שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
פתאום הקיץ תם

למה באמת התפרקו "הפרברים"? חילופי האשמות בין אורי הרפז ליוסי חורי

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי הרפז (מימין) ויוסי חורי ב-1981. רק הד קולםצילום: רחל הירש
בן שלו
בן שלו

לפני כשש שנים, זמן קצר אחרי שנחום היימן ודובי זלצר זכו בפרס ישראל, התקיים לכבוד שני המלחינים קונצרט במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. צמד "הפרברים", שהפליא לבצע רבים משיריו של היימן, השתתף כמובן בערב החגיגי. באחת החזרות לקראת ההופעה, בזמן ש"הפרברים" חיכו לתורם, אורי הרפז שמע את התזמורת מנגנת את "שיר בארבעה בתים", שירם של היימן ואהוד מנור שהתפרסם בביצועה של אילנית.

הרפז, אחד משני "הפרברים", לקח את הגיטרה שלו והתחיל לנגן את השיר לעצמו. עם או בלי קשר לביצוע התזמורתי, הוא אילתר על המקום עיבוד לביצוע אינסטרומנטלי של "שיר בארבעה בתים" בגיטרה בלבד. הקלות שבה העיבוד התהווה הפתיעה אותו, וכשהוא חזר לביתו הוא ניסה והצליח להכין עיבוד לשיר נוסף של היימן, אף הוא לביצוע בגיטרה בלבד, ללא שירה. זה היה הרגע שהוליד את "גיטרה היא לפעמים געגועים — אורי הרפז מנגן נחום היימן", אלבומו החדש והיפה של הרפז.

הרפז. הקושי לעבור מהצליל הגבוה של גיטרת רקינטו לגיטרה קלאסיתצילום: תומר אפלבאום

השדה הירוק של "שיר בארבעה בתים" (שורות הפתיחה הן "בשדה ירוק רדפתי אחריך/ אך הילדים קסמו לך יותר/ בפיהם יפה אתה מאין כמוך/ עד מתי, שירי, מפני תסתתר") הוא לא השדה הירוק היחיד באלבום החדש של הרפז. אחד העיבודים הנהדרים באלבום הוא העיבוד ל"שדות ירוקים", שיר פחות מוכר של היימן (ויורם טהרלב). "הפרברים" הקליטו את השיר בשנות השישים, בהרכב המקורי של הצמד (שכלל את יוסי חורי וניסים מנחם), וההרכב השני של הצמד, עם חורי והרפז, ניגן אותו בהופעות לעתים רחוקות מאוד.

בביצועים הווקאליים "שדות ירוקים" דילג בקצב האומפה־אומפה האופייני לזמר העברי, אבל כשהרפז השתעשע ברעיון לשלב אותו באלבום האינסטרומנטלי הוא ידע שהוא עומד לשנות לו את הגרוב ולהפוך אותו למעין שיר קאנטרי. התוצאה כובשת ומענגת מאין כמוה. כשהקטע הזה הושמע לפני כשבועיים בשעת צהריים ברשת ג', לפני שהשדרן אמר מה ומי, האוזניים הזדקפו והראש חשב: מיהו גיטריסט הפולק האמריקאי המעולה הזה שמנגן גרסאות לזמר עברי ישן? אמריקאי לא, אבל מעולה — בהחלט.

הנגינה הבוטחת ומלאת התנופה של הרפז אינה מסגירה את החששות שליוו אותו לפני שנכנס לאולפן להקליט את האלבום. "זה הפחיד אותי, אני מודה", הוא אומר. "חששתי מאוד שלא ייצא מה שאני רוצה, שאני אסתבך עם הדבר הזה, שאני לא מספיק טוב". אשתו של הרפז, טניסאית העבר אילנה ברגר, שיושבת לידו בזמן הראיון, אומרת: "אתה יודע כמה תירוצים אני שמעתי לעיכוב של הפרויקט? תירוץ אחרי תירוץ במשך ארבע שנים. אין לי גיטרה מתאימה — זה היה התירוץ הכי אהוב".

"כי זה אתגר מאוד קשה", אומר הרפז. "אין לי ניסיון בנגינה של גיטרה סולו. זה פורמט שקרוב יותר לנגינת גיטרה במוזיקה קלאסית. אין לזה שום קשר למה שאני עושה עם 'הפרברים'. אני חושב שעשיתי את זה אולי פעם אחת בחיים".

בכלל, ככל שזה יישמע מפתיע, גיטרה קלאסית רגילה, כמו זו שבה ניגן באלבום החדש, היא כלי שהרפז מיעט מאוד לנגן בו על הבמה. בילדותו בקיבוץ מרחביה הוא ניגן באבוב והתקבל ללהקת פיקוד מרכז כנגן כלי נשיפה. לפני הצבא, כשהוריו היו בשליחות ברזיל, הוא למד לנגן קצת גיטרה בסגנון בוסה־נובה, ובלהקה הצבאית גילה ששירי הבוסה־נובה זוכים לאהדת חבריו. כך התגלגל מהאבוב לגיטרה.

נחום היימן. מלודיות מדהימות שמשאירות מרחס יצירה גדולצילום: אלון רון

אחרי הצבא הרפז ליווה בגיטרה את קלרניתן הכליזמר גיורא פיידמן. באחת ההופעות האלה שמע אותו יוסי חורי, וכשניסים מנחם חזר בתשובה בסוף שנות השבעים חורי הציע להרפז להחליף אותו. ב"פרברים" הרפז לא ניגן בגיטרה קלאסית רגילה. הוא ניגן בגיטרה דרום־אמריקאית קטנה יותר שנקראת רקינטו, שהיתה מרכיב חשוב בצליל של "הפרברים" בהרכבם המקורי. "כשהצטרפתי ל'פרברים' רציתי שנישמע בדיוק כמו ההרכב המקורי אז החלפתי את הגיטרה ברקינטו", אומר הרפז. "זה כלי שבנוי לנגינה מאוד ספציפית. מנגינות בצליל גבוה. אי אפשר לנגן איתו בצורה מלאה, הרמונית, כמו בגיטרה רגילה. הייתי תקוע עם הרקינטו הזה המון שנים", ממשיך הרפז והמלה "תקוע" מפתיעה מאוד, כמעט מחרידה, את מי שאוהב בכל מאודו את הצליל החד־פעמי של "הפרברים".

אחד הדברים שהפיגו את החשש של הרפז מהפרויקט האינסטרומנטלי של שירי נחום היימן הוא הלחנים ההיימניים עצמם. "נחצ'ה הוא מלודיסט. מלודיסט מדהים", מסביר הרפז. "מבחינה הרמונית השירים שלו מאוד פשוטים. אין אקורדים מתוסבכים. ולכן המעבד יכול לקחת את השירים לכל מיני כיוונים. יש לו מרחב יצירה גדול. אפשר להפוך את 'ציפור מטורפת' למין שופן כזה. או לקחת את 'מה שיש לי לומר לך' לכיוון קצת מוצרטי. או לעשות מ'שדות ירוקים' מין קאנטרי. לא הייתי יכול לעשות דברים כאלה עם שירים של סשה ארגוב".

העיבודים, מספר הרפז, צמחו מתוך הנגינה. "הלכתי לאן שהגיטרה הובילה אותי. לא התווכחתי איתה", הוא אומר ומוסיף שבהעדרן של המלים המטרה העיקרית היתה להזריק עניין מוזיקלי ותחושת התפתחות לתוך הקטעים, שחס וחלילה הם לא יישמעו כמו מוזיקת מעליות. עיקרון מנחה נוסף היה ההקפדה לנגן את כל הקטעים בצורה חיה לחלוטין, בלי העלאה של ערוצי גיטרה נוספים. "להיות נאמן עד הסוף לגיטרה", אומר הרפז. אחרי שהקטעים הוקלטו הוא השמיע אותם להיימן. "נחצ'ה שכב במיטה, שמע את הקטעים ובכה כמו ילד קטן", הוא מספר.

"אני מאושר ממה שיצא", מוסיף הרפז ומספר שבחודש שעבר מאז צאת האלבום הוא נמכר בכ–600 עותקים ("זה מעל ומעבר לחלומות הכי פרועים שלי"). את האלבום אפשר לקנות באתר של הרפז (www.oriharpaz.co.il) והוא יושק בתחילת נובמבר.

גמרת? עכשיו שמע את החדשות

אחרי שעה של ראיון, כשהשאלות על האלבום החדש הסתיימו, הרפז שאל "גמרת עם הדיסק?" ואז חיכה שנייה או שתיים ואמר: "אני נפרד מ'הפרברים' אחרי 37 שנים. הגעתי למיצוי הדרך. היחסים לא טובים והחלטתי לשים לזה סוף.

"אני יודע שבשביל אוהבי זמר זאת עשויה להיות ידיעה די דרמטית", המשיך הרפז. אולי לא דרמטית, אבל אחרי 37 שנה יש ממד מעציב בהתפרקות של הצמד האהוב הזה, שנראה תמיד נצחי, ואולי יותר מכך מעציבה הידיעה שמאחורי ההרמוניה המוזיקלית הנפלאה לא שררה הרמוניה אנושית.

הרפז הוציא דף נייר שבו ניסח את תחושותיו בקצרה. "במהלך כל התקופה שלי בצמד היו עליות ומורדות, ולאחרונה עקב חילוקי דעות מתמשכים, מקצועיים ואישיים, הרגשתי שאני זקוק לשינוי ולחופש יצירה", נכתב בדף. בעל פה הסביר הרפז: "אני לא פותח מלחמות ולא עוזב בטריקת דרך. אני עוזב כי אני לא יכול יותר. אלה היו נישואים ארוכים מאוד עם הרבה מאוד ויתורים. הרגשתי מוגבל שם. לא היה לי חופש לעשות דברים מחוץ ל'פרברים'. יוסי לא קיבל את זה בעין יפה. עשיתי דברים, אבל חרף. ואני לא בנוי לחרף".

הרפז בן 63. הוא הצטרף ל'פרברים" בסוף שנות השבעים, כשהיה בן 26, כלומר בגיל צעיר מאוד הוא נכנס לתוך מוסד מוזיקלי נפלא אך מיושן, הרכב שפעל כבר אז מחוץ להווה של המוזיקה הישראלית. "זה נכון", הוא אומר. "מאוד התקנאתי במוזיקאים שהתחדשו והשתנו. בזמנו היינו חולקים במות עם שלמה ארצי, עם דני רובס. אנחנו הופענו בחלק הראשון והם בחלק השני. כשראיתי אותם הרגשתי מין boost של צעירות. ב'פרברים' לא היה אפשר לחדש. על שינוי סגנון בוודאי שאי אפשר היה לדבר. יוסי לא רצה. האופי שלו שמר על 'הפרברים', אבל גם השאיר אותנו תקועים באותו מקום".

גם אתה נושא באחריות לתקיעות הזאת?

"כן. זה התאים לי. מאוד נהניתי לעשות את מה שעשיתי עם 'הפרברים'. אני איש של הסגנון הזה. גיטרות קלאסיות, הרמוניה קולית, דרום אמריקה. לא הרגשתי שאני נמצא בגוף שלא מבצע את מה שמתאים לי. אבל חשבתי שזה יסחוב אותי למקום קצת אחר. שאני אהיה חשוף יותר עם השירה שלי. לא תמצא אותי שר ב'פרברים'. הרמוניה כן, אבל לא מוביל. למה? זה מטבע. יש שני צדדים. גם בגלל יוסי אבל גם בגללי. יכולתי להגיד 'או שאני שר יותר או שאני הולך'. לא עשיתי את זה. אולי בגלל הפרנסה, אולי בגלל שזה לא בער בי. אבל כבר כמה שנים טובות, עשר שנים לפחות, זה מטריד אותי ולקח לי זמן לעשות את הצעד ולומר לעצמי 'תהיה אמיץ'. זה לא שמחכה לי משהו בחוץ. אני עוד לא יודע מה יהיה איתי. אבל פה אני לא יכול להישאר".

כשדיבר על העובדה ש"הפרברים" כמעט לא הקליטו בשנותיו הארוכות בהרכב, הרפז אפילו אמר: "אני לא קורא לזה צמד. מהבחינה הזאת זה יוסי חורי בע"מ ומלוויו".

יהיה המשך לאלבום החדש? אתה מתכנן להוציא עוד אלבומים?

"בוודאי שיהיה המשך. מבחינתי האלבום הזה הוא פסגה. 'הפרברים' זה משהו אחר. מהבחינה שלי כמוזיקאי, כגיטריסט, זאת פסגה שלא הייתי בה מעולם".

יוסי חורי, שהקים את "הפרברים" ב-1960, אמר אתמול על העזיבה של הרפז: "חבל שזה לא קרה לפני הרבה שנים. אורי פגע קשה מאוד ב'פרברים'. הוא לא רצה לעשות חזרות, לא רצה לעבוד על אלבום חדש. הוא עבד רק בשביל עצמו. הוא ניצל את השם 'פרברים' רק בשבילו ומי שאכל אותה בגדול זה אני. בסדר. אני מאחל לו הצלחה".

"הפרברים" ימשיכו בלעדיו?

"בוודאי. המסגרת של 'הפרברים' זה אני ועוד מישהו".

ויש כבר מוזיקאי כזה?

"כן. אנחנו כבר מופיעים, רק שאנחנו לא עושים את זה ברעש גדול".

מי זה?

חורי: "אני לא יכול לומר בינתיים, אבל אנחנו עובדים. חבל שלא גיליתי את האדם הזה לפני אורי. יש אנשים שיודעים להעריך את 'הפרברים'. אורי לא העריך את 'הפרברים' אף פעם".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ