שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המוזיקה של "ביץ' האוס" נשמעת כמו ממתק

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: Redferns / Getty images
בן שלו
בן שלו

שלמה גרוניך קרא לאחד התקליטים הנפלאים שלו "צמר גפן מתוק". חברי הצמד האמריקאי "ביץ' האוס" לא שמעו מן הסתם על גרוניך, אבל השירים שלהם נשמעים כמו הממתק הוורוד והצמרירי.

יש להם נוסחה פשוטה — מנגינה קטנה, עיבוד מינימליסטי וקול רך ומרחף — אבל לאט לאט, בסבלנות רבה, המכונה מגלגלת את הנוסחה הזו בתוך האוויר החם והיא מתחילה לספוח אליה עוד ועוד שכבות, עד שמתקבל מבנה בעל נפח אוורירי.

המוזיקה שנוצרת על ידי המנגנון הזה, לפחות באלבום החדש של "ביץ' האוס", מתאפיינת בשתי תכונות עיקריות: מתיקות ומלנכוליה, שילוב אופייני לסגנון ה–Dream Pop. זה שילוב מצוין — המתיקות לא מאפשרת למלנכוליה לגלוש אל אזורי היגון, ואילו העצב מונע מהמתיקות להיגמר בהרעלת סוכר.

שמו העצוב־מתוק של האלבום החדש הוא "Depression Cherry", דובדבן דיכאון, אבל חובבי פופ חלומי עשויים להפיק ממנו שמחה ונחמה.


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ