שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אליסה ג' רובין ואורליאן ברידן
ניו יורק טיימס
אליסה ג' רובין ואורליאן ברידן
ניו יורק טיימס

השיר הצרפתי "Toute La Vie" (כל החיים) היה אמור לגייס תרומות, לא לעורר מהומה. אבל מאחר שבשיר, שהוקלט לקרן צדקה צרפתית, משתתפות שתי להקות – להקה של זמרים צעירים שמתלוננים, ולהקה אחרת של זמרים־סלבריטאים מבוגרים יותר, הנוזפים בהם – התחוללה בעקבותיו סערה שחשפה פילוג בין־דורי בחברה הצרפתית.

"יש לכם הכל – שלום, חירות, תעסוקה מלאה", שרים הצעירים שבחבורה. "לנו יש אבטלה, אלימות ואיידס".

"כל מה שיש לנו עשינו במו ידינו", עונים הסלבריטאים המבוגרים. "עכשיו תורכם – אבל כדאי שתתחילו להשקיע!"

הקליפ של השיר "כל החיים"צילום: צילום מסך מתוך ער

את השיר כתב כוכב מוזיקה משנות ה–80, ז'אן־ז'אק גולדמן, כדי לגייס כספים לארגון ידוע, Les Restaurants du Coeur – מסעדות הלב – המנהל מוקדי חלוקת אוכל לנזקקים. קליפ של השיר הועלה בשבוע שעבר ליוטיוב וזכה לפופולריות רבה ברשתות החברתיות, עם יותר מ-2.6 מיליון צפיות. אבל הוא גם ספג יותר מאלף תגובות שליליות בפייסבוק ועשרות אלפי הודעות בטוויטר, והצית בצרפת ויכוח ציבורי טעון ומלא מרירות.

הצעירים נעלבו מכך שהם מתוארים בשיר כעצלנים וכמי שאינם מוכנים להתאמץ בחיים; המבוגרים מתייחסים בזלזול למכשולים הניצבים בפני הצעירים.

השיר "פטרוני", "ריאקציונרי" ו"אנטי־צעירים", אמר מארק־אורל באלי, מבקר מוזיקה בשנות העשרים לחייו שכותב במגזין המוזיקה "Les Inrocks", בדיון טלוויזיוני על השיר שהתקיים בערוץ BFM טי־וי.

להקת הזמרים המבוגרים וסלבריטאים אחרים, המכונה Les Enfoirés – המניאקים, בתרגום חופשי – מקליטה שיר לארגון הצדקה בכל שנה. הם אף פעם לא נחשבו לפורצי דרך מבחינה מוזיקלית. השיר שהוקלט השנה, אף שיש לו מקצב קליט, אינו יוצא מכלל זה. מתברר גם שהציבור אינו רואה ביוזמה שלהם פרשנות רצינית על החברה הצרפתית.

לורה סלימאני, העומדת בראש סיעת הצעירים במפלגת השלטון הסוציאליסטית בצרפת, אמרה שלדעתה מלות השיר הן פשוט בחירה לא מוצלחת מצד גולדמן. ועם זאת, לדבריה, הן התפרשו כעלבון לצעירים. "קצת בעייתי לנזוף בצעירים על שהם לא 'משקיעים' כשיש 25% אבטלה בקרב צעירים מתחת לגיל 25, וכש-22% מהם חיים מתחת לקו העוני", אמרה. היא גם ציינה שצעירים בצרפת אינם זכאים לקצבאות סעד שצרפתים מבוגרים מקבלים אם הכנסתם נמוכה או אם אין להם הכנסה כלל.

במבט ראשון, המתחים הבין־דוריים בצרפת מזכירים במידת מה את המתחים האופפים את בני דור המילניום בארצות הברית – ילידי שנות ה–80 וה–90, שמתחתנים מאוחר, מאריכים את שנות הלימודים ועדיין מתקשים למצוא עבודה.

אבל ההשוואה אינה במקומה, לטענת סוציולוגים ופובליציסטים בצרפת. פער ההכנסות בין הדורות בצרפת גדול עוד יותר מבארצות הברית, כך אומר לואי שובל, סוציולוג צרפתי שעובד גם באמריקה בענייני אי־שוויון בהכנסות וסוגיות אחרות. בנוסף, אומר שובל, הכלכלה האמריקאית מתאוששת, ואילו שיעור האבטלה בצרפת הולך וגדל מ-2008, ומסתובב סביב 10% בשנתיים האחרונות. "בארצות הברית, לבני ה-25 יש הרבה אפשרויות", הוא אומר. "באופן כללי הרבה יותר טוב בארצות הברית להיות צעיר מאשר להיות מבוגר. בצרפת יש מגמה אחרת לגמרי: יש לנו יותר ויותר אזרחים צרפתים צעירים משכילים, והם מתמודדים עם מצוקה כלכלית אף על פי שהם משכילים יותר מההורים שלהם".

המסים שמשלמים הצעירים בצרפת מוקדשים למימון קצבאות לגמלאים, שהצעירים סבורים שהם עצמם לא יזכו לקבל אותן, מוסיף שובל. הנמרצים והפיקחים שבהם מוצאים עבודה, הוא אומר, אבל במקרים רבים זה קורה רק אם הם עוזבים את צרפת ועוברים לבריטניה, לאוסטרליה או לארצות הברית.

ומה שמחריף את הבעיה, אומר אוליבייה גלאן, סוציולוג מהמרכז הלאומי למחקר מדעי, מוסד במימון ממשלתי, היא הנטייה הקיימת בצרפת לייחס חשיבות גדולה למעמד חברתי. התחלופה במקומות העבודה נמוכה, ולכן אין הרבה משרות פנויות, והמצב מתסכל את הצעירים, המתקשים לחדור לשוק העבודה, להגיע להישגים ולהתקדם.

כל אלה, לדברי שובל, מביאים לכך שהצעירים בצרפת לא רק כועסים אלא זועמים – ואינם רואים בעין יפה את ההטפות המוזיקליות של המבוגרים, בייחוד כשהמבוגרים האלה הם מוזיקאים שהצליחו ונחשבים לאמידים.

התגובות בטוויטר מעידות שהשיר הרגיז אנשים מכל הגילים. "בתי שלחה קורות חיים ל-200 מקומות עבודה ולא קיבלה אפילו תשובה אחת... אה, כן, אבל יש לה את #כל החיים! בושה!" כתב הורה נרגז אחד.

"בני דור הבייבי־בום שמטיפים לצעירים ואומרים להם שהם בני מזל, 'אתם תשלמו על הפרישה שלנו'", נאמר בהודעת טוויטר מקנטרת אחרת.

כמה מאנשי Les Enfoirés טענו שהשיר אינו מייצג אותם, ואילו אחרים הגנו עליו בפומבי. גולדמן, שהופתע מהמהומה שעורר השיר, פירסם באתר הלהקה הודעה בנימה פייסנית, הטוענת שמלות השיר משקפות גישות חברתיות נרחבות ולאו דווקא את תחושותיהם של הזמרים. לפי ההודעה, Les Enfoirés "משחקים תפקיד של מבוגרים שמגיבים, כמו שקורה יותר מדי פעמים, בהשתמטות מאחריות ובהתנהגות בחוסר תום לב, מתוך תקווה שהצעירים יצליחו יותר".

אבל עד כה הצעירים שבמאזינים אינם משתכנעים מההסבר. הדבר היחיד שהם שומעים בשיר, הם אומרים, הוא ניסיון לחמוק מאחריות על הנימה המתנשאת בשיר.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ