שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ככה אחמיץ את הופעת הפרידה של בלאק סבאת'

תיאורטית יש זמן להתארגן על עלייה לרגל, אבל בטח לא אשיג כרטיס. משהו ישתבש. אני חש בכל גופי שלא אהיה בהופעה הזאת של אחת הלהקות האהובות עלי

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

השבת השחורה, הלהקה שהמציאה את הרוק הכבד, סוגרים את הבסטה אחרי 47 שנה. לא מבין את זה. לא יכלו להתעגל ל–50 כמו בני אדם נורמלים?

אתמול נכחתי בהרצאה בנושא קיית בוש שהעבירה שדרנית רדיו הקצה, נועה ארגוב, במסגרת "החוג לתולדות המוסיקה". זה לא עניין של מה בכך. כשבוש חזרה להופיע בספטמבר האחרון אחרי 35 שנים של היעדרות מהבמה, הייתי בין אלה שלא הצליחו להשיג כרטיס. התאבלתי. כלומר, ברצינות. מדובר באחת המוזיקאיות האהובות עלי בכל הזמנים. אחרי שהבנתי שלא אהיה בהופעה, הפסקתי להאזין לה לכמה חודשים. רק לאחרונה חזרתי אליה, וההרצאה הזכירה לי שאני חייב אותה בחיי גם אם חיי הרוסים.

בלאק סבאת'צילום: רויטרס

סך הכל אין לי יותר מדי על מה להתלונן. זכיתי לראות את רוב הלהקות האהובות עלי, במקרים מסוימים יותר מפעם אחת. ראיתי את "ספולטורה" בסיבוב האחרון של ההרכב הקלאסי שלהם. ראיתי את פי.ג'יי הארווי שלוש פעמים. את "מיניסטרי" ארבע פעמים. את "קילינג ג'וק" חמש. את גרי ניומן שמונה. ואת "מוטורהד" לפחות עשר פעמים. הכל דבש. ובכל זאת נותרו כמה גביעים קדושים שחמקו מאחיזתי עקב מזל רע או שאננות.

כש"פוגאזי" עברו בלונדון ב–2002 במסגרת סיבוב ההופעות האחרון שלהם אני גרתי שם. אין לי מושג למה לא הייתי בהופעה. אולי בדיוק ביקרתי בארץ? מה שלא יהיה, מחדל מטורף. ה"ראמונס" הפסיקו להופיע לפני שעברתי ללונדון אבל תיאורטית אם ממש הייתי רוצה הייתי יכול לתפוס אותם, ולא עשיתי זאת. היה גם אסון אחד שלא היה באשמתי: הייתי אמור לראות את "קיס", אחת ולתמיד, בפסטיבל דאונלואד הבריטי לפני כמה שנים, והטרמפ שלי הבריז לי. הוא מודע לכך שפשע בקנה מידה של האג ומאז מקדיש את חייו ללהזמין אותי להופעות עד ששנינו נרגיש שהפיצוי השתווה למה שהפסדתי בגללו. אה, וגם הייתי אמור להיות נוכח ב–1:1 ההיסטורי של הפועל תל אביב נגד צ'לסי ולא הלכתי כי לא הבנתי איפה קונים כרטיסים ובמקום לברר שכנעתי את עצמי שבטח נפסיד. היי, אולי אם הייתי מגיע היינו מפסידים.

ועכשיו "בלאק סאבת'" מכריזים שההופעה הבאה שלהם תהיה האחרונה, במסגרת פסטיבל אוזפסט יפן, ב–22 בנובמבר. תיאורטית יש זמן להתארגן על עלייה לרגל, אבל אני בטח לא אשיג כרטיס. משהו ישתבש. אני חש בכל גופי את זה שלא אהיה בהופעה הזאת. היו לי כמה וכמה הזדמנויות לראות אותם אבל זלזלתי. חשבתי שהם איתנו לנצח. מדובר בלהקה הכי מתאחדת בעולם. האיחוד האחרון התרחש לפני שנתיים.

לא חסרו רמזים עבים מאד לכך שהעניין לא יימשך לנצח. זה התחיל בכך שזו היתה הפעם הראשונה שבה ההרכב המקורי לא מתאחד במלואו: המתופף ביל וורד הסתכסך באופן פומבי ומכוער עם שאר חברי הלהקה על רקע זה שמשלמים לו פחות, והם פשוט אמרו פאק איט ויצאו לסיבוב בלעדיו. ואז התברר שהגיטריסט טומי איומי, האיש שהריפים שלו שרפו למליוני בני אדם את המוח, חלה בסרטן. מספר הופעות בוטלו, אבל אז איומי אמר פאק איט והשלושת־רבעי איחוד יצא לדרך. בניגוד לכל השיבושים, הלהקה הקליטה אלבום חדש, "13", הראשון מאז 1995, והראשון מאז 1978 בהרכב המקורי. יותר מזה, האלבום היה טוב.

הלהקה הזמינה את וורד לחזור לשורותיה להופעה האחרונה. התירוץ שלי ללהפסיד את האיחוד עד עכשיו היה "מה זה שווה בלי וורד". וורד עוד לא נתן את הסכמתו אז יש עוד סיכוי שהתירוץ יתפוס. אה, וכדי לסבך את העניינים עוד קצת, הם עובדים על אלבום נוסף, שוב עם המפיק ריק רובין. אולי זו לא תהיה ההופעה האחרונה? יש לי הרגשה שכן. יותר חשוב, אני פשוט יודע שאני לא אהיה שם. מתחיל לעבוד באינטנסיביות על לשכנע את עצמי שאני בכלל לא כזה אוהב את בלאק סאבת'.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ