טובים צצים פתאום ומפלס ההתלהבות יורד.

אבל לא אצל להקת "ואן טו מני", שאלבום הבכורה שלה הוא הדבר הכי צונן, במובן הטוב של המלה, שיצא בזמן האחרון מהמקרר המזמזם של המוזיקה העצמאית בישראל. האלבום, שנקרא כשם הלהקה, נפתח בשיר "Ice cubes". הסולנית טליס קליין שרה במתיקות ממזרית:I'd like to see the show of ice cubes dancing in my glass / I'd like to sing along with the weeping sound of broken hearts. מיד אחר כך נכנסים הגיטרה, הבס והתופים, והשיר מתחיל לדהור עם מינון מדויק של חיוך פופיסטי ושריטה פאנקיסטית.

זאת יריית פתיחה כל כך מוצלחת, שהמאזין פשוט יודע שקוביות הקרח ימשיכו לרקד במצבן המוצק לכל אורך האלבום. זה באמת מה שקורה, וזה כמובן לא סותר את העובדה שגם הלבבות ממשיכים להישבר. בשיר הלפני אחרון, כשקליין מפנטזת על מציאות שבה צעירים ישראלים יכולים לשתות את הבירה שלהם בביירות, הבקבוק המטאפורי שממנו היא לוגמת מכוסה עדיין בדוק של קרח. אותה קרירות תוססת של אלכוהול מרווה נשמרת גם בשיר האחרון, "Friends", כשקליין מטיחה בפניו של בן זוג שמשעמם אותה: My friends are more fun, so tell me you expect me to choose.

דודו בכר

העקיצה הזאת מנסחת בלי להתכוון את ההבדל בין "ואן טו מני" לבין חלק גדול מיוצרי והרכבי האינדי הישראליים. היוצרים האלה, שמבטאים את עצמם ברצינות תהומית ובלי יותר מדי גרוב, הם הבן זוג המייבש, ואילו הלהקה של קליין, הגיטריסט טל א' אברהם, הבסיסט שחף ינון והמתופפת ניצן גולדברג – שמנגנת רוקנרול פופי קל תנועה וגזור היטב – היא החברים שהרבה יותר כיף להיות במחיצתם.

כפי שאפשר להבין מעולם הדימויים של "ואן טו מני", הסיפור של הלהקה התחיל בבר. קליין היתה עד לא מזמן הבעלים של הבר התל־אביבי קוזה נוסטרה, ושם היא פגשה את אברהם. הם פתחו מיד בוויכוח על טיבן של שתי יצירות – "זיכרון דברים" של יעקב שבתאי ו"Brothers", אלבומה של להקת "בלאק קיז". "אני חשבתי שזה אלבום מדהים. סוף סוף רוקנרול כמו שאני רוצה לשמוע", אומרת קליין. "טל אמר שזה אלבום גרוע וש'זיכרון דברים', שבדיוק קראתי אז, זה ספר גרוע. חשבתי: 'מי זה הבחור הזה? כאילו, אל תדבר אתי בכלל'. אחרי כמה ימים נפגשנו שוב. אני אמרתי לו 'טוב, קראתי, זה באמת חרא ספר', והוא אמר 'טוב, הקשבתי שוב, זה באמת אחלה אלבום. את רוצה אולי לעשות מוזיקה ביחד?'".

קליין ואברהם צירפו אליהם את הבסיסט שחף ינון, שניגן עם אברהם בלהקת קאוורים לשירים מהפיפטיז, ואת המתופפת ניצן גולדברג. "הספק היחיד שהיה לי לגביה כששמענו אותה מתופפת היה שהיא לא שותה", צוחקת קליין. "כל מערכות היחסים בלהקה מבוססות על אלכוהול. אבל בסוף שברנו אותה".

שירים סוחפים וקלילים לא תמיד נשלפים מהשרוול. לפעמים עובדים עליהם בפרך, ורק אחר כך מכסים את הזיעה. אבל לא במקרה של "ואן טו מני". כשקליין ואברהם מדברים על השירים שכתבו מיד אחרי הפגישה ההיא בבר, וגם על השירים שהם כותבים כיום, הם מתארים תהליך יצירה מהיר ונטול מכאובים. קליין כותבת טקסט, היא ואברהם נפגשים, אברהם יוצר גרוב ומהלך אקורדים על גיטרה אקוסטית, מיד מוצאים מנגינה, מקליטים בטלפון ואז מכנסים את הלהקה בחדר חזרות, ינון וגולדברג מוסיפים את התרומה שלהם, וזהו, יש שיר.

התפקיד הקטן של "בלאק קיז" בסיפור ההתהוות של "ואן טו מני" משקף את הזיקה של הלהקה לתחיית הרוקנרול של תחילת העשור הקודם. בקצב של השירים ובחדות של הגיטרות אפשר לשמוע את ההשפעה של הגל הזה, שהובילו להקות כמו "בלאק קיז", "סטרוקס", "וייט סטרייפס", "פרנץ פרדיננד" ו"ארקטיק מאנקיז". "אנחנו באמת מגיעים משם, זה מה שצילצל לנו באוזניים", מאשר אברהם, שמתעניין איך היתה ההופעה של להקת ה"הייבס", שחיממה את ה"פיקסיז" בחודש שעבר באיצטדיון בלומפילד. על ה"פיקסיז" הוא לא שואל. "אני מבין את החשיבות שלהם, אבל את ה'הייבס' אני אוהב", הוא אומר.

תחיית הרוקנרול של העשור הקודם היתה אמורה להשפיע בצורה עמוקה על האינדי הישראלי, שהתהווה סביב אותן שנים, אבל בפועל אין הרבה להקות אינדי ישראליות שהושפעו באמת מהגל הזה. נדמה שגם אין קהל גדול שמחפש את הגישה הזאת אצל הרכבים מקומיים. כש"ואן טו מני" הופיעו לפני שנתיים בפסטיבל אינדינגב ולפני שנה בפסטיבל יערות מנשה, ההופעות שלהם סחפו את הקהל, אבל בשגרה הם עדיין לא הצליחו לפרוץ אל המעגלים הנרחבים של אומת האינדי, שלא לדבר על הקהל הכללי.

הופעת ההשקה של האלבום החדש שלהם תתקיים ביום רביעי (23.7) בפסאז' בתל אביב, מועדון שהם אוהבים ושבעליו תמכו בהם. על סמך המוזיקה הסוחפת והקומוניקטיבית, אפשר היה לחשוב שהלהקה יכולה למלא מועדון גדול יותר כמו הבארבי, אבל קליין ואברהם אומרים שמספר כזה של קהל עדיין לא התגבש סביבם. אולי זה יקרה בקרוב אם עורכים ברדיו יעשו את הדבר הנכון וייתנו לקוביות הקרח לרקד בשידור.

אולי בלדה היתה יכולה לעזור, אבל ל"ואן טו מני" אין בלדות. "אנחנו מנגנים ז'אנרים שונים של מהר, הכל די אפרי (מלשון up) באלבום הזה", אומר אברהם. "אבל יש לנו שיר אחד במינור", מעירה קליין. "הוא התחיל אחרת, אבל אז מישהו אמר 'זה שיר נורא עצוב, למה הוא לא במינור?', ושינינו".

כשקליין אומרת את הדברים האלה אברהם נע בחוסר נוחות בכיסאו. "זה לא מינור, זה דורי", הוא אומר בשקט (הסולם הדורי הוא אחד הסולמות הפחות שמישים בעולם הפופ).

מישהו כאן למד ברימון.

"נכון. אל תכניס את זה לכתבה", מחייך אברהם.

לפחות לא סולם פריגי (עוד סולם לא שמיש).

אברהם: "ממממ... האמת שיש גם פריגי, בשיר 'Beer in Beirut".

קליין תוקעת באברהם מבט של "מה פתחת לי פה אקדמיה" ואומרת "ההבנה המוזיקלית שלי אפסית". אולי ההבנה התיאורטית, כי השירה של קליין, שבולטת לטובה על רקע החיוורון הכללי של זמרות אינדי, מעידה על הבנה אינטואיטיבית מצוינת. יש לה שליטה ריתמית מרשימה והבעה קולית שמשלבת רוך וכוח. היא יכולה להיות גם ממזרית וגם רגישה. ב"Junk in the jungle" היא שרה

"oh Mommy, I would like to get kissed before I'm fucked". "ישבתי עם חברה בבר. היה מוקדם אבל כבר היינו שתויות. ואז היא פתאום אמרה את המשפט הזה והוא נכנס לשיר", אומרת קליין.

מהשירים שאת כותבת בוקע חשד מסוים במערכות יחסים.

"מדויק", אומרת קליין, ואברהם מעיר: "כל השירים של טלי נכתבים מנקודת מבט של מישהי שהשלימה עם העובדה שהמצב מסובך". "אני מתעניינת בספק", ממשיכה קליין. "ספק זה הדבר האולטימטיבי. אני לא מאמינה בשחור ולבן. אני מאוד נהנית להיות מאוהבת, אני גם נהנית להיות בדיכאון, אבל העניין והמתח נמצאים בספק. במצבים המסובכים. נגיד את נמצאת בפרידה, ואת אמורה להיות בדיכאון, אבל את חווה את הימים הכי טובים בחיים שלך. לא תמיד הדברים הם כמו שמספרים לנו. חשוב שהילדים יידעו את זה. הם מקבלים כל הזמן מסרים מבלבלים".

דודו בכר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו