שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מהמחווה לתלוניוס מונק נהנו גם המכורים הוותיקים וגם משתמשים חדשים

אמנם ההופעה של הסקסופוניסט והזמר אבטה בריהון והפסנתרן עומרי מור היתה אמורה להיות האירוע המרכזי בערב השני של פסטיבל הג'ז בלבונטין 7, אבל המרתון שהוקדש למונק התגלה בתור המנה העיקרית

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

באחת וחצי בלילה, יותר משעתיים אחרי שמרתון תלוניוס מונק התחיל, עלו לבמה של מועדון לבונטין 7 שישה פרחי ג'ז רכים בשנים, חלקם אם לא כולם תלמידי תיכון, והתחילו לנגן קטע ששמו "Reflections". כשהם התחילו לנגן המחשבה הראשונה היתה: מעניין שאנשים כל כך צעירים בחרו לנגן דווקא הרהור מוזיקלי של אדם מבוגר על ימים שהיו ואינם. אבל מהר מאוד החליפה אותה מחשבה אחרת: איזה כיף, אף פעם לא שמענו את הקטע הנפלא הזה בעיבוד שמציב בחזית חלילן, חצוצרן וסקסופוניסט. וגם: אף פעם לא שמענו אותו באווירה כזאת של After hours מרתפי.

"אנחנו", הקהל שישב בלבונטין, היינו שילוב של אנשים שמכורים לתלוניוס מונק כבר עשרות שנים לצד נערות ונערים בני 15 או 16 או 17, משתמשים חדשים. מה שלא הפריע לאחד הנערים שישבו בסביבתי לומר לחברים שלו "אתם יודעים מה הבעיה שלי עם מונק?..." הסקרנות הרקיעה שחקים, אבל מכיוון שהסקסופוניסט בדיוק פרץ בסולו, לא יכולתי לשמוע את הסיפא ונותרתי תמה: איזו בעיה יכולה להיות עם המוזיקה הכי יפה בעולם?

שאול ברקן וגיא קורנובסקי במרתון המחווה לתלוניוס מונקצילום: רן קורנובסקי

הערב השני של פסטיבל הג'ז השנתי של לבונטין 7 כלל שתי הופעות: מרתון תלוניוס מונק, שאורגן לכבוד יום ההולדת ה-98 של הפסנתרן הדגול (אילו היה עדיין בחיים: הוא מת ב-1982), והופעה של הסקסופוניסט והזמר אבטה בריהון והפסנתרן עומרי מור. ההופעה של בריהון ומור היתה אמורה להיות האירוע המרכזי של הערב. שני המוזיקאים האלה הם מהג'זיסטים הטובים והמקוריים ביותר בישראל. המחווה למונק, לעומת זאת, נראתה על הנייר כמו עוד הופעת מחווה לענק ג'ז. הופעות כאלה הן בדרך כלל אירועים שגרתיים. אבל בפועל היוצרות התהפכו ומרתון מונק התגלה כמנה העיקרית.

יש משהו במוזיקה ובדמות של מונק שלא מאפשר הופעות מחווה שגרתיות. אבל את הקרדיט העיקרי להצלחת המרתון צריכים לקבל כמובן המשתתפים עצמם. מטבע הדברים היו גם רגעים פחות טובים בשעתיים וחצי האלה, אבל הרוח הכללית שנשבה מהמרתון היתה נהדרת. שילוב של אהבה גדולה למונק עם מחויבות למורשת שלו, והבנה שהצדעה בעלת ערך למונק מחייבת את המצדיעים לנגן עם תנופה, דמיון וחיוך.

אחת הדוגמאות הכי טובות היתה ההופעה הקצרצרה של הגיטריסט גיא קורנובסקי ונגן קלרינט הבס שאול ברקן. שני המוזיקאים הצעירים האלה הרהיבו עוז וניגנו את אחד הקטעים המהירים והמסחררים ביותר של מונק, "Trinkle tinkle". לנגן את הקטע הזה זה כמו לרוץ עם רגליים קשורות ועיניים מכוסות בתוך שדה מוקשים, אבל הנגינה של ברקן וקורנובסקי היתה כל כך חדה ורעננה, שהם פשוט ריחפו מעל המוקשים. הרכבים נוספים שראויים לציון הם הרביעייה של הסקסופוניסט ארז ברנוי, שבישלה סווינג לוהט ומצוין, וההרכב "שלוש", שאמנם פתח בצורה צולעת עם ביצוע עמוס מדי ל"Round Midnight" אבל התאושש והצליח להגניב את הסאונד המקורי שלו לתוך המוזיקה של מונק בלי שזה יישמע מנותק או סר טעם.

אבל ההברקה הכי גדולה של המרתון היתה הופעות היחיד. לצד חמש הופעות של הרכבים היו ארבע הופעות סולו קצרות. שתיים מהן היו של פסנתרנים, אלון תייר ותומר בר, והן היו מצוינות. הביצוע של בר ל"Crepuscule with Nellie", פייבוריט אישי שלי, היה שלוש דקות של חסד. מפתיעות במיוחד היו הופעות הסולו הלא־פסנתרניות. את הקטע של הסקסופוניסט אסיף צחר, שפתח את המרתון, תפסתי ממש בשניות האחרונות שלה, אבל לפעמים כמה שניות זה כל מה שצריך. והמתופף יונתן רוזן, שניגן את "אפיסטרופי", היה חד וחריף והזכיר שמונק היה בעצם מתופף של קלידים.

ההופעה של אבטה בריהון והפסנתרן עומרי מור, שפתחה את הערב, היתה טובה למדי, אבל היא החווירה בהשוואה למרתון מונק (ובנימה סובייקטיבית להחריד היא גם "סבלה" מהעובדה שהמפגש הראשון שלי עם בריהון, שהיה אירוע מסעיר ומרגש מאוד, התרחש בהופעה באותו פורמט: דואו עם פסנתרן. בהופעה המופלאה ההיא, לפני יותר מעשר שנים, בריהון הופיע עם הפסנתרן יצחק ידיד. להופעה שלו עם מור בסוף השבוע לא היה מבחינתי שום סיכוי להשתוות להופעה ההיא).

הסקסופוניסט והזמר אבטה בריהון והפסנתרן עומרי מורצילום: דניאל צ'צ'יק

בנימה אובייקטיבית יותר, ייתכן שמה שמנע מההופעה של בריהון ומור להתעלות היה הדומיננטיות של השירים. ברוב הקטעים, או בכולם, בריהון שר. הוא זמר אדיר. בלוזיסט אפריקאי־יהודי מעולה עם קול שפותח שערי שמים. מן העבר השני, מור הוא פסנתרן נהדר. אבל מור מורגל בדואטים אינסטרומנטליים, ובהופעה בפסטיבל השילוב בין הקטעים המושרים לביו החלקים האינסטרומנטליים נשמע לעתים קרובות מאולץ ונדמה היה שלא הושקעה חשיבה מספקת בהולכה ובעיצוב של הקטעים. ההסתמכות על אלתור, נשמת אפו של הג'ז, לא היתה פתרון טוב במקרה הזה.

פסטיבל הג'ז של לבונטין 7. אבטה בריהון ועומרי מור; מרתון מחווה לתלוניוס מונק. לבונטין 7 בתל אביב, 2.10

צילום: דניאל צ'צ'יק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ