בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גיל אלדמע, 2014-1928

אלדמע, חתן פרס ישראל, היה מחשובי מעצביו של הזמר העברי

10תגובות

בגיל 86 הלך לעולמו אתמול בלילה המלחין והמעבד גיל אלדמע, חתן פרס ישראל, מראשי מעצביו של הזמר העברי. אחדים מהשירים הידועים שהלחין: "חד, חד מחרב" (כותרת השיר היא "שיבולים"), "רוח ים", "אנה פנה דודך", "ויניקהו מדבש מסלע". הלווייתו תתקיים מחר (שני) ב-16:30 בבית העלמין של קיבוץ גבעת השלושה.

אלדמע, שנולד וגדל בגבעתיים, למד מוזיקה בין השאר אצל פאול בן חיים. אביו, אברהם אלדמע, היה דמות מרכזית בחיי התרבות בארץ (מורה לציור בגימנסיה הרצליה, מקים חבורת "חבר'ה טראסק", מנהל ה"עדלאידות" בתל אביב ועורך הצגות תיאטרון לקהל של מאות בחצר הגדולה של בית המשפחה בגבעתיים). אברהם נתן לשלושת ילדיו שמות הקשורים בשמחה ובמוזיקה: גיל, רן, דיצה.

במלחמת העצמאות שירת גיל אלדמע בחטיבת יפתח של הפלמ"ח, לחם בגליל והשתתף בכיבוש לוד ורמלה. בסוף המלחמה שהה במוצב ליד כוכב הירדן, נכנס למטע שקדים סמוך, דרך שם על מוקש ורגלו נקטעה מעל הברך.

בשנות ה-50 היה מורה בפנימיית הדסים, שם חיבר אחדים משיריו. ב-1960 הצטרף למחלקה למוזיקה עממית של קול ישראל, בהנהלת חנוך חסון. במסגרת עבודתו ברדיו עיבד אלדמע מאות שירים וגם הזמין חדשים. הוא גם היה חבר במקהלת "רינת", בניצוחו של גארי ברתיני, והקים עם אחדים מבכירי משתתפיה את חבורת הזמר "רננים" שהקליטה עיבודים לשירים ישראליים רבים.

דניאל רוזנבלום / ס

בפסטיבלי הזמר הראשונים היה אלדמע מנגן בפסנתר לחברי ועדת המיון את השירים שנשלחו, מאות במספר, כדי לקבוע את השירים הנבחרים שיעמדו לתחרות. עם היוודע מותו אמר חנוך חסון: "לבד מתרומותיו למוזיקה הישראלית, גיל היה האדם הכי ישר והכי הגון בעולם".

בסקירת הספר "מניפה קולית", שיצא ב-2001, ובו מבחר משיריו ומעיבודיו של אלדמע, כתב ד"ר עודד זהבי, בין השאר: "בכל עיבוד טוב באמת ישנו איזה סוד. בעיבודיו של אלדמע מצאתי תמיד איזון נכון בין נאמנות לשיר המקורי לבין אמירה אישית של המעבד. איזו הבנה אינטואיטיבית או מודעת של כמות התחכום שהמקור יכול לשאת על גבו בלי שיקרוס ברעש מחריש אוזן, איזו הצללה קולית שמעמידה את המקור, שברוב המקרים נכתב כמנגינה חד-קולית, באור ייחודי. באחדים מן השירים שעיבד הפתרונות ההרמוניים שלו טובים לאין ערוך מאלה שהציעו מלחיני השירים. הבולט בהם הוא 'נעה' של נעמי שמר: דווקא הנחיות המעבד לשינויים בקצב הזמרה, האצות והאטות, מעבירות את השיר מממד של בלדה טרובדורית עממית אל מרחב דרישות כמעט שוברטי באופיו".

לדברי נעמי שמר, שהוזכרו בכתבה של רמי רוזן על גיל אלדמע ("הארץ", 1997), אף אחד בישראל לא עשה עיבודים קוליים ברמה של אלדמע. "אתה לא יכול בשום אופן לשיר את 'הוי ארצי מולדתי', למשל, בלי הקדמה שתכניס אותך לאווירה. גיל הוא ממש מלאך שרת של השיר, לא מנסה כמו אחרים להפוך את היצירה ולהראות מי באמת בעל הבית המוזיקלי".

אהוד מנור אמר אז: "גיל הוא בעיני סמל של נועם ויופי שקרנו מהמושג 'ארץ ישראל' לפני שהמושג התחיל לסמל גם משהו מעוות ודוחה".

על 30 שנות עבודתו ברדיו אמר אלדמע, באותה כתבה, כי כתב במשך שנים אלה כ-500 עיבודים, משיר הנוקדים ("שירו שיר לגז") ועד "לבכות לך" של אביב גפן. "העיבודים נוצרו בגלל צרכים של הרדיו. כמו שבהדסים הלחנתי שירים כי זה מה שהיה צריך לחגים, כשהגעתי לרדיו עשיתי את זה כי לא היו כמעט בכלל שירים מוקלטים. אמנם היו המון שירים ששרו בכל הארץ. שירי 'הו הו', ושירי סוכנות, ושירי חגים ושירי רחוב ומה שאתה לא רוצה, אבל כשבאת לחפש שיר כזה בתקליטייה ראית שאין שום דבר. אפילו שיר כמו 'באה מנוחה ליגע' לא היה בתחילת שנות ה-60 בתקליטייה שלנו. אז התחלנו ליזום הפקות - ההקלטות - שנראו בעינינו כשליחות לאומית. הרגשנו שאנחנו בונים את התשתית של הזמר העברי".

אלדמע כתב גם מוזיקה לתסכיתי רדיו ולהצגות תיאטרון, בין השאר ל"הכנסת כלה" בבימויו של יוסי יזרעאלי בהבימה ול"בת המלך" שביימה אורנה פורת בתיאטרון לילדים ונוער (לפי "אגדת שלושה וארבעה" של ביאליק).

על מיומנותו החשובה, כתיבת עיבודים למקהלות, אמר באותה כתבה: "אתה יושב מול תווים ומוליך קולות, כלומר משתדל שכל קול ישיר מנגינה ממש משל עצמו, ופתאום, כשהמקהלה שרה את זה יש רגעים שאת האימפקט שלהם לא שוכחים לעולם".
אילו רגעים כאלה אתה זוכר, נשאל אז אלדמע, ותשובתו: "הרגע שאני זוכר במיוחד היה מזמן, בערב לכבוד איציק מאנגר בשנות ה-60. ניצחתי על מקהלת רינת ובין השאר על עיבוד לשירו של מאנגר 'תחת חורבות פולין', שהושר ביידיש. לכאורה הכל היה צפוי, אבל כשהמקהלה שרה פתאום היתה הרגשה שמתרחש משהו באולם, גם במקהלה וגם בקהל. ההתרגשות שלי היתה עצומה וזה מלווה אותי עד היום. או לפני שנתיים, כשהמקהלה הפילהרמונית של פראג הופיעה בישראל וכהדרן הם שרו את 'שלג על עירי' של נעמי שמר בעיבוד שלי. הם ביצעו את זה כמו מלאכים, בצורה שאני כמעבד יכולתי רק לחלום עליה. ממש בכיתי".

על השאלה אם אין בלבו רוגז על כך שרוב הפזמונים שעמל עליהם לא משודרים, אמר גיל אלדמע: "גם אם שירים מתו מבלי להשפיע, הזמן הוא מסנן נהדר. את המעט האיכותי הוא יודע לשמר מצוין. חבל לי רק שהיום אנשים צעירים לא נחשפים למגוון רחב של מוזיקה. פעם, כשהיה רק רדיו אחד, היה זמן להכל. חדשות ומוזיקה קלאסית, ופזמונים עבריים, ורוק בנוסח הימים ההם, וכשהיה מגיע חג היו מוצאים זמן לשדר שירי חגים, ונשאר זמן אפילו לחידונים ולהתעמלות בוקר. היום יש כאילו פרדוקס: המון תחנות אבל רובן מציעות אותו דבר - אקטואליה לאורך היום ובלילות שדרים שמשוחחים בסגנון אישי על בעיות אישיות של מאזינים. נכון שיש קול המוזיקה, אבל אני בספק אם זה מגיע לנער ישראלי ממוצע. אני חושש שנער ממוצע לא נחשף אפילו למוזיקת לילה זעירה".

את ויקי, רעייתו, הכיר אלדמע באר"הב, ארץ הולדתה וגידולה, כאשר עבד כמדריך במחנות נוער ציוניים שם, ונשא אותה ב-1960. הוא השאיר את ויקי ואת ארבעת ילדיהם (לירית, ירון, אביב ורינת) וגם נכדים, וכן את אחיו רן ואת אחותו דיצה. בנו של גיל אלדמע, אביב, אמר ל"הארץ" אתמול: "אבא היה מעורב בכל מה שקשור בתרבות בכלל, בעיקר ספרות, לא רק במוזיקה. בילדותנו היה קורא לנו סיפורים, לאו דווקא את השגורים המובנים מאליהם, למשל מתוך 'ספר האגדה' של ביאליק. אנחנו משפחה לא דתית בשום אופן, אבל בכל יום שישי ישבנו יחד ושרנו שירי שבת. מוזיקה קלאסית מערבית? כמובן, היה לו אוסף תקליטים גדול, היה מאזין מושבע. אם תאזין לעיבודים שלו לשירי זמר עבריים – החינוך הקלאסי בולט בהם".

לצד המלחין יחזקאל בראון, אשר מת לפני כחודש, היה אלדמע החשוב שבמעבדי הזמר העברי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו