שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המוזיקאי רן שם טוב בנה בעצמו את הוויולה החשמלית שלו ונברא כמוזיקאי מחדש

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שירי הדר ורן שם טוב. לא עשים פוזותצילום: אריק סולטן
בן שלו
בן שלו

"?How do you like my new weapon? Will it make my things happen". שתי השורות האלה, מתוך אחד השירים החדשים של הצמד "שרי ורנה", הלוא הם רן שם טוב ושירי הדר, מרקדות מאליהן בתוך הראש כשיורדים במדרגות שמובילות לאולפן, הנמצא בקומת המרתף בביתם של שני המוזיקאים, שהם גם בני זוג, בשכונת נוה צדק בתל אביב.

שם טוב יושב על הספה באולפן ומשחק בנשק החדש שלו. זאת ויולה חשמלית שהוא בנה, או מוטב "בונה" בזמן הווה, שכן תהליך הבנייה נמשך כבר יותר משנתיים וספק אם יושלם. כך לפחות טוענת הדר. "הוא לגמרי בתוך הפוזה של הפרופסור המטורף", היא אומרת. "כל כולו בוויולה. לא רואה בעיניים. אי אפשר לדבר איתו".

זאת הכלאה בין ויולה לגיטרה חשמלית. הגוף הוא של ויולה, אבל שם טוב בנה עליה סריגים כמו בגיטרה, החליף את המיתרים המקוריים במיתרים של כלי הפריטה המזרחי סאז, והכי חשוב: התקין בוויולה פיקאפ, שמאפשר לחבר אותה למגבר ולמכשירי האפקטים שהוא כל כך אוהב, ובעיקר לאפקט הפאז, שמקנה לצליל איכות מלוכלכת באופן נחשק.

"שרי ורנה" עם המתופף אמיר ברסלר (משמאל). מהסופרבול לבמה צילום: מיקו ג'אווי

מציאת הפיקאפ הנכון התגלתה כמשימה לא פשוטה. "בדקתי טונות של פיקאפים מכל הסוגים והגעתי למשהו שהוא די סבבה, רק חסר לו קצת רוע בסאונד", אומר שם טוב. "אחלה סאונד, אבל קצת חמוד מדי. על זה אני עובד עכשיו. זה מה שעשיתי כשנכנסת לאולפן. אני לקראת הסוף, אבל זה לא הסוף". כנער, לפני שהתחיל לכתוב מוזיקה ולנגן בלהקות, שם טוב צייר ופיסל והוא אומר שיש לו ידיים טובות, שמאפשרות לו לתרגם את הרעיונות שלו למעשים. "אבל זה שדה קרב רציני", הוא מוסיף, "הוויולה לא בנויה שיתייחסו אליה כמו אל גיטרה חשמלית, היא לא בנויה להיות מחוברת לדיסטורשנים, וזה מה שאני עושה לה. זה כמעט בלתי אפשרי. אם זה לא בנוי ממש נכון יש פידבקים נוראים. אני מניח שיכולתי לפנות לאיש מקצוע ויכול להיות שהוא היה עושה את זה נכון, אבל הוא לא היה עושה את זה כמו שאני רוצה. אז אני עושה את כל החיפושים בעצמי".

הממצאים שהעלו החיפושים האלה עדיין לא יצאו באופן רשמי. הנשק החדש של שם טוב, שב-25 השנים האחרונות הנהיג את להקת "איזבו" (הדר ניגנה בקלידים בלהקה בכל השנים האלה), עדיין לא ירה לפרוטוקול. "שרי ורנה" נמצאים ממש בתחילת הדרך שלהם. הם העלו כמה סקיצות לעמוד הסאונדקלאוד שלהם, והרצועות הלא גמורות האלה מעידות שהחומרים החדשים מצוינים ושיש למה לצפות. הם גם הופיעו כמה פעמים כ"שרי ורנה" (בהופעות מצטרף אליהם המתופף אמיר ברסלר), אבל גם בגזרת ההופעות הם עושים צעדים ראשונים. החשיפה הראשונה שלהם לפני קהל גדול תהיה ביום חמישי הבא בפסטיבל אינדינגב.

זאת תהיה אחת ההופעות המסקרנות בפסטיבל, ולא רק בהיבט המוזיקלי. מי שהתרגל לראות את שם טוב בהופעות של "איזבו", חוגר גיטרה חשמלית ומנגן בה כמו גיבור גיטרה שמודע היטב לכך שהוא פועל הרבה אחרי עידן גיבורי הגיטרה, ייהנה בוודאי לצפות בו על הבמה עם הוויולה, שאותה הוא תולה על גופו כמו גיטרה. זה אמור להיות מחזה מעניין. "כששמתי אותה בפעמים הראשונות הרגשתי כאילו יש לי גורמט על הצוואר", הוא אומר. "אבל התרגלתי מהר. את הגיטרה החזקתי נמוך מאוד. חיקוי של ג'ימי פייג'. יש דברים שקשה לנגן ככה, אבל מה לא עושים בשביל הסטייל". עם הוויולה, לעומת זאת, אין לו את מי לחקות. "אני לא יכול וגם לא רוצה לעשות פוזות של גיטריסט עם הדבר הזה. זה גם לא מעניין".

ג'ימי פייג'. כבר לא מחקהצילום: אי־פי

מה גרם לשם טוב לצאת להרפתקה הזאת עם הוויולה, שלא רק נוספה לארגז הכלים שלו כמוזיקאי אלא דחקה הצדה את הגיטרה החשמלית? "רצינו לעשות משהו חדש, הרכב חדש. מותר לנו", אומר שם טוב. "הדבר הראשון שעליו הסכמנו היה שאנחנו לא רוצים בסיסט וששירי תעבור מהקלידים לסינת־בס. היא תהיה בעצם הבסיסטית, רק שהיא תנגן את הבס בסינתסייזר. ואז שאלנו את עצמנו מאיפה יבואו כל הסאונדים ששירי ניגנה בקלידים. הסאונדים האלה היו בדרך כלל דגימות שלקחתי מכלים אקוסטיים ואז עיוותתי להן את הצורה. השתעשעתי עם כל מיני כלים באולפן כדי לפתור את הבעיה הזאת ויום אחד לקחתי את הוויולה ושיחקתי איתה, ושירי, שהיתה בקומה למעלה, שמעה אותי ואמרה, 'זה משגע. אתה צריך לנגן בוויולה'".

ניגנת פעם בכלי קשת? היית ילד קונסרבטוריונים?

שם טוב: "ממש לא. להפך. תו אחד אני לא יודע לקרוא. יש לי ויולה המון שנים, כמו הרבה כלים שאני מחזיק בשביל ההפקות שאני עושה, אבל אף פעם לא חשבתי לתת לה מקום כל כך מרכזי".

ההתלהבות מהוויולה היתה גדולה כל כך, שהמכשולים הלא פשוטים שהשינוי הציב לא ריפו את ידיו של שם טוב. "יש הרבה מגבלות לוויולה", הוא מסביר. "יש לה רק ארבעה מיתרים, שניים פחות מאשר לגיטרה. אין את המיתרים הנמוכים שנותנים שומן לסאונד של הגיטרה. הצוואר של הכלי יותר קטן. יש הרבה אקורדים שאי אפשר לנגן בוויולה. כשאני מנגן עכשיו בגיטרה אני חושב, 'ואו, זה כלי ענק', וגם: 'איזה כלי מקצועי זה בהשוואה לוויולה', אבל אז, כשאני שומע את הוויולה... הגיטרה לא מתקרבת אליה ביכולת להשיג סאונד אחר. אם אתה לוקח תפקיד ליווי פשוט של גיטרה, כזה שאנשים רגילים לשמוע, ומנגן אותו בוויולה, זה פשוט עולם אחר".

"הוא מאוהב", אומרת הדר ומעלה מניע להתאהבות של שם טוב בוויולה. "רן תמיד מפחד להיות רגיל, בכל דבר שהוא עושה", היא אומרת. "שטויות", הוא עונה. מוזיקאים בדרך כלל מהססים לפני שהם סותרים את חבריהם ללהקה בראיונות, אבל שם טוב והדר, שמנגנים ביחד 25 שנה ונמצאים בזוגיות 23 שנה, מצפצפים על הקודים הנהוגים.

"יש לנו את הוויכוח הזה שנים", ממשיכה הדר. "אני אומרת לו: 'אין מצב שזה ייצא רגיל. שום דבר שאתה עושה לא יכול להיות רגיל'. אבל הוא מפחד. לדעתי זה בא משם. תמיד לחפש את הקיצוני־הקיצוני־הקיצוני המיוחד".

"אבל מה שאת לא מבינה זה שלא מעניין אותי לחדש לאנשים", אומר שם טוב. "מעניין אותי לחדש לעצמי".

"זה ברור", אומרת הדר, אבל שם טוב ממשיך: "אם אני עובד על עיבוד ויש תפקיד גיטרה שטחנו עליו מיליון פעמים, אז אני רוצה משהו אחר".

"אולי אתה משתעמם בקלות", אומרת הדר. "לא", אומר שם טוב. "אם אני נמצא פה על כדור הארץ כדי לעשות מוזיקה, אני רוצה לחדש".

שם טוב והדר עם להקת "איזבו", אירוויזיון 2012, באקו. המון צבעים, המון סוכר, ביט חזק שדוחף קדימה צילום: אי־פי

המשפט האחרון הזה נשמע בומבסטי, אפילו קצת מגוחך. יש להניח ששם טוב היה שמח למחוק אותו מהפרוטוקול. אבל אם מבין אלפי האמנים שעלו על במת המוזיקה הישראלית בעשרים השנים האחרונות יש מוזיקאים ספורים שחוננו בכישרון יוצא דופן שיכול להצדיק איכשהו משפט כזה, אין ספק ששם טוב הוא אחד מהם. מלחין נהדר, גיטריסט וזמר מצוין (לפחות בעיני מי שמסוגל ליהנות משירה אקסצנטרית), מפיק ומעבד בעל חזון חד־פעמי. המוזיקה הנפלאה של "איזבו" התפוצצה בתחילת העשור הקודם כמו זיקוקים צבעוניים מרהיבים בשמים האפורים של המוזיקה הישראלית. אלבום הבכורה של הלהקה, "The Fun Makers", היה לטעמי אלבום הבכורה הטוב ביותר של העשור ההוא. חמי רודנר אמר בראיון ב-2006 שהלהקה הכי טובה בעולם פועלת בישראל. הוא התכוון ל"איזבו".

המוזיקה הפנטסטית של "איזבו", שכללה בגלגול האחרון שלה גם את הבסיסט יונתן לוי והמתופף ניר מנצור, לא הידהדה בעוצמה המיוחלת. מעגל האוהדים של הלהקה בישראל לא חצה את רף האלפים הספורים. מחוץ לישראל הלהקה זכתה לאהדה רבה בצרפת והופיעה שם לעתים קרובות, אבל במדינות אחרות באירופה ההיענות היתה נמוכה יותר. מדוע? אולי בגלל מקדם האקסצנטריות המסוים, אולי בגלל גילו של שם טוב, שהיה כבן 40 כשאלבום הבכורה של "איזבו" יצא (היום הוא בן 50, מבוגר בשמונה שנים מהדר), ואולי בגלל האופי שלו. הוא אחד כזה שמעדיף להשקיף על העולם מהצד מאשר למרפק את דרכו אל מרכז העניינים.

"אפילו לא להשקיף", הוא אומר. "'מנותק' זו מלה טובה יותר. אני גם לא שומע מוזיקה חדשה הרבה שנים. מאז הסיקסטיז והסבנטיז לא היה צונמי יצירתי אמיתי, היו רק גלים של מטר. אז אני מנותק גם מהמוזיקה וגם באופן כללי. אני כל הזמן באולפן ואני אוהב את זה, עושה מוזיקה לעצמי או לאחרים. מרחף, כמו שקראו לזה באייטיז".

"מרחף במרתף", אומרת הדר.

"יחף", משלים שם טוב. אם הם היו מדברים באנגלית, זה היה נשמע כמו התחלה של שיר שלהם.

"יש מוזיקאים שהם טיפוסים של הופעות", ממשיך שם טוב. "אני טיפוס של אולפן. אני נהנה הרבה יותר באולפן. יש לי שליטה. אני יכול ליצור יש מאין. קם בבוקר ועושה שיר חדש, משהו שלא היה. ההופעות הן בסך הכל שחזור של הדברים אלה.

"אני חתול בית. תמיד הייתי כזה. מה שהכי עניין אותי תמיד, מאז שהיה לי טייפ ארבעה ערוצים באייטיז, זה להמציא סאונדים. יש להקה, אין להקה, זה לא משנה — תמיד היו מבולים של שירים. עוד לפני ש'איזבו' קמה".

התשוקה של שם טוב להמציא סאונדים ולחיות בתוכם היא ללא ספק המניע שהוביל אותו לסגנן חתימה צלילית כל כך מובהקת, כל כך ייחודית. המון צבעים, המון סוכר, ביט חזק שדוחף קדימה, מיזוג אורגני ומלא תנופה של רוקנרול, פאואר פופ, דיסקו ומזרחי. המוזיקה שלו היא עולם יצירתי סגור ושלם, לפעמים סגור מדי, נשלט מדי. מעטים המוזיקאים הישראלים שיצרו עולם כזה, מה שמעלה את השאלה אם שם טוב מרגיש מנותק כל כך מהעולם הזה, עד שהוא חש צורך ליצור לעצמו עולם אלטרנטיבי, פנטזיונרי, שבו הוא ירגיש יותר שייך.

על חצי מהשאלות שהוא נשאל, שם טוב עונה בלקוניות, וזאת אחת מהן. "זה נכון", הוא אומר ועובר הלאה, בלי להיכנס לתוך מבנה האישיות שלו. "זה קשור גם לחוסר החיבה שלי לדבר שנקרא אופנה. הייתי רוצה לעשות דברים נצחיים, שתמיד יהיו. העניין הזה שבמשך שנה או שנתיים כולם הולכים על ביט אחד, על סאונד אחד של סנר או בייס־דראם, ואחר כך הוא פתאום נעלם ועוברים למשהו אחר — זה טירוף בעיני".

הוא חוזר ואומר שהוא לא מקשיב למוזיקה עכשווית. "אין לי דחיפה לשמוע כי אני חייב משהו שיעיף אותי. פה ושם אני שומע משהו מגניב, אבל אין משהו גדול. תמיר מוסקט (שהיה המתופף של "איזבו" בשנותיה הראשונות, ב"ש) השמיע לי לא מזמן את הרכב ההיפ־הופ 'דה אנטוורד'. אמרתי, 'ואו'. זה היפ־הופ אבל הרבה מעבר לזה. זה הדבר היחיד שהדליק אותי בזמן האחרון. אני לא מתרחק בכוונה, אבל אין לי גירוי לשמוע. אני 12 שעות ביום באולפן. כשאני גומר תן לי כדורגל, 'סיינפלד', לצחוק קצת. אני כל הזמן עושה מוזיקה אבל אין לי רעב לשמוע מוזיקה".

תמיר מוסקט. בהרכב הראשוןצילום: דניאל צ'צ'יק

ב-12 השעות ששם טוב מבלה באולפן הוא לא רק בונה ויולה חשמלית או כותב שירים שיתאימו להרכב שהכלי הזה ניצב בחזית שלו. שם טוב והדר מתפרנסים ממוזיקה לפרסומות, ושם טוב גם מלחין מוזיקה לקולנוע ולטלוויזיה ומפיק אמנים. בעיסוקים האלה, האם ההתעלמות שלו מהפופ העכשווי היא לא בעייתית?

"כן, לפעמים", הוא אומר. "מצד שני, לפעמים מה שצריך זה להתרחק מהדבר האופנתי. המוזיקה שעשיתי בזמן האחרון ל'ג'וני ואבירי הגליל' נשמעת כמו מוזיקה מניו אורלינס. בלוז מלוכלך ורוקנרול. בהפקות שיניתי גישה", הוא ממשיך. "פעם הייתי מתעקש על הסאונד שאני אוהב, היום אני הולך עם האמן. יש לי מספיק ניסיון כדי להביא כל סאונד שהוא ירצה. סאונד אירופי מלוקק? פאנק של פעם? אין בעיה".

הדר אומרת ששם טוב ידוע בעסקי הפרסום כמי שמסוגל לכתוב להיטי פרסומות מהר מאוד. האם השאיפה לכתוב להיט מנחה אותו גם כשהוא כותב ל"איזבו" או ל"שרי ורנה"? "אני מקווה שלא", הוא אומר. "ממילא אם אתה קם בבוקר ואומר, 'אני רוצה לכתוב להיט', זה לא יקרה. להיט, אתה נתקל בו במקרה".

מה שכן, לפעמים הוא משתמש בשירים שכתב לפרסומות אבל לא התקבלו. "Love me love" של "שרי ורנה" הוא שיר כזה. הוא התמודד במכרז לאחת מפרסומות הסופרבול ולא זכה. זאת היתה פרסומת לאנדרואיד. גם ל"איזבו" היו שירים שנוצרו כך. לשם טוב אין שום בעיה עם זה, ואם כבר מדברים על טלפונים, מתברר שההקפדה האובססיבית שלו על סאונד בס מלוכלך עם הרבה דיסטורשן נובעת מהרצון שהבסים יישמעו בכל רמקול, גם ברמקולים של אייפונים, שבדרך כלל אי אפשר לשמוע בהם בסים בכלל. "כשעל הבס יש דיסטורשן אתה תשמע אותו גם באייפון. זאת המחלה שלי תמיד, וזה נעשה יותר קיצוני ב'שרי ורנה'", הוא אומר.

השירים של "שרי ורנה" נולדו מתוך ההתעסקות של שם טוב עם הוויולה. איזה אופי היא העניקה להם? שם טוב מדבר על שתי איכויות. הראשונה היא צביון קצת יותר מינימליסטי, פחות גדוש מאשר ב"איזבו". "הרבה פעמים יש ריקנות עם הוויולה, אבל זאת ריקנות שאני מאוד אוהב", הוא אומר. "תקשיב לתקליט הראשון של 'הקליק'. אתה שומע את הדלות של הסאונד ויש לזה קטע. חסרים כלים אבל זה מעולה שחסרים כלים. או 'פוליס' הראשון. או 'לד זפלין' בהופעה.

"חוץ מזה, עם או בלי קשר לוויולה, אני בתקופה יותר חורפית של כתיבה", ממשיך שם טוב. הוא טוען שהכתיבה שלו מתנדנדת כל כמה שנים בין עונות מנטליות שונות. "איזבו" בגלגול של 15 השנים האחרונות היתה להקה "קיצית וחייכנית", הוא אומר, אבל בגלגול הקודם שלה, בסוף שנות התשעים, כשהוא, הדר ותמיר מוסקט ניסו את מזלם באמריקה, "איזבו" עשתה מוזיקה יותר "חורפית וכבדה" כדבריו. "הרבה דיסטורשנים, השפעות זפליניות כבדות, תקופה יותר חומה. עכשיו, עם 'שרי ורנה', עזבתי את הקיץ של 'איזבו' החייכנית ונכנסתי לתקופה יותר... לא הייתי אומר חורפית, אבל סתווית. משהו קצת יותר אפל, אבל גם יותר רומנטי, ויכול להיות שגם יותר קינקי. יחסית. שום דבר קיצוני. משהו קצת יותר קשוח. רע. בקטנה".

לשינוי הזה יש איזושהי זיקה לחיים שלכם?

שם טוב: "לא. אין שום דבר אפל בחיים שלנו. זה פשוט שינוי טבעי של מזג האוויר. הגיע הסתיו".

הסתיו הזה הוא גם החורף הסופי של "איזבו"? הלהקה התפרקה או שהיא עדיין קיימת?

"קיימת ולא קיימת", אומרת הדר, אבל למעשה היא בעיקר לא קיימת.

"יונתן (לוי)", היא מוסיפה, "חי בניו יורק כבר כמה שנים. אנחנו לא מופיעים כ'איזבו' ואנחנו מאוד בקטע של 'שרי ורנה'. אבל אי אפשר לדעת. בכל מקרה, לא היו שום דרמות. אין סיפור. זה קרה באופן טבעי, כמו עוד דברים טבעיים שקרו פה", היא מביטה למעלה, אל קומת המגורים של הבית, שבה ישנה בתם בת הארבע.

איך זה להפוך לצמד אחרי כל כך הרבה שנים בלהקה?

שם טוב: "זה צמד שהוא גם להקה. כשאנחנו מופיעים אנחנו שלושה. אם היה לנו שם אחר זה היה נשמע פחות כמו צמד, אבל כן, זה יותר צמד מאי פעם. יש גם יותר שירה של שירי מאשר ב'איזבו', וזה עוד דבר שנותן זהות של צמד, להבדיל מלהקה, אף על פי שגם ב'איזבו' שירי ואני היינו תמיד האמא והאבא של העניין".

יותר קל להפעיל צמד? פחות חיכוכים?

שם טוב: "זה קצת יותר קל לתפעול, אבל גם 'איזבו' היתה להקה שפעלה בצורה חלקה מאוד. לא היו חיכוכים ברמה המוזיקלית. אני הייתי מביא את השירים והעיבודים והלהקה היתה מנגנת אותם בכיף".

הרבה להקות שהיה בהן מנהיג דומיננטי אחד התפרקו כשהחברים האחרים התחילו לתבוע להיות יותר מעורבים. זאת קלישאה ידועה של רוקנרול.

שם טוב: "אם היינו כובשים את העולם אולי היו צצות בעיות כאלה, אבל לא כבשנו את העולם. חוץ מזה, העיבודים נכתבו ביחד עם השירים כך שלא היה אפשר להתווכח איתם".

זאת טענה שיכולה להתפרש כמתנשאת על ידי חבר להקה שרוצה להשתתף בעיבוד.

שם טוב: "אבל היא לא נתפשה כך ב'איזבו'. בכל פעם שבאתי עם סקיצה חדשה, כל תו וכל מכת תוף היו מדויקים. יונתן ומנצור (המתופף ניר מנצור, ב"ש) הם אנשים שיודעים להפיק, אבל הם אמרו, 'סבבה, אין מה לגעת'. לא היה אגו. הם ידעו שזה הכי נכון לתבשיל הזה".

כשהראיון מתקרב אל סופו הדר אומרת: "אנחנו מדברים כל הזמן על השינוי הגדול שעשינו, וזה נכון. החוויה שלנו ב'שרי ורנה' שונה לחלוטין מהחוויה ב'איזבו'. אני נהייתי בסיסטית. העולם שלי השתנה לגמרי. אני שומעת מוזיקה בצורה אחרת. וגם רן השתנה עם כל הסיפור של הוויולה. אבל כשאני עוזבת לרגע את עצמנו וחושבת על המאזין, על הקהל, אני בכלל לא בטוחה שהם ירגישו בשינוי גדול. זאת אותה כתיבה, אותו זמר, אותו עולם של עיבודים. יכול להיות שזה יישמע להם אותו דבר".

בחודשים הקרובים, בזמן ששם טוב ינסה להשלים את בניית הוויולה ויהפוך את הסקיצות של השירים למוצר מוגמר, להדר תהיה עבודה לא פחות קשה בטוויית קשרים וחיפוש הכתובת הנכונה להוציא בה את האלבום של "שרי ורנה" לכשיושלם. ל"איזבו" היה מנהל עתיר ניסיון, אשר ביטנסקי. ב"שרי ורנה" כל האחריות התפעולית נופלת על כתפיה של הדר. המשימה הדחופה ביותר שלה, כך מתברר בזמן הראיון, היא משימה לשונית. שם טוב והדר קוראים לעצמם "שרי ורנה" (מתברר שכך נהגו לקרוא להם כש"איזבו" הופיעה בצרפת), אבל משום מה הם כותבים את שמם בלע"ז Cherie et Ronne, שרי ורון. "מה, באמת? לא ככה כותבים רנה?" מופתעת הדר. לא, צריך לשנות כמה אותיות וגם להוסיף גרש. "תוסיפי את הגרש", אומר שם טוב להדר כשהראיון מסתיים אחרי חצות, "אני נשאר עוד קצת באולפן לעבוד על הוויולה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ