שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קניה וסט עף על עצמו ברמת גן

הראפר האמריקאי נתן מעצמו הרבה אתמול ועדיין — היה קשה להתחמק מהמחשבה שמבחינתו, הקהל הוא רק סטטיסט

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אפילו כשווסט עף על עצמו לבד בקדמת הבמה, הצלילים שלו לא היו שם בלי השכבות המוזיקליות שנוצרו הרבה לפניוצילום: תומר אפלבאום
עמוס הראל
עמוס הראל

קניה וסט הוא כוכב הראפ הגדול ביותר שהגיע אי פעם לישראל — והוא עשה זאת בעודו בשיאו. טופאק שאקור מת בטרם עת, אמינם וד"ר דרה לא הטריחו את עצמם, לורין היל הגיעה הרבה אחרי ימיה הגדולים ובהכרה כה מעורפלת, עד שספק אם היא זוכרת משהו מההופעה כאן (וטוב שכך, במקרה שלה). אבל וסט הוא הדבר האמיתי — וכפי שהודיע אמש (רביעי), תל אביב, איצטדיון רמת גן ליתר דיוק, זכתה בכבוד להיות התחנה האחרונה שלו בהופעותיו החיות ל–2015. עניין לא מבוטל, כנראה.

אצל וסט, כמו תמיד, החיים הם טריפ אחד גדול, מסע האדרה עצמי, ללא גבולות. להגיד שווסט עף על עצמו אמש ברמת גן יהיה לומר את המובן מאליו. זה היה מופע יחיד. הוא עלה אל קדמת הבמה לבדו, בלי אף נגן שישתזף באור הזרקורים ועלול עוד, איכשהו, לגזול ממנו ולו מאית מתשומת הלב של הקהל. התאורה היתה דרמטית, מעולה, בגווני שחור ולבן וזהב. ואפילו הסאונד המפוקפק משהו לא הפריע לגבר ממוצע הקומה ולאגו אדיר הממדים שלו להשתלט על האיצטדיון. הקהל קיבל אותו בשמחה, למרות בלגאן לא קטן בכניסות, עיכוב ממושך בתחילת ההופעה ומוזיקת המתנה מורטת עצבים ששודרה ברמקולים במשך קרוב לשעה וחצי.

וסט אמש ברמת גן. אצל וסט, כמו תמיד, החיים הם טריפ אחד גדולצילום: תומר אפלבאום

>>מה חשב בן שלו על ההופעה?

בניגוד לכוכבי ענק מבוגרים בהרבה שהופיעו כאן בעשור האחרון (פול מקרטני, הרולינג סטונס), וסט כמעט שאינו עושה מאמץ לתקשר עם הקהל, שלא לדבר על ניסיון להתחבב עליו. פה ושם הוא מאותת להצטרף אליו בפזמון, משימה שהצעירים מבין הצופים עמדו בה בכבוד (אף שיש משהו מביך בעשרות אלפי פרצופים, לבנים ברובם, זועקים בחדווה "ניגז" בחשכת הלילה). אבל פרט לכך, וסט היה שם בעיקר בשביל עצמו. קשה היה להתחמק מהמחשבה שבמבחינתו הקהל, ברמת גן אתמול, בלוס אנג'לס בשבוע שעבר, הוא רק סטטיסט. היה בכך משהו מנוכר, כמעט טכני, כמו הצגה מתוסרטת היטב שלא באמת מצליחה לגעת רגשית בצופיה.

מצד שני, וסט נותן מעצמו הרבה. הוא נשכב על הבמה בשיר אחד, קיפץ בהתלהבות באחרים, ביצע את "ישו הולך", שיר יפה מאלבומו הראשון, בכריעה על הברכיים, "מתוך כבוד", כדבריו. הפעם, למרבה המזל, גם ויתר על נאומים ארוכים. הראפר פתח עם "חזק יותר", להיט מהדיסק השלישי שלו, והמשיך עוד יותר חזק. השירים הוגשו בגרסאות קצרות, דחוסות, והתחלפו בקצב מסחרר. בית, פזמון, בית, פזמון — והלאה, לשיר הבא. בדרך, וסט סיפק תזכורת לדומיננטיות הרבה שלו ברדיו העולמי בעשור האחרון. יש הרבה מאוד להיטים מאחוריו, בוודאי יותר מכל אמן היפ־הופ אחר בתקופה הנוכחית.

מוזיקלית, ישנם בעצם שני וסט, המוקדם והמאוחר. הראשון הוא ראפר, שבלט תחילה כמפיק אצל אמנים גדולים ממנו (ג'יי זי בראשם), הפתיע אותם ואולי גם את עצמו עם שלושה אלבומי סולו מצוינים וגיבש צליל יפהפה, שנשען בעיקר על סימפולים (דגימות קול) משירי סול משנות ה–60 וה–70. וסט השני נולד בקו פרשת המים, באלבום הסולו הרביעי שלו (מתוך שישה), "808 ושברון לב", שיצא ב–2008. זה השלב שבו חצה את הקווים אל מחוזות המוסיקה האלקטרונית וגם שכנע את עצמו משום מה שהוא יודע לשיר. זמן קצר אחר כך נפל בשבי משפחת קרדשיאן והפך למותג־על, אבל המוסיקה קצת נפגעה.

וסט אמש בר"ג. השירים הוגשו בגרסאות קצרות, דחוסות, והתחלפו בקצב מסחררצילום: תומר אפלבאום

אחד החלקים היפים בהופעה הגיע לקראת האמצע, כשווסט חזר, במהירות ובקיצור, לרצף הלהיטים הראשון שלו: "ישו הולך" ו"גולד דיגר", "all falls down" ו"יהלומים מסיירה ליאון". סימפול (דגימת קול) של ריי צ'ארלס רדף סימפול של קרטיס מייפילד. זה היה יפה מאוד והוליד עוד הרהור במסלול המרתק של המוזיקה האמריקאית השחורה. צ'ארלס ומייפילד, שני ענקי סול, הלכו לעולמם די מזמן, אבל כשפתאום נשבה רוח באיצטדיון, אפשר היה לדמיין את שני זקני השבט הללו מביטים בנכד הרוחני המעט מופרע שלהם בסיפוק לא קטן. אפילו כשווסט עף על עצמו לבד בקדמת הבמה, הצלילים שלו לא היו שם בלי השכבות המוזיקליות שנוצרו הרבה לפניו.

לקראת הסוף וסט חזר לצליל האלקטרוני הנוקשה יותר מאלבומיו האחרונים, מלווה בשירה בעזרת תוכנת המחשב אוטו־טיון. ומה שנשמע מלהיב למדי בהתחלה, איבד מעט מהאנרגיות שלו וקצת נגרר בשלבי הסיום. ובכל זאת, ישראל חזתה אתמול בכוכב גדול, בפרפורמר נלהב, בעודו בשיא הפופולריות שלו. שלא כמקרטני, וסט לא הגיע לכאן בפנסיה, יותר מ–40 שנה אחרי שמשרד החינוך אסר על הופעתו מחשש להשפעה מזיקה על נפשותיהם הרכות של בני הנוער הישראלים.

"תזכרו את הלילה הזה לשארית חייכם", הוא צעק לפני סיום, מצטט משיר של עצמו. אבל מהלילה הזה נותרה בזיכרון הערה אחרת, כנה יותר, שנאמרה מעט קודם לכן. "אני אומר הרבה שיט, אבל אני גם מגבה אותו במעשים", הסביר ווסט — וכרגיל, תיאר את עצמו טוב יותר מכפי שהיה עושה כל אדם אחר.

"תזכרו את הלילה הזה לשארית חייכם", הוא צעק לפני סיום, מצטט משיר של עצמוצילום: תומר אפלבאום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ