שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פרידה מחצוצרן הג'ז הגדול קלארק טרי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

חצוצרן הג'ז הגדול קלארק טרי מת ביום שבת והוא בן 94. טרי, מהענקים האחרונים שנותרו מתור הזהב של הג'ז, השפיע על דורות של חצוצרנים. הוא היה מהג'זיסטים היחידים שניגנו גם בתזמורת של דיוק אלינגטון וגם בזו של קאונט בייסי, הוא היה המוזיקאי השחור הראשון בתזמורת המהוללת של תוכנית הטלוויזיה "Tonight show", הוא תרם להפיכתו של הפלוגלהורן לכלי רווח יחסית בג'ז, הוא היה מורה דרך של מוזיקאים חשובים ובהם מיילס דייוויס וקווינסי ג'ונס, והנוכחות הבימתית השמחה ומלאת ההומור שלו, שלא עמדה מעולם בסתירה למוזיקליות עילאית, הפכה אותו למוזיקאי אהוב ביותר, הן על הקהל והן על עמיתיו המוזיקאים.

טרי לא היה מוזיקאי חדשן, ועל כן הוא לא מוזכר לעתים קרובות כבעל השפעה גדולה על מוזיקאים אחרים (מה גם שבכלי שלו יש שלושה מגדלורים דגולים בדמותם של לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי ומיילס דייוויס). אבל טרי השפיע על חצוצרנים רבים, ובהם החצוצרן הישראלי איתמר בורוכוב, שאומר עליו: "הוא היה חצוצרן מושלם. היתה לו יכולת טכנית מרהיבה. הוא היה לדעתי הווירטואוז הכי גדול בחצוצרה אי פעם".

קלארק טרי. השפיע על דורות של חצוצרניםצילום: אי־אף־פי

הווירטואוזיות לבדה לא שווה הרבה. לטרי, אומר בורוכוב, היו עוד כמה תכונות שהפכו אותו לחצוצרן גדול. "היתה לו שליטה עצמית מופלאה. הוא היה תמיד רגוע מאוד, ותמיד במיטבו. מה שנקרא בג'ז 'In the zone'. היתה בנגינה שלו גם שמחת חיים שאין אצל הרבה נגנים. שמחת חיים וסווינג אדיר. כששמעת אותו מנגן, מיד רצית לרקוע ברגליים, לזוז, לרקוד. הוא היה מאסטר אמיתי. כמו מלאך שמנגן בחצוצרה".

טרי נולד ב-1920 בסנט לואיס, הילד השביעי בין 11 אחים. הוא ניגן בלהקות מקומיות בסנט לואיס, אחר כך הופיע בכל ארה"ב עם הזמר והסקסופוניסט אדי וינסון, וב-1948 הצטרף לתזמורת של קאונט בייסי, שבה נשאר עד תחילת שנות החמישים, אז קיבל הזמנה להצטרף לתזמורת של דיוק אלינגטון. הוא ניגן אצל אלינגטון לאורך כל שנות החמישים, אבל היה מתוסכל מכך שלא קיבל מספיק תפקידי סולו. "זה היה עניין של ותק", סיפר, "והיו בערך עשרה נגנים לפני".

בסוף שנות החמישים טרי היה למוזיקאי השחור הראשון בתזמורת של התוכנית של ג'וני קארסון, ובכך עזר לשבור את "מחסום הצבע" שמנע ממוזיקאים שחורים לנגן בתזמורות של האולפנים הגדולים בניו יורק. חוש ההומור ויכולת האלתור הבימתית של טרי גרמו לו להתבלט בתוכנית של קארסון, ואותן תכונות הן שהובילו להקלטתו המקרית של השיר ההיתולי "Mumbles", שהיה ללהיט הגדול ביותר שלו.

בד בבד עם העבודה בתזמורת של "Tonight show" טרי נהפך, בגיל מבוגר יחסית, לסולן אהוב ומצליח ולסיידמן שניגן עם כולם, כמעט בכל הסגנונות. בתחילת שנות השבעים הוא עזב את התזמורת הטלוויזיונית, הקים ביג בנד משלו והופיע בכל העולם: אסיה, אפריקה, דרום אמריקה. הוא גם היה מחנך רב פעלים במסגרות אקדמיות שונות, וזאת עשרות שנים אחרי שחנך בצורה בלתי רשמית את מיילס דייוויס הצעיר, אף הוא יליד סנט לואיס. החיוך הנצחי שלו לא מש מפיו גם בזקנתו. הכותרת של אחת הכתבות שפורסמו עליו במגזין הג'ז "דאונביט" היתה "מדוע האיש הזה כל כך שמח?"

טרי המשיך לנגן גם בעשור התשיעי לחייו, ומבקר הג'ז גארי גידינס, שראה הופעה שלו בתחילת העשור הקודם, כתב עליה כך: "בטיפשותי חשבתי שהחולשה של רגליו תעיד גם על היכולת המוזיקלית שלו. ובכן, אלוהים אדירים, ברגע שהוא התחיל לנגן הלסת שלי צנחה אל חיקי – הוא נשמע כמו שרק קלארק טרי יכול להישמע: כל צליל היה מוצק וקורן, נינוח ושנון, והפראזות זרמו בין האקורדים כאילו הן משייטות על רפסודה של ביטחון".

בדצמבר 2014, ביום הולדתו ה-94, טרי כבר היה מאושפז בבית חולים, ותזמורת הג'ז של מרכז לינקולן בניו יורק, בהנהגתו של וינטון מרסליס (עוד תלמיד בולט שלו), באה אל בית החולים כדי לנגן לכבודו. סרטון ביוטיוב מראה את האירוע הזה. אחד־אחד ניגשים חברי התזמורת כדי לברך את טרי, ששוכב במיטתו וכבר לא יכול לדבר, ובעצם כדי להיפרד ממנו, חודשיים לפני מותו בסוף השבוע הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ