תיבת האוצר של תלוניוס מונק

מארז של 15 דיסקים ממיטב יצירתו של הפסנתרן הדגול הוא מוצר יקר, אבל המוזיקה שווה זהב

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תלוניוס מונק בניו יורק, 1964, עם הברונית פנוניקה קניגסווטרצילום: BEN MARTIN

למארזים שכוללים מספר גדול של דיסקים קוראים בדרך כלל קופסה, אבל במקרה הזה המונח הראוי הוא תיבה. תיבת אוצר. "ההקלטות המלאות של תלוניוס מונק בחברת ריברסייד", מארז של 15 דיסקים ממיטב יצירתו של פסנתרן הג'ז הדגול, הוא מטבע הדברים מוצר שעולה הרבה כסף – מחירו נע סביב 500 שקל – אבל המוזיקה שווה זהב. הקופסה, שכוללת את כל ההקלטות של מונק מ-1955 עד 1961, היא ככל הנראה הסיכום האולטימטיבי של אחד מגופי היצירה המופלאים ביותר בתולדות הג'ז, והיא משרטטת דיוקן שלם של אמן שהמציא שפה מוזיקלית יחידה במינה, עם תפישה פרטית ומרהיבה של קצב, מלודיה, שקט ודיסוננס. מוזיקה עקמומית ואקסצנטרית, לימד אותנו מונק, יכולה להיות גם המוזיקה היפה ביותר. אין לכך עדות משכנעת ומקיפה יותר מתיבת האוצר המוזיקלית הזאת.

הקופסה, שראתה אור לראשונה בתחילת שנות התשעים ויוצאת עכשיו במהדורה מחודשת, מתעדת את תקופת השיא בקריירה של מונק, שבה הקליט בחברת ריברסייד. חברות התקליטים הקודמות שלו, בלו נוט ופרסטיז', אמנם שיווקו אותו כגאון, אבל לא השכילו להפיק ממנו את המיטב. אנשי ריברסייד, ובראשם המפיק אורין קיפניוז, שמת לפני כמה חודשים בגיל 91, העניקו למונק סביבת הקלטה יצירתית ותומכת, שהיתה נחוצה לו באופן מיוחד מכיוון שבשל התנכלויות המשטרה הניו יורקית נאסר עליו להופיע במועדונים במשך תקופות לא קצרות. מעמדו של מונק עם החתמתו בריברסייד היה כל כך שולי, שאנשי החברה העדיפו ששני האלבומים הראשונים שלו יכללו חומרים לא מקוריים. אבל עד מהרה הם הבינו שמונק הוא מלחין שאין כדוגמתו. "Brilliant Corners" מ-1956 היה האלבום הראשון של מונק בריברסייד על טהרת החומר המקורי, ובחמש השנים הבאות יצאה שורה ארוכה של אלבומים שהמלה "מבריק" קטנה עליהם בכמה מידות. נגני הליווי הם אלמונים כמו ג'ון קולטריין, סוני רולינס, ארט בלייקי, מקס רוץ' וקולמן הוקינס. בפעם האחרונה: אוצר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ